מלחמות המורגניום

פרק 1:

הבוקר הזה לגמרי לא היה צפוי, לפי איך שזכר (וזכרונו של פארלן היה מצוין), המאסטרו הודיע לכלל המתלמדים ש"ההחלטה" תתקיים בתקופת ה"סרדיי" (סרדיי-כישלון בשפה העתיקה). עכשיו הם היו בתקופת ה"סתביו" (סתביו-ההשלה-בשפה העתיקה), שלושה חודשים לפני.

באותו בוקר העירה את פארלן צפירה מסתלסלת.
פארלן התעורר מבוהל, לא! זה לא יכול לקרות לי שוב פעם! כעס על עצמו. הוא רק עכשיו התעורר והצפירה הודיעה על זמן המפקד, המפקד שמתרחש כל יום בשעת הצהריים.
פארלן קם במהירות ממיטתו ולבש את בגדי הלימוד הלבנים שלו, הוא שמע רעש והמולה מחוץ לחדרו, רק כשיצא מחדרו התנגש בחזקה בחברו פיליפ, "אאוץ'!!".
"סליחה" אמר פארלן כשהוא משפשף את ראשו גם הוא, "יש לך מושג מה קורה? בהתחלה חשבתי ששוב פעם קמתי מאוחר, אם זה היה כך המאסטרו היה הורג אותי" אמר בחצי חיוך, "אבל עכשיו זו שעת בוקר" אמר בעודו מחווה בידו לעבר השמיים, השמש הייתה בתחילת דרכה בשמיים מצד מזרח.
"גם אני לא יודע מה קורה...." ענה פיליפ "כמו כולם אני מניח....." אמר והצביע לעבר ההמולה שמאחוריו.

"היי!" רץ אליהם ילד שחרחר עם שיער מתולתל "שמעתם מה קרה?"
"לא!!" ענו פארלן ופיליפ ביחד. "מה קרה?"
הילד נראה מאוכזב "גם אני לא יודע..... אבל בכל מקרה..." הוסיף מעודד מעט "קוראים לי ראג'וריו אבל כולם קוראים לי ראג',"
"נעים מאוד, אני פארלן" אמר ולחץ את ידו המושטת של ראג'. "וזה פיליפ" אמר ודחף את פיליפ לכיוון ראג'.
"שנלך אל 'מגרש הבית'?" הציע פיליפ לאחר שלחץ את ידו של ראג'.

כפי שחששו הבניין היה עמוס באנשים, וככל שהתקרבו למשרדו של המארגן, הלך ונהיה יותר צפוף. רחבת 'מגרש הבית' הייתה גדולה ולמרות זאת היא הייתה מלאה. פארלן יכול היה להבין את זה, בדרך כלל שעות המפקד שונות ממחנה למחנה מהסיבה הזו בדיוק, כדי שלא יהיה עומס.
כל מחנה מנה כ- 50 מתלמדים, רובם מתאמנים (=לוחמים) ורק מעט מאוד היו מלחשים (=מכשפים)(כ 2-3).כל מתלמד בתחילת דרכו במחנה עובר בחינה קצרה שתחליט לאיזה סוג מתלמדים הוא יהיה שייך. רק מעטים מאוד ניחנו בכישרון המלחשים.
פארלן זוכר את יום הבחינה שלו היטב, כמו כולם הוא קיווה להיות מלחש, וכמו רובם הוא יצא מאוכזב, למרות כל דיבורי העידוד של המאמנים שדיברו בשבחם של המתאמנים.

בדיוק כשהגיעו לדלת חדרו של המארגן, היא נפתחה. איש בעל פרצוף חמור סבר עמד בפתח. שערו ושפמו הכסופים נצצו לאורם האדום של מעגלי סרקלין שהוטבעו בקירות חדרו של המארגן.
המארגן עשה את הפרצוף הקשוח שלו וחיכה לשווא לשקט שלא הגיע. לבסוף הוא הרים את ידו הימנית שעל אמתה נצצה טבעת אזמרגד.
גורדיון לחש משהו וגל הלם התפשט מתוך כף ידו הפתוחה, הטבעת זהרה לרגע באור ירוק בוהק. גל ההלם שיתק מידית את כל מי שחלף על פניו. השקט שרר באולם בצורה החלטית כעת. זו בדיוק הסיבה שאומנות המלחשים הייתה נחשקת. אולם פארלן ידע שלא כל מלחש יכול לעשות זאת בקלות כזו כמו שגורדיון עשה, אחרי הכול המארגן הוא מלחש בעל עצמה רבה מאוד.
גורדיון כחכח בגרונו "שבו בבקשה!" אמר בקול נמוך והורה על שורות הכיסאות שהיו מוצבים בצורה אנכית מול הקיר המזרחי של האולם. כולם הלכו בשקט והתיישבו לפי סדר המחנות. פארלן בחר את המקום שהכי קרוב לבימת המרצה, פיליפ התיישב לידו. רק לעיתים רחוקות הזמינו את כל המחנות להרצאה, לרוב זה מופרד בשעות שונות ממחנה למחנה.
__________________________________________________________-

דרגו תרשמו ותהנו J