אביר הברונזה

טוב,שיניתי את הזוג:ג'יאנה+הארי

"מלחמת הענקים התקיימה באוקטובר,לארוך כל החודש,בין רוסיה המזרחית לסקנדינביה הצפונית..."
בינס החל את השיעור,ואני הבטתי בו,לא מרוכזת.
נכון,אולי אני שונה,אבל אני מסכימה עם כולם שהשיעור הזה זה כמו סם הרדמה.
במקום לבהות בבינס,הוצאתי את היומן החבוט ופתחתי בדף הריק.ריצ'ל,זאת שישבה לידי בשיעור.לא שהיא רצתה,גם אני לא.היא כזאת מגעילה.
יש לה מין חומר כזה על הציפורניים,שאני לא זוכרת איך קוראים לו,כזה צבעוני שמתייבש מהר.
אהה,לק.
והיא צובעת את השיער בלי שאף אחד יידע.
אני חושבת.
"את צובעת את השיער?" שאלתי אותה בשקט.
היא הסתכלה עליי במבט מזלזל,אבל אני רק חייכתי בציפייה.
"ואם כן,מה אכפת לך?" ענתה לי בזלזול וחזרה לישון.
הבטתי בה בתימהון.אסור להסתקרן?
חזרתי להביט בדף הריק של היומן,והחלתי לכתוב על מאורעות היום.

אביר,

היום קרה לי דבר מאוד מוזר.בחור אחד מהשכבה שלי,מגריפנדור,הוא כל הזמן מסתכל עליי.
זה די מציק,את יודע.
אני לא זוכרת כל כך איך קוראים לו,משהו עם פיטר.

הוא כל הזמן מסתכל עליי,ואני לא יודעת מה הוא רוצה ממני.

עט נוצה?לא,לא נראה לי.מה אתה חושב?הלוואי שיכולת לדבר.היית יכול להיות חבר מאוד טוב שלי,אפילו הכי טוב.

בקיצור,הוא מסתכל עלי וזה די מוציא אותי מהדעת.יש לו שיער שחור כזה,והוא די נחמד.כלומר,אני זוכרת שפעם אחת,בשנה הראשונה שלנו,לפני המיון נפלתי לידו והוא עזר לי לקום.

חשבתי שנוכל להיות חברים טובים,אבל המיון לבתים השכיח אותי ממנו,וגם אני שכחתי מהידידות הקצרה שהייתה לנו.

עצרתי מלכתוב והבטתי בריכוז בבחור שמסתכל עליי כל היום.
ירוק בוהק,הסמקה,והסטת הראש לכיוון בינס.
מצמצתי.

מה זה היה?

רייצ'ל,זאת שיושבת לידי,ישנה כמו תינוק,ראשה על הקלמר הסגול והפרחוני שלה.

טוב,לפחות גיליתי את צבע העיניים שלו.

ירוק בוהק מאוד,חתולי כזה,כמו שרציתי שיהיה לי.

השיער שלו היה די פרוע,כשהוא היה בן אחת-עשרה הוא היה מסורק למשעי,אם זכרוני אינו מטעה אותי.

לקחתי תלתל אחד משיערי,ומששתי אותו באצבעותיי.הבטתי בו בריכוז רב,מנסה להבין את ההבדל בין הזהב שיש לי לבין השחור שיש לו.

עזבתי את התלתל,וחזרתי לכתוב.

טוב,יש לו עיניים ירוקות חתוליות כמו שהייתי אני רוצה.וגם יש לו שיער שחור.

והוא ביישן,הוא הסמיק כשהסתכלתי עליו.

אתה יודע,פעם אחת שמעתי חבורת בנות מגריפנדור בארוחת בוקר שעם בנים מסתכלים עלייך הרבה סימן שהם מעוניינים בך.
יכול להיות שהוא מעוניין בי?

לא יכול להיות,זה לא הגיוני.למה שמישהו יהיה מעוניין בי?

יש לי איזה משהו שאין לאף אחת בהוגוורטס?

טוב,אביר,הפעמון מצלצל,ארוחת צהריים.

ג'יאנה.

גמרתי לכתוב,וארזתי את היומן והמחברות בתוך התיק.
העפתי מבט קצר בבחור השחרחר,שעדיין לא נזכרתי בשמו,וברחתי החוצה.עוד לפני שרייצ'ל ארזה את הקלמר שלה.

                                         ~~~ 

הרגשתי מאוד לא נוח בארוחת הצהריים.
ראשית,לא הייתי רעבה,כמו שאני תמיד,וזה תמיד מוסיף לי אי נוחות הארוחת הצהריים.
שנית...הבחור הזה לא מפסיק להסתכל עליי.
שלישית,התפוחי אדמה נשרפו בתנור,לראשונה בתולדות הבישול של הוגוורטס,כך שיערתי.
אבל הבעיה השנייה הוציאה אותי משלוותי.לשניצל לא היה טעם,ופודינג היה כמו ג'לי בטעם כלום.
בסוף וויתרתי ויצאתי להפסקה מוקדם מכולם.

רייצ'ל הסתכלה עליי במבט וחיוך לועג.כנראה כבר הודיעה לכל חברותיה על התגלית:לג'יאנה יש יומן.
וואו.אני משקשקת מרוב התרגשות.

יצאתי החוצה,נינוחה לגמרי.כעת לא אסבול שום מבטים משום בחור...לפחות לחצי שעה הזאת של ההפסקה.
כנראה שטעיתי.
"אממ...ג'יאנה?"
הסתובבתי,המומה מהעובדה שמישהו מוכן לדבר איתי.
"כ-כן?"גמגמתי כשראיתי שזה היה,מי עם לא הבחור האלמוני.
"אהה...הייתי רוצה שנצא לטייל."הוא גמגם,ושפשף את עורפו במבוכה.

לפתע הרגשתי נפלא.
מישהו מוכן לצאת איתי לטיול!זו כבר התקדמות במעמד החברתי שלי.

לא שאני רוצה מעמד כלשהו בסולם החברתי המרשים של הוגוורטס,אבל זה נחמד כשאת מקבלת צומת לב.

"אה-טוב,כלומר...אוקיי."עניתי לו,ולפתע הוא נראה מאושר.
"רק תזכיר לי איך קוראים לך,"ביקשתי ממנו.
"הארי פוטר.אותך אני כבר מכיר,ג'יאנה אוסלו."
הסמקתי,ומחשבותיי הסתבכו לגמרי.
הארי פוטר באמת מדבר איתי,או שאני חולמת?

מהשולחן שלי-רייבנקלו-ראיתי את רייצ'ל מסתכלת עליי בזעם קפוא כשראתה שאני מדברת עם הארי.
הארי לא ראה זאת,שמחתי.
"אז...נלך?"
"כן,בוא."
כשהוא הסתובב לעבר המדשאות,הסתובבתי גם,אבל מאחורי הכתף השתמשתי בטריק שכל כך הרבה זמן רציתי לעשות.
נישקתי את רייצ'ל באוויר נשיקה ארוכה במיוחד,ושלחתי לה אותה בכף היד שלי.

תגובות?...

הפרק הקודם		הפרק הבא