אני והגוורטס

שלום, שמי ג'וני וורן, אני בן 11 ומחר אני מתחיל ללמוד בהוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות.
אבי עובד במשרד הקסמים במחלקה לניצול חפצי מוגלגים, ואימי מארחת בקלחת הרותחת. אפשר לומר שיש לי הכל בחיים. היום אכלנו ארוחת ערב והתרגשתי נורא, דיברתי עם הוריי ובדקתי 3 פעמים שיש לי הכל לשנה החדשה...

למחרת, שעה: 05:00

כן, כן, כבר בשעה כזאת הגעתי לתחנת הרכבת ותפסתי את המקום הכי קרוב לדלת. כל התלמידים כבר תפסו מקום, ולפתע הגיע – הארי פוטר! הוא ביקש לשבת לידי ובלי יותר מדי לחשוב הסכמתי. לאחר מכן הגיע רון וויזלי ושאל אם הוא יכול להצטרף.
"היי ג'וני,(ההורים שלו מכירים את שלי מהמשרד) אפשר להצטרף?"
"הו, ברור!" עניתי והתחלנו לנסוע. לפתע נזכר הארי, "אה, לא הצגתי את עצמי. אני הארי פוטר!"
רון הופתע וקרא "וואו, אתה הארי פוטר! אני רון וויזלי וזה ג'וני וורן."
"נעים מאוד!" אמר הארי.
"מי רוצה משהו מתוק? תרצו משהו מהעגלה ילדים?" האישה עם הממתקים שאלה אותם. "לא תודה," אמר רון "אני מסודר" והוציא כריך מהתיק, "לא תודה, אני לא רעב." אמרתי "אקח את הכל!" אמר הארי והוציא כמה מטבעות זהב מהכיס. "וואו!" אמר רון בהתלהבות.
כולם אכלו ורק אני נותרתי בצד...

"אתה לא אוכל, ג'וני?" שאל הארי.
"לא אני לא רעב!" השבתי, ולפתע נכנסה בדלת ילדה מוזרה לבושה בגלימה ושאלה אם הם ראו קרפד ירוק, כי ילד אחד איבד, ואני השבתי לשלילה וכך גם חבריי החדשים...

		הפרק הבא