לילי וג'יימס לעולמי עולמים

הערה: הפאנפיק מתורגם..תודות:תודה לסיגל, שתירגמה את פרקים1-11. אני תירגמתי כל פרק אחר.

לילי אוואנס הסתכלה החוצה מהחלון בתא הרכבת. היה זה יום קר וגשום, אופייני לאנגליה בתקופה זו של השנה. לילי הייתה שקועה במחשבות על הקיץ הנהדר שעבר עליה, את השבועיים הראשונים של הקיץ היא בילתה בשיזוף באיים-הקרביים בחופשה עם הוריה. אחותה הגדולה פטוניה, לא באה כיוון שרצתה להישאר עם החבר שלה, ורנון דארסלי. לילי שנאה אותו. הוא היה משעמם ועצבני.

כשלילי חזרה הביתה מהחופשה היא בילתה את ששת השבועות הבאים יחד עם קבוצת דרמה צעירה. היא השתתפה במחזות רבים כולל 'רומאו ויוליה', במאי המחזות היה מטורף על שייקספיר אבל ללילי לא היה אכפת. היא אהבה את סוגי המחזות הללו. בנוסף, היא תמיד קיבלה את התפקידים הראשיים.

אחת מחברותיה הטובות של לילי הייתה סופי קלארק. סופי הייתה נערה יפה מאוד; היה לה שיער ארוך, בלונדיני שזרם עד לאמצע גבה. היו לה עיניים כחולות והיא דמתה לדיוקן מדויק של ברבי. היא נהגה לפטפט בלי סוף על כל הנושאים האפשריים.

"לילי, שמעת את מה שכרגע אמרתי?" סופי שאלה, כשראתה שלילי לא מקשיבה לה. לילי התנתקה מחלומה, וחייכה אל חברתה הטובה.

"מצטערת סופי, מה אמרת?" לילי שאלה במתיקות.

"אני בדיוק סיפרתי לך על זה שקנט נתן לי תליון זהב עם ראשי התיבות שלי עליו ס.ק. זה היה כזה מתוק!" סופי חייכה מחזיקה את התליון. לילי אימצה חיוך, נשמעה דפיקה בדלת ומישל ווארינגטון, אחת מחברותיה הטובות של לילי, נכנסה. בתוך עיניה החומות-אדומות הייתה אש.

"היי מישל." לילי חייכה. הבעת הפנים של מישל לא השתנתה. למישל היה שיער ארוך שחור עד הכתפיים. "מה קרה?" לילי שאלה בזמן שהיא התיישבה לידה.

"הקונדסאים הטיפשיים האלה!" היא אמרה עם דמעות בעיניים. "הם חושבים שהם הכי טובים בגלל התעלולים שלהם, וכולם נסחפים עם זה! הם לא יכולים לבצע עלינו את המזימות שלהם!" מיכל אמרה בזעם. לילי בהתה בכפות רגליה, קלאודיה ויויאן המפסון בדיוק נכנסה לתא. היה לה שיער חום ארוך עם פסים בלונדינים שזורים בתוכו, עינייה החומות נצצו בזמן שהתיישבה ליד חברותיה הטובות.

"מישל, קרה משהו?" קלאודיה שאלה בקלילות.

"הקונדסאים!" מישל רשפה. קלאודיה התיישבה ליד סופי וגלגלה את עיניה לעבר מיכל.

"מה חדש?" קלאודיה שאלה, אך לא חיכתה לתשובה. "ראיתם איך סיריוס 'הסדיר' את העניינים שלו עם נוט מקודם? אני נשבעת שחשבתי שסיריוס עומד להרוג אותו. לא שהייתי עוצרת את זה..." היא מלמלה. לילי ניסתה שלא לצחוק; לפני פחות משנה קלואדיה סיימה 'מערכת יחסים' עמוקה עם נוט. הקשר הזה הסתיים בצורה איומה כלפי קלאודיה אבל לילי וחבריה לא יכלו להיות יותר מאושרים.
הם שנאו את נוט ואת חברו עם השיער השמנוני, סוורוס סנייפ. הדבר היחיד שהיה ללילי ולחבריה משותף עם הקונדסאים היה השנאה העמוקה לסלית'רינים בכלל, ולנוט וסנייפ בפרט.

