שלוש חברות

לוינס פיירפאת`, קוויאטרה וינדל וסנירה אסבן.

לשלוש השמות הללו הרבה במשותף, שלשותן מאגיות, שלושתן חברות בגילדת הסיירים של אונקלפייר ושלושתן חברות טובות אחת של השנייה.

בית הספר לקסם, מקום שבו, כשמו, מלמדים את האומנות המאגית של הקסם.

בשום מקום לא נכתב כי על מנת להיות קוסם עליך ללמוד את אומנות הקסם בבית ספר.

רבים הם הקוסמים אשר לומדים את אומנות זו בעצמם מספרים.

היכולת להטיל קסמים הינה דבר נרכש, היא דורשת לימודים קפדניים ושינון של נוסחאות. אלו אשר טיפשים מדי אינם יכולים ללמוד יכולת זו, אך לעיתים נמצאים גם אלה שהפוטנציאל לקסם בהם גבוה משל האחרים. חכמים רבים טוענים כי הדבר הגורם להבדל בין בעלי פוטנציאל לבעלי פחות פוטנציאל הוא כמובן שכל חריף. אך לעיתים קרובות קורה כי קוסם בפוטנציה מבין אך ורק בקסם ותו-לא.

יש הטוענים כי קסם, בדומה לתורה המאגית כישוף, תלויה בגנים, ורק אלו אשר לאבותיהם היו היכולות הקסומות, כמו יצורים בעלי אבות דרקוניים, מסוגלים ללמוד תורה מאגית כלשהי.

אם שכל חריף או דם קסום, תלמידי בית הספר לקסם נבחרים בקפידה על ידי מבחנים בהיותם צעירים, לרוב אחרי שהחלו להעתסק מעט עם קסם.

הכתה היתה מלאה, 20 תלמידים.

מרביתם בני אנוש זכרים.

שני גמדים.

וארבעה עלפים.

בסך הכל היו ארבע נקבות בכתה, אחת מהן אלפית שחורת שיער צעירה, לוינס פיירפאת`.

מגילת קלף פרוסה לפניה, מספר אותיות ומספרים בשפה הדרקונית רשומות בדיו טריה על הקלף.

יד אחת אוחזת בנוצה אשר צריכה להמשיך לכתוב.

יד שנייה צמודה לפנים, ציפורניה נקצצות בעצבנות.

לחשי רמה שישית היו הקשים ביותר, את נוסחתם זכרה.

בשלב זה של הלימודים, לא מצפים המורים מהתלמידים להצליח להטיל את הלחשים רמי הדרג, אלא רק לזכור את נוסחתם התיארתית.

על מנת לבצע קסם דרושים הידע והכרה עם הלחש, ומודעות עצמית ברמה גבוהה אשר מאפשרת לזמן את האנרגיה הדרושה לזימון לחש.

לתמידים ברמתה של לוינס תרם הגיעו לשלב בו הם יכולים לזמן את האנרגיה הדרושה, הם יכולים רק לשנן נוסחאות ולכתוב אותם על דפים.

לוינס ידעה נוסחא אחת הוא שתיים מכל דרג שהתבקשה לזכור.

היא תפסה את הנוצה וכתבה את כל שידעה.

אלו אשר לומדים את מיומנות הקסם ומרבית הקוסמים בכלל משתמשים בשפת הדרקונים כשפת ההטלה שלהם.

כל ספרי הקסם כתובים בדרקונית.

כל קוסם רם דרג דובר את השפה.

וכל הלחשים נהגים בדרקונית.

בעיה נוספת היא שלוינס חלשה בשפות, למעט שפת הסחר אותה דיברה ביום-יום, ומשפטים בודדים באלפית אותם למדה בביתה, לוינס לא ידעה דבר.

היא רק זכרה את הסימנים, את הפרמטרים, את האותיות, אך ידעה שאם תצטרך להגות בכל זאת היא תיכשל.

 וינדל עמדה לבדה בכניסה לגילדה, נשענת על הקיר ומחכה.

"מחכה למישהו מיוחד?" שאל קול של אחד משני הנכנסים.

"מתיטוס! יו-גו!" היא אמרה בהפתעה, "מתי חזרתם?".

