מכתבים לאיש מת

ג'ורג' ברגר, באמת שאין לי מושג למה אני כותב לך את השורות האלה, הרי אתה אדם מת – ממילא לא תוכל לקרוא את זה וזה בטח סתם יכביד עליך, עכשיו כשאתה בעולם שכולו טוב.
מאז שאתה לא בסביבה אני לא מי שהיית כשנפגשנו. אני מין מת-מהלך. אני מעשן יותר ומרבה להשתכר בפאבים מפוקפקים, וחוזר משם בקושי. לפעמים אני חוזר מכוסה בקיא של עצמי כשלפייט, ווף ושילה גוררים אותי הביתה בקושי. יש לילות שאני פשוט משתכר עד כדי התמוטטות בפאב, וחוזר רק בבקרים אחרי שאיזה ברמן שנשאר שם מעיר אותי.
אני לא מצליח לישון בלילות. אני תמיד יוצא החוצה ומדבר אל הכוכבים, מתפלל אליהם ומתחנן שתחזור. כשאני מצליח להירדם לכמה שעות מבורכות פעם בכמה זמן, ג'יני אומרת שאני ממלמל וקורא לך מתוך שינה.
אפשר לסכם את זה בשתי מילים בדיוק – מקרה אבוד. זה מה שאני בלעדיך.
אני לא יודע במה חטאת שהגיע לך למות ככה, כשאתה מאבד את כל הכבוד העצמי והערכים שבנית לך. היית בסך הכל עוד נשמה אבודה באקווריום הענק הזה שנקרא העולם. נשמה אבודה שלא חטאה במאומה.
לא היית צריך לעשות את מה שעשית בשבילי. הקרבת כל כך הרבה דברים מעצמך כשעשית את זה. אני מצטער שלא הקדמתי. הכל באשמתי, אני כל כך מצטער, ברגר.

ג'יני ילדה לא מזמן. זה בן, כמו שאתה בטח כבר יודע. זה לא הבן של ווף או של לפייט. לפני שבוע הגיעו התוצאות של בדיקות הדי.אן.איי, וכנראה שזה הבן שלך. כולם התפרקו כשהם גילו את זה. יש לו את העיניים שלך, ואת הפלומה החומה-בהירה שבטח תהיה מתולתלת כמו שלך. הוא כל-כך מזכיר אותך, האחיזה האחרונה שלך בעולם החיים, והיחידה שלנו בך. בגלל זה הקטנצ'יק שלך הפך לתינוק של החבורה, וכולם דואגים לו במין תורנויות. כולם חוץ ממני; אני לא מסוגל לעשות את זה.
ג'יני החליטה לקרוא לו ג'ורג', על שמך. היא גם אמרה שהיא תפסיק לעשן בשבילו.
טוב, אם כבר רומנים למיניהם ב"חבורה" שלנו... שילה נפרדה מהארוס שלה לטובתי. אתה בטח מנחש מה קרה הלאה. עוד מעט נעבור כולנו לגור בחווה שלי באוקלהומה, רחוק מהעיר ומהחיים האלה, בשביל שלבן שלך – ולי – יהיה הרבה יותר טוב.
גם שילה בהיריון. היא אמרה שסקס יעשה לי טוב, אבל כמובן שהיא טעתה. שום דבר מלבדך לא יגרום לי להרגיש טוב יותר עכשיו. היא תלד בת, ככל הנראה. היא אמרה שהיא תקרא לה ג'ין. כולם אמרו שזה שם ממש יפה, אבל לי זה מזכיר את המשקה ג'ין – וכמו שאתה מבין, אני כבר חרד מאלכוהול. זה כמו לקרוא לילדה בשם וודקה – מעשה טיפשי למדי. מה אתה חושב על זה?

אני יודע שלא תהיה מרוצה ממה שיצא ממני בסופו של דבר, אבל זו האמת לאמיתה. זה אני, קלוד בוקובסקי. אמנם לא קלוד שהכרת, אבל... מה שנהיה ממנו, בכל אופן. בגללך, בזכותך, באשמתך – מה שתרצה. זה אני.
ג'ורג', אני מתגעגע. אתה לא יודע כמה אני מתגעגע. אני כל כך מקווה שתהיה פה כדי לראות הכל במו עיניך.

הלוואי שיכולתי להרבות עוד במילים, אבל אני לא, ברגר. קשה לי מדי לתאר כמה אתה חסר לי. לכולנו. היית מין מנהיג, ועכשיו אנחנו אבודים לגמרי בלי המנהיג. אין אף אחד שמוכן לקחת את "המנהיגות" על עצמו.

להתראות, נוח על משכבך בשלום או כל מה שלא אומרים לבן-אדם מת,
קלוד הופר בוקובסקי, שלא יכול לספר כמה כואב לו באמת ומתפלל שתהיה כאן כדי לראות הכל.

Fin