השקיעה

שלמה המלך, החכם באדם, הלך לו בטובו ביער חשוך באפריקה. חתול אחד הסתכל עליו ואמר אליו בחתולית:

"מה אתה עושה כאן?"

"אני לא יכול לספר לך, קטנצי'ק." אמר שלמה בחתולית מהתנ"ך. "מה שאני כן יכול לבשר לך, שעומד להתרחש כאן קרב. קישטה. הסתלק. אל תתערב."

החתול הסתכל על שלמה בעיניים נוצצות.

"נו טוב...בוא." אמר שלמה והלך עם החתול הבודד. בבת אחת היער החשוך נדלק כולו באור יום.

"הרה..מה את עושה כאן?" שאל אפולו, אל השמש והאור.

"מה אתה עושה כאן?" שאלה הרה בעצבנות. שלמה וחתולו התחבאו מאחורי שיח והקשיבו לשיחה בין שני האלים הדגולים.

"אני שאלתי קודם...אסור לבני אדם לדעת שהעולם חזר לעברו. אט אט והם יבחינו בכך. כול האלים יחזרו וישלטו בעולם! מוחעחע! יהיו לנו מקדשים ומזבחים!"

"זה מה שאתה רוצה?" שאלה הרה בצחקוק קל ומיד שינתה לכעס את פניה. "קצת מנגל ממזבחים ובניינים המוקדשים לך!? יש לנו דברים חשובים לעשות! כשנפקד על העולם...יהיה עלינו מטלה מסוימת! עלינו להשמיד כול מה הקשור לאויבנו!שלא יקחנו לנו את המקדשים והמזבחים שלך!"

שלמה יצא מהמחבוא. החתול נשאר כבול בשיח.

"את מתכוונת...אלי?" שאל שלמה בחיוך עקום של גאונים. השניים הסתבובו. אפולו חיון עליו חץ מהקשת שלו במידיות שקשתו שלופה והרה שלפה מטה וכיוונה אותו אל עבר שלמה.

"כן...זה כולל אותך." אמר אפולו.

"יותר נכון..בני." אמרה אליו הרה. "שהוא יהיה הקורבן הראשון שלנו."

"אני לא חושב ככה." אמר שלמה. שלמה שרק שריקה מסוימת ואחרי שלושה שניות התעופף בשמיים והופיע דרקון רב-מימדים שנראה בערך בגובה חמישים מטר יורק אש והוא נחת מאחוריו של שלמה. צבעו של הדרקון היה שחרחר עם נקודות כחולות וצבע עיניו כסופות ככסף. שלמה חיטט ברגלו של הדרקון והוציא משק קטנטן חרב ארוכה רגילה. אפולו ירה עליו את החץ והוא הדף אותו עם החרב בקלילות. הרה זימנה אלפי נחשים מהרצפה בעזרת שרביטה וכיוונה אותם אל הדרקון. הדרקון שרף את כולם בנשיפה אחת.

"עכשיו תורי?" שאל שלמה והם לא ענו לו. "אני מניח שזה אומר שכן. קדימה דרקון!"

הדרקון התנועונע מאט והחל לשרוף את כול מה שהיה בשטח שלהם כולל את עצמם. אפולו הפעיל הגנת חום עליו ועל הרה ושהנשיפה הסתיימה הם נשארו בחיים כאשר אפולו היה מותש.

"יופי...חמודי." אמרה אליו אימו וטפחה לו על הגב. "ילד טוב. עכשיו..תורי!"

		הפרק הבא