"עכשיו." השיב המתנקש הדקיני בתשישות.

"ואיך היה? גיליתם משהו חדש?".

"סיירי-עץ מכל ארמנזיה היו שם. בחיים שלי לא ראיתי את תלמיה באותה צורה כמו שראיתי אותה אז." הסביר הננס את העבודות בלי קשר אחת אל השנייה.

"וזה בגלל שלא היתה בתלמיה, טמבל." השיב הדקיאני בקור, "המדבר הזה נחשב כחלק מטריטוריית אזמריה. ביתם של נוודים וסוחרים פורעי חוק.".

הדקיני אמר את דברו, שלח חיוך קטן לעבר בת האדם שעמדה שם ונכנס אל תוך הגילדה.

"הוא קר במיוחד היום?" אמרה וינדל.

"גם שם היה קר במיוחד." הסביר הקוסם בחיוך.

"קרה לו משהו?".

"לא, הוא סתם עצבני בגלל הטוטם שלו."

"טוטם?".

"בדרך לדרום אזמריה, נתקלנו בדרואיד מבני הבהוקה.".

"בהוקה?".

"גזע החי במדבר, מכוערים למדי.

"דרואיד הבהוקה הושיב את כולנו סביב מדורה ותוך שיחות אל נפשינו יכל להגיד את החיה המייצגת את נשמותינו.".

"בעוד אחדים קיבלו חיות כמו אריה או חד-קרן, או חיות שמעולם לא שמעתי אודותיהן כמו חיה בשם `קרנף`, אחרים קיבלו חיות ממש לא מקובלות. אני היתי בטוח שמתיטוס העצלן יקבל את החתול, אך במקום זאת, הסתבר כי החיה המייצגת את נשמתו של מתיטוס היא החמור.".

"חה! חמור?".

"כן, והצלחתי לראות את הסיבה שמאחורי זה. חמור היא חיה עם שם רע, אבל חכמה בסך-הכל. בדיוק כמו מתיטוס שרבים מתייחסים אליו כאל משוגע.".

"אבל חמור זאת חיה עקשנית. מתיטוס מוותר בקלות.".

"לא תמיד. רק על דברים שלא חשובים לו, ויש הרבה כאלה, את שוכחת שלמתיטוס יש גם עקרונות רבים שהוא עומד עליהם. וכאשר מתיטוס מסכים לקבל עליו תפקיד נגד רצונו, הוא עושה אותו עד הסוף.".

"עד הסוף?".

"הוא עוד לא אגיע למצב שהוא עלול למות. מתיטוס הוא זהיר במיוחד.".

דמות הגיע מרחוק, דמות דקיקת גזרה וכהת שיער, בעלת עור בהיר.

"איך היה?" שאלה וינדל.

"זוועתי." השיבה לוינס. "אני מתחילה לחשוב שגם קוסמת אני לא יכולה להיות. זה היה הדבר היחיד שעוד התמחאתי בו, כביכול.".

"את יכולה לפנות אל המאסטר שלך בנושא." אמר יו-גו בזלזול.

חיוך קטנטן של נצחון על על פניה של וינדל.

"למה לא?" היא שאלה.

"הוא חכם והכל, ומבין בקסם, אך הוא לא יודע כמעט לחשים, וגם את אלה אשר הוא יודע, הוא לא יודע לבצע, הוא עושה בצורה חלשה... מה עם סרינה, אתה עוד מלמד אותה משהו?".

"לא, נמאס לה מקסם." השיב יו-גו. "איפה היא בכלל?".

"מחכה לנו." אמרה וינדל כאשר יצאה מהגילדה ומשכה את לוינס בעקבותיה.

סנירה, בת האנוש בעלת השיער המכורזל, שכבה על בטנה על משטח דשא, נשענת על מרפקיה, עיניה חוזרות על הכתוב בפיסת נייר המונחת מתחת לסנתרה.

שום דבר מטריד לא נשמע מלבד שירת הציפורים, והרוח הקרה שנשבה באותם ימים, מאד קרה. אונקלפייר היתה כעת בתקופת החורף שלה, אך מעולם לא הגיעה למצב של קור מקפיא עצמות כמו זה.

הוא קראה את המכתב עוד פעמיים לפחות, עד שמשהו באמת הצליח להסיח את דעתה.