לילי נאנחה ליד חבריה והחלה לדבר על הזוגות השונים. לילי אהבה לשחוח על בן זוגה, ג'ורדן קניגסטון, אך היא ידעה כי יש משמעות עמוקה יותר לחיים מאשר בני זוג ותשוקות חולפות.

לילי הבינה שהיא השתנתה במהלך הקיץ. פעם היא חשבה שאם לא תלבש 'מסכה' העולם לעולם יבחין בך. היא חשבה שזה חשוב במיוחד שהבנים יבחינו בך, אך תראה כאילו אתה 'שם פס'.
לילי הייתה ביישנית. גם ליד חבריה, לפעמים היא חששה להשמיע את קולה.
הקיץ שינה את לילי ולא במובן פיסי. אדם חדש ולא צפוי נכנס אל תוך חייה. הוא גרם לה לראות דברים מסוימים בצורה שונה, בינם את עצמה. נוסף לה ביטחון להוציא את קולה ולהישמע.

לילי לא הבינה מאיפה הגיעה רכבת חדשה של רעיונות. מחשבותיה הופרעו על ידי נקישה על הדלת. לילי הביטה על הדלת וראתה את אותו אחד שרדף אחריה מאז השנה השלישית. ג'יימס פוטר היה אחד מהקונדסאים. שיערו היה שחור ומבולגן, עיניו היו עיני אגוז מסתוריות. הוא הביט ישירות בלילי. ג'יימס פוטר היה מאוד ידוע בבית ספר, גם בגלל שהיה מעולל קונדסים, אך בעיקר בגלל ששיחק בקבוצת הקווידיץ', היכולת שלו לעוף הייתה מרשימה ביותר. ג'יימס, בנוסף להכל היה גם חכם, אך שובב.
הוא היה בצרות כל הזמן. למרות הצרות, הוא תמיד שמר על ציונים מעולים. אחד מהדברים שהפתיעו את כולם היה שג'יימס בקושי ניהל מערכות יחסים עם בנות. אבל כולם ידעו למה, היו לא עיניים לאחת, לאחת בלבד. הוא רצה אחת. אחת מסוימת. רק אותה, ולא אף אחת אחרת.

"מה אתה רוצה?" מישל שאלה אותו בקול עצבני שהיה אופייני לה כשדיברה אליו.

"אני צריך לדבר איתך." ג'יימס פנה אל לילי, מתעלם מחברותיה. לילי הנהנה בהסכמה. שלושת הבנות נעמדו, ועצרו בדרכן החוצה.

"לילי אנחנו הולכות אל התא השכן, ברטה ג'ורקינס שם. אל תהססי לצעוק עם מישהו מטריד אותך." סופי אמרה מניפה את שערה לפני שעזבה עם השאר. ג'יימס זז מהדרך כדי לפנות דרך לבנות לצאת; כשהם יצאו ג'יימס קפץ אל תוך התא וסגר את הדלת אחריו.

מיכל, קלאודיה וסופי נכנסו לתא השכן, והתיישבו ליד ברטה ג'ורקינס ושתי בנות נוספות.

"מה קרה?" אחד מהבנות שאלה. זאת הייתה נטלי קולי. היא וברטה היו 'החברות הכי טובות'.

"מלחמת עולם עומדת להתחיל בדלת השכנה." קלאודיה אמרה מגלגלת את עיניה בגיחוך קל.

"אה?" ברטה שאלה מבולבלת, היא לא הייתה הטיפוס הכי חכם, למען האמת, היא הייתה טיפשה.

"לילי וג'יימס צריכים לדבר. במילים אחרות הם עומדים להתחיל לריב בעוד 3...2...1-"
מישל הופסקה משאגה שהגיעה מהתא הסמוך. כולם השתתקו בדממה כדי להקשיב לצרחות שנשמעו בכל הרכבת.

