רישיון למטאטא

"דניאל ווילסון, גריפינדור.
תלמידת שנה חמישית." קרא הבוחן עם המבטא הצרפתי.
דני קפצה ממקומה והלכה לכיוון הבמה.
"היי, אני דניאל, תקראו לי דני.
אני אוהבת תיאטרון, ומאז ומתמיד אהבתי.
כשהייתי קטנה הופעתי בהצגות של מוגלגים (כי אני בעצם בת מוגלגים).
פעמיים בתפקיד ראשי. ו... היום אני לומדת את תולדות התיאטרון כאן, בבית הספר.
בחרתי בזה כמקצוע הרחבה."
דני הרגישה לחוצה, היא הרגישה כאילו עיני הבוחנים הן קרני רנטגן שרק מחכות לקרוע אותה.
הבוחן לא חייך אפילו פעם אחת מאז שעלתה על הבמה.
"דני, האם תוכלי להציג לנו קטע מהמחזה האהוב עלייך?" אמר הבוחן בקור רוח.
"כמובן" ענתה דני במהירות.

-

"נו, איך היה?" שאלה אליסיה בעניין.
"אני חושבת שהיה בסדר, הבוחנים היו ממש מלחיצים, במיוחד ההוא עם המבטא הצרפתי. אבל אין לי סיכוי להיבחר. וונסה וומפרי הבלונדה הזאת מרייבנקלו הייתה לפני בתור. היא הרבה יותר יפה ממני ומתאימה לתפקיד הראשי" אמרה דני בקלילות האופיינית לה.
"היא לא כזאת יפה, היא סתם בלונדינית" נחרה אליסיה בבוז.
אליסיה שנאה בלונדיניות.
דני צחקה.
"זו רק הצגה, אני מקווה כמובן להיבחר לתפקיד הראשי, אבל כמו שאומרים- 'אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים'."

-

"וונסי, איך היה יפה שלי?" שאלה לורה בהתחנחנות האופיינית לה.
"היה מעולה, אין לי ספק שאני אבחר" אמרה וונסה בביטחון. היא הניפה את שיערה הבהיר בגאוותנות והשפוטות שלה התאספו סביבה.
"מי עוד ניסו להיבחר? מסכנות... הן הולכות להתבאס ובגדול" אמרה ג'נה ברחמים.
"אממ... לא ממש שמתי לב... אבל אני זוכרת שווילסון המוזרה הזאת מגריפינדור הייתה שם, היא נכנסה לשם אחרי.
אני חושבת שגם דנוויל ניסתה, מסכנה שכזו. ממש ריחמתי עלייה" אמרה וונסה וכל הבנות התגלגלו מצחוק.
"הבוחן גם אמר שאני יפה, וסיפרתי לו שאני הבת של קלאודיה וומפרי בכבודה ובעצמה. הוא התרשם מזה מאוד, אין ספק שהוא יבחר בי."
וונסה חייכה ולורה שיחקה בשיערה.
"אם הוא לא יבחר בך הוא סתם טיפש." התחנפה ג'נה.
"הוא ממש לא טיפש! זהו ג'ון לורנס בכבודו ובעצמו! הוא מספר 1 בתחום! הוא יוכל לקדם אותי בדרך לקריירת המשחק שלי! איך אפשר לומר עליו טיפש?!" כעסה וונסה. ג'נה התקפלה מבושה.

-

דני ואליסיה ישבו בשולחן הגדול.
דני לא הסכימה לגעת באוכל, ואליסיה לא הפסיקה לומר לה שזה חשוב שתאכל כי אחרת היא תהיה רעבה בלילה ותיאלץ להתגנב למטבחים יחד עם פרד וג'ורג'.
דני הייתה מתוחה מאוד, הינשוף עם התשובה האם היא התקבלה להצגה היה אמור להגיע בכל רגע.
"דני, למה את לא אוכלת?"
דני סובבה את גבה וראתה את אוליבר. היא התאמצה לחייך.
"אממ... אני קצת לחוצה... כי... אני... מכתב...הצגה..." מלמלה דני, מחכה בקוצר רוח לינשוף לבן שינחת על שולחנה.
"היא מקבלת היום את התשובה האם היא התקבלה להצגה ההיא..." אמרה אליסיה.
אוליבר הנהן בהבנה. הוא ידע כמה התיאטרון חשוב לדני.
לפתע הופיע ינשוף לבן באולם הגדול.
דני השתגעה מרוב מתח והחלה לנופף לו.
אך הינשוף התעלם ממנה ופנה לכיוון שולחן רייבנקלו.
דני הסתכלה בצלחתה הריקה באכזבה.
"לא נורא מתוקה. לא נורא." אמרה אליסיה בניסיון לנחם.
אוליבר לא ידע מה לומר וחיבק את דני.
לפתע הגיע ינשוף לבן נוסף ונחת בדיוק על יד צלחתה של דני.
"דני, יש לך מכתב" אמר אוליבר.
"תפתחו אותו אתם, אין לי חשק לקרוא."
אליסיה חטפה אותו מידי הינשוף וקרעה את המעטפה במהירות.
"לגברת דניאל ווילסון, בית גריפינדור.
התקבלת לתפקיד הראשי בהצגת בית הספר!
פרטים על ההצגה יתקבלו ביום שבת הקרוב בחדר מועדון התיאטרון של בית הספר.
ברכותיי,
ג'ון לורנס וצוות השופטים."
דני קפצה ממקומה וחיבקה את חבריה בשמחה.

-

מבטה העוין של וונסה יכול היה לשתק בן אדם, כך חשבו כל חברותיה (או בעצם- שפוטותיה.)
היא הפנתה את המבט הזה לכיוונה של דני.
"היא מסומנת אצלי עכשיו.
המלחמה החלה"
אמרה וונסה בשיניים חשוקות.
"זה הסוף שלה."

-

קצר, נכון. אם תגיבו אני אמשיך(:

חכו להמשך יהיה מעניין:)

תגובות ודירוג ותגובות בונות גם סבבה אתם מוזמנים להירשם לעדכוני הפאנפיקק(:

הפרק הקודם