היא הפנתה מבטה מעלה.

חוד קליע היה ממש מול פניה, חוד קליע דרוך בקשתו האופקית של גובלין זועם.

"ידעתי אני הרחתַ בניאדמים." אמר בצורה עילגת.

"מה?" אמרה סרינה המבוהלת שחייה כעת היו בסכנה.

"מישהו הרגת-טבחת גובלינים משבט שלי כאן בחורשה, זאת אתה בן אדם.".

"אני ממש מצטערת, אין לי מושג על מה אתה מדבר. אני לא מבינה...".

סנירה ניסתה להסיט את מבטה אך החשש מקליע הרתיע אותה מכך.

לא נשמעו הרבה קולות בים העצים, למעט דיבור עמום.

"למה את הרוג-ברגת אנשי שבט שלי?" אמר הגובלין בזעם, אך בסבלנות שאינה יאה לגובלין.

"זו להיתי אני, אני נשבעת.".

"עקבות רגל מצאו-מצאתי, עקבות רגל של בניאדמים אני מצאת, ואת הבניאדמים היחיד בסביבה חורשה.".

"אני כאן כבר קרוב לשעה, אין לי מושג על מה אתה מדבר?".

"שעה! הם מתו אז. את לועמדי למשפט על ידי קוזלאק האדיר, או שתמותי עכשיו. מה את מעדיפה?".

"אני-אני-אני-" סרינה הרגישה בידה את המכתב אשר הוא כתב לה, חושבת מה הוא היה עושה במקרה כזה. סביר להניח כי קאמיקו העלף לא היה נותן ליצור קטן כמו זה להציב אתגר בפניו.

היא הושיטה ידה במהירות והסיטה את הנשק מפניה.

הקליע נורה, ננעץ באחד העצים.

הגובלין הזועם שלף גרזן מכיסו והחל לנופף בו לעברה של בת האדם.

היא התגלגלה הצידב במהירות, מניחה לגרזן למסמר את מכתבו של קאמיקו לאדמה.

עכשיו הזעם גער בה.

היא אימצה את מעט הידע שהיה ברשותה וזימנה את לחש קליעי הקסם, אשר לא הזיק במיוחד ליצור החום והקטן שעמד מולה.

הוא רץ לעברה עם גרזינו.

סרינה חסרת הנשק היתה חייבת למצוא אסטרטגיה לפני שיהיה מאוחר.

חץ אש נורה ופגע בגובלין, אך היצור כיוון את מטרתו לעבר בת האדם שעוד עמדה מולו ולא הסיט מבטו.

חץ רגיל נורה, מפספס את הגובלין ונוחת על הדשא.

הגובלין ניסה להנחית את גרזינו על ראשה של הנערה, אחיזתה, חזקה מאחיזתו, תופסת בניצב הגרזן ומונעת ממנו להתקדם.

בת האדם נאבקה ביצור הקטן, קול צעד שלה והוא נאלץ לסגת, עד שלבסוף הצמידה אותו אל עץ.

 מוט עץ מגולף שהכה בצווארו של הגובלין הפתיע את סרינה ואת הגובלין כאשר בקצהו אחזה חצי אלפית.

"תחזיקי את זה בצד השני," אמרה וינדל.

כך הצמידו וינדל  וסנירה את ראשו של הגובלין לעץ באמצעות מטה.

ראשו צמוד לעץ ומולו נמצא חוד חץ דרוך בקשתה הקצרה של לוינס.

"הזבל הזה קרע לי את המכתב!".

"איזה מכתב?" שאלה לוינס.

"המכתב מקאמיקו.".

"הם חזרו." אמר וינדל.

"ה`מנוסים` חזרו?" אמרה סרינה שמרוב התרגשות שמטה את המטה.

הגובלין הצליח לברוח.

"הוא בורח!" אמר לוינס שכיוונה אליו את חיצה.

"תני לו.".

לוינס המניכה קשתה והסירה את החץ מהקשת.

הם הסתכלו על הגובלין הרץ אל חייו.ונפול על הדשא כאשר חץ נורה אל רגלו, חץ נוסף ננעץ בגולגלתו והביא אותו אל מותו.