"אתה כזה מתנשא ויהיר, פוטר!" לילי צעקה.

"לילי תשמרי על קול נמוך, אנשים יכולים לשמוע!" ג'יימס אמר.

"לא אכפת לי!" לילי צעקה.

"אני עומד לאטום את התא הזה מקול!" ג'יימס אמר.

"קדימה!" לילי צעקה. נשמעו מעט קולות נמוכים. כל הבנות נענעו את ראשם מלבד הילדה הקטנה שהייתה אחותה הקטנה של ברטה. היא דמתה לאחותה.

"למה הם רבים?" היא שאלה, מבולבלת.

"אנחנו לא יודעים ממש. ג'יימס טוען שהוא מחבב אותה, אבל כשהם באותה סביבה הם רבים." סופי אמרה בקול נמוך.

"את יודעת אני חושבת שהם יכולים להיות זוג ממש חמוד. תחשבי על זה. אם לילי תאהב אותו זה יהיה מושלם!" נטלי אמרה בהתרגשות. פניה נפלו בזמן שראתה את פרצופיהם של האחרות. "אתן יודעות, בגלל השנאה הם יחזיקו אחד בשני, וזאת יכול להיות תשוקה נהדרת..." נטלי סיימה. מיכל וקלאודיה ניסו לעצור את צחוקם אבל לא יכלו, היו שם דמעות שהתגלגלו במורד פניהם בזמן שצחקו.

"לילי בחיים לא תצא עם כזה אידיוט. היא חכמה מידי בשביל ליפול בקסמו." מיכל אמרה בחיוך מלגלג.

באותו הזמן בתא הסמוך, לילי וג'יימס ישבו על הכיסאות, מתמזמזים. לילי נשקה באיטיות את צווארו של ג'יימס.

"את יודעת, לילי, אני צריך לדבר איתך," ג'יימס אמר, כשלבסוף היא הרפתה ממנו. "הצעקות הקטנות האלה היו רק בשביל שאוכל לנשק אותך. להיות איתך." ג'יימס אמר בחיוך מתוק. לילי התיישרה כמו ג'יימס והביטה בו ברצינות.

"מה קרה?" לילי שאלה בקול רציני. ג'יימס צחק כשראה את פניה.

"זה לא כזה רציני. רק שדמבלדור רצה שנדבר על ליל כל הקדושים וסידורים וכאלה." ג'יימס חייך. לילי הסתכלה עליו.

"אבל אני לא מתכוונת שיהיה לי כלום עם המדריך הראשי." לילי אמרה, מביטה בחולמניות בעיני האגוז הבורקות שלו, ג'יימס צחק.

"את כן," ג'יימס אמר. עיניה של לילי נצצו. היא כרכה את ידיה סביבו.

"זה כזה טוב!" היא צעקה בשמחה. היא התרחקה ממנו, אך אז התחילה לנשק אותו עוד פעם.

לאחר חצי שעה לילי הניחה את ראשה על בית החזה של ג'יימס, והסתכלה מבעד לחלון. היא נזכרה בחברה, ג'ורדן קינגסטון. רק עכשיו היא חשבה על זה, היא בגדה בו. היא עצמה את עיניה והסתכלה על ג'יימס. רגשות אשם התחילו לפעפע בה. היא החלה להיזכר איך הכל התחיל ביניהם...


לילי ישבה בחדר המועדון עם סופי. כבר היה מאוחר בערב. לילי פספסה את ארוחת הערב בגלל שהייתה עם חברה, ג'ורדן קינגסטון.

"למה שלא תלכי למטה למטבחים ותיקחי משהו לאכול?" סופי שאלה אותה בחיוך ממזרי. לילי גלגלה את עיניה ונאנחה בעייפות.
לילי קמה, והלכה לכיוון התמונה. "את באה?" היא שאלה את סופי.
"לא. אני מחכה לקנט שירד למטה." סופי חייכה אליה. לילי גלגלה את עיניה פעם נוספת ויצאה מחדר המועדון.

