הזמן עומד על לכת

היי, שמי הוא גיימס. אני בן 14. לפני שנה...טוב...מאז הכול התחיל. אים אתם שומעים את הקלטה זו...סימן שאתם יכולים בעצמכם לשנות את ההיסטוריה. הגיע אל זה בשלב מאוחר יותר. טוב..יש לי רק כמה שעות בהקלטה, ואני רוצה להספיק, אז סלחו לי:

פרק ראשון/מה קורה כאן?

אני לא יודע מה קורה לי. אני עמוס בשיעורי בית, מבחנים, עבודות ובחנים. אני לא עומד בקצב. אבל מאז ההתפרצות של האיש הזקן עם שעון הזהב שלו..אספר לכם בקצרה על היום שהיה לי. קמתי בבוקר מהשעון המעורר המעצבן שלי. דפקתי עליו עם ידי הימנית בעוצמה כדי להמשיך לישון והוא נשבר. לאחר כמה שעות שקמתי, הבנתי שאני מאחר אל בית הספר. התארגנתי במהירות, בבית לא היה אף אחד משום מה, יצאתי מהבית ונעלתי את הדלת במפתחות שלי. שמתי אותם בכיס במהירות וירדתי במעלית. שלוש..שתיים.. אחת..המעלית נפתחה. רצתי במהירות ופתחתי את הדלת של הבניין בבעיטה ורצתי בכול כולי אל בית הספר. אחרי כמה דקות הגעתי אליו מותש לחלוטין. הסתכלתי עליו ומעליו היה איש מוזר שקרץ אליי והצביע באגודלו ביד ימין על משהו זוהר בידו השמאלית. אולי זה גוש זהב...מי יודע. התעלמתי ממנו ונכנסתי לבית הספר. כעבור בערך חצי דקה מצאתי את הכיתה שלי ולאחר נשימה עמוקה, נכנסתי לכיתה. הילדים צרחו מילים גסות והמורה ניסתה להשתיקם. כן...זו המורה להיסטוריה. היה לה שיער חום-אדמדם ומשקפים מרובעות, היא הייתה די גבוהה ונראתה בת 200 לכול היותר מכול הקימוטים בפניה. התיישבתי בכיסא שלי בכיתה ולאחר כמה דקות נשמעה כמה דפיקות על הדלת. כול התלמידים שתקו. המורה פתחה את הדלת ונכנס אותו האיש המוזר שראיתי מגג בית הספר. שערו היה לבן אבל נראה מחושמל כלפי מעלה, גלימה לבנה וסדין אדמדם שכיסה את גופו. שעון-יד זהוב ניצב בידו השמאלית.מקל הליכה מעוקם מעץ בידו הימנית. הוא חייך חיוך קלוש אליי והסתכל על המורה.

"סליחה שאני מפריע.." אמר האיש המוזר. "אבל אני צריך את הילד הזה."

והוא הצביע עליי. הייתי בשוק טוטלי. מה הוא רוצה ממני? המורה הנהנה והוציאה אותי יחד איתו החוצה. שיקשקתי מרוב פחד במסדרון שהלכתי איתו.  התקרבנו אל שער בית הספר והוא הראה לי את שעון הזהב שלו.

"רואה את זה?" שאל האיש המוזר. הינהנתי. "זה שעון זמן. טוב...לפחות ככה קוראים לו אצלכם במאה ה-21. מגדת העתידות אמרה לי בדיוק איך תראה. בדיוק ככה. והיא גם הוסיפה ואמרה לי שתאחר בכמה שעות מבית הספר ותראה מותש מריצה."

"מי אתה?" שאלתי. "אתה מוכר פרסומת למצדה או משהו כזה?"

"מצדה?" שאל האיש המוזר. "מה זה? טוב..לא משנה. תשמע, זו מכונת זמן. מגדת העתידות אמרה שאתה תציל אותנו ונתנה לי את שעון הזמן הזה.הגעתי לכאן מהאימפריה הרומית. ילד..אתה מיוחד. אתה תציל אותנו מהברברים הנוראיים על פי ההאגדה."

"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בכעס. "יש לך טעות..זה לא אני. לא הגעתי לכאן משום מאה וגם זה לא מכונת זמן שעון היד שלך. אין דבר שכזה."

"באמת?" שאל בצחקוק עליז האיש המוזר. "טוב...גם ככה אנחנו צריכים להגיע לשם..אז תסתכל על שעון היד שלי." והוא הושיט אליי את שעון היד. הסתכלתי והמחוגים שלו התחילו לרוץ לכיוון האחורי של כיוון השעון במהירות שיא מדהימה. הזמן התחלף ואני נשארתי במקומי. ראיתי את כול מה שקרה עד תקופת שלטונו של אוגסטוס. פשוט...הייתי שמה. כמו בספר ההיסטוריה שלי. זה היה מדהים. ואת כול זה ראיתי בפחות משלושים שניות. הייתי בתקופת המצאת הרכבת, המהפכה התעשיתית, המהפכה הצרפתית, ועד המון מקומות שלא הכרתי עד שהגעתי לגבעה ירקרקה שנשקף אלייה באופק מעלייה עיר שלמה מהעת העתיקה שנראתה לא כמו ההריסות...אלה הדבר האמיתי.שערים רחבים בגובה של ארבעים-חמישים מטרים ענקיים מעץ ניצבו להם ומסביב כול החומה היה מין שלולית  ים  מוקפת החומות שכזהו וגשר כדי לחצותו. ואז יכולתי סוף סוף לזוז ממקומי. הלכתי שני צעדים אל עבר הנוף המרהיב. האיש המוזר עמד לצידי. הסתכלתי עליו והוא חייך חיוך רחב שחשף את השיניים.

		הפרק הבא