הטירה הייתה קרה. לילי התחרטה שלא לקחה איתה את הגלימה החמה שלה. למטה, במטבחים, היא ראתה ארבעה אנשים מאוד מוכרים. סיריוס בלק, רמוס לופין, פיטר פטיגרו וג'יימס פוטר. לילי נאנחה בזמן שנכנסה פנימה. היא לא הייתה במצב רוח בשביל לריב עם ג'יימס, והיא חששה שהוא יגיד משהו על מה שקרה ברכבת. היא הלכה לצד המטבח, שם עמד גמדון בית. הגמדון השתחווה אל לילי.

"איך אינקי יכול לעזור לגברתילי?" אינקי שאל.

"אינקי, יש לכם משהו שנשאר מארוחת הערב? פשוט לא הספקתי להגיע אליה." לילי אמרה בתמימות. ארבעת הבנים שמו לב אל לילי והתבוננו בה.

"ולמה גברת לילי לא הייתה בארוחה אם יורשה לי לשאול?" סיריוס שאל, עיניו נפתחו. לילי גלגלה את עיניה בזמן שאינקי הושיבה אותה ליד ג'יימס והניחה צלחת מולה. נראה היה שהם מנסים לא ליצור קשר עין.

"אני מאמין שלא ענית על השאלה שלי." סיריוס חייך חיוך שובב בזמן שסובב את כיסאו בכדי לשבת מולה.

"אני רואה שגם אתם לא הייתם שם." לילי אמרה במבט ערמומי, מנסה לשנות את נושא השיחה אליהם.
"היינו. פשוט פיטר שמן קטן." רמוס אמר בפשטות, מחייך. לילי התבוננה בנער הקטן והשמנמן. פיטר היה דומה לעכברוש בפניו. שיערו היה הבלונדיני. מולו הייתה מונחת צלחת מלאה אוכל. לילי גלגלה את עיניה פעם נוספת בזמן שסעדה מנה קטנה של בשר צלוי ותפוחי אדמה.לאחר 10 דקות לילי סיימה. היא אספה את צלחתה ולקחה אותה אל עבר הכיור והחלה לשטוף אותה. אינקי הגיחה מאחוריה והחלה למשוך בגלימתה. לילי הניחה את צלחתה והסתובבה.

"האם אינקי עשו-עשתה משהו לא נכון גבירתילי? האם הארוחה לא הייתה לטעמך?" אינקי שאלה בדאגה.

"היא הייתה נהדרת, תודה לך." לילי חייכה. היא הלכה חזרה לעבר השולחן; היא גמעה את מיץ הדלעת שלה בלגימה. הבנים צפו בה בזמן שעשתה זאת. כשלילי פנתה ללכת, סיריוס תפס אותה מסביב למותניה והחל לחבק אותה.

"לילי, רוצה ללכת למקום פרטי? רק שנינו?" סיריוס שאל אותה בטון מתחנף לילי גלגלה את עיניה וניסתה לחלץ את עצמה מידיו, ללא הצלחה מרובה.

"רוצה ללכת להגיד משהו לחבר שלי?" היא שאלה בעצבנות.
"אני לא רוצה ללכת למקום פרטי איתו, אני רוצה ללכת איתך!" סיריוס צחק. רמוס ופיטר צחקו, אבל ג'יימס רק נענע את ראשו. לילי הסתכלה עליו. ג'יימס הסתכל מעבר לשולחן היישר לתוך עיניה של לילי; היא הסתכלה עמוק לתוך עיניו. אותה מחצית שנייה השאירה שם משהו, זיכרון בלב. לילי השפילה את מבטה במהירות. היא חילצה את עצמה מידיו של סיריוס והלכה אל הדלת. היא נעצרה והביטה בו.

"זה היסטוריה ביני לבינך, בלק. אתה בחיים לא תקבל את הסיכוי הזה עוד פעם." לילי אמרה, נזכרת בהיסטוריה שלהם. היא החליקה את שיערה ועזבה את החדר. הבנים הביטו בה ארוכות בזמן שעזבה.
לילי הלכה לבדה במסדרון השקט אל עבר חדר המועדון כשלפתע קול שקט עצר ממנה להמשיך. לילי הסתובבה וראתה את סנייפ עומד מאחוריה.

"מה את עושה מחוץ למיטה בשעה אחד-עשרה בלילה?" סנייפ שאל במבט מלגלג. לילי הביטה בו בסלידה.

"אני יכולה לשאול את אותו הדבר לגביך, סנייפ." לילי אמרה בקרירות.

"אני בסך הכל מוודא שאף אחד לא רצוי לא יארח חברה למסדרונות בשעה כזו." סנייפ השיב בחלקלקות אופיינית.

"ובכן הדבר הטוב ביותר שתוכל לעשות הוא לשוב לעבודתך, אם כך." לילי אמרה, שבה על עיקבותיה, אך סנייפ תפס בידה.

"מה קורה פה?" קול אמר מאחוריהם. שניהם הסתובבו. ג'יימס פוטר עמד שם, מאיים על סנייפ. בפעם הראשונה בחייה לילי הייתה שמחה לראות את ג'יימס.

"אל תתערב בעניינים לא שלך, פוטר!" סנייפ ירק. לילי הוציאה את ידה מאחיזתו של סנייפ.

"אין פה שום עניינים שהוא לא יכול להתערב בהם!" לילי אמרה מתרחקת. ג'יימס וסנייפ הביטו אחד בשני בתיעוב. שניהם התרחקו זה מזה. ג'יימס רץ אל לילי, והחל ללכת לידה.

"תודה לך." לילי אמרה בשקט, ג'יימס נענע ראשו. זאת הייתה הפעם הראשונה בחייה של לילי שג'יימס התנהג אליה בנימוס. ג'יימס משך בכתפיו. "למה אתה מתנהג כל כך שונה אלי?" לילי שאלה בפתאומיות. ג'יימס הביט בעיניה. "מקודם במטבחים בקושי דיברת אלי מילה, אפילו פיטר מלמל יותר ממך. אתה כבר לא אומר לי את ההערות שלך כבר שבועות." לילי החלה להתעצבן. ג'יימס גלגל את עיניו.

"אז אנחנו רבים בגלל שלא הצקתי לך. אלוהים! בחיי, לילי תשני את הטון." ג'יימס אמר.

"מה זאת אומרת?" לילי שאלה עוצרת את צעדיה. ג'יימס נעצר גם כן, מביט בעיניה.

"בדקה הראשונה שצעקת עליי לידיעתך חשבתי שאת יפה יותר כשאת צועקת. אני ברצינות חשבתי שאת שונה מהחברים שלך. שאת לא כמוהם!" ג'יימס אמר.

"אני שונה אל החברים שלי. והם שונים אלי, ואין שום דבר רע בזה. רק בגלל-" ג'יימס לא יכל יותר להקשיב לה. הוא תפס אותה בידה, ונישק אותה בתשוקה. לילי נסוגה בהתחלה אך נישקה אותו חזרה. היא אהבה את מגע שפתיו על שפתיה. את לשונו המתגלגלת בתוך פיה. כשקלטה מה היא עשתה, היא נסוגה לאחור.

"איך אתה מעז לנשק אותי, פוטר!" לילי צעקה, מזועזעת.

"זה היה רק בשביל להשקיט אותך!" ג'יימס אמר בכעס.

"ובכל זאת לא היית צריך לעשות את זה." לילי אמרה, נרגעת.

"כאילו שלא נהנת מזה." ג'יימס צחק. לילי חזרה על צעדיה כאות מחאה.

"אתה כל-כך מלא בעצמך, ג'יימס פוטר!" לילי אמרה מתרחקת ממנו. ג'יימס צחק והחל לרוץ אחריה.

"לאן את הולכת?" ג'יימס שאל הולך לצידה.

"לחדר המועדון, לאיפה נראה לך?" לילי אמרה בכעס.

"את רוצה ללכת לעשות קצת כיף?" ג'יימס שאל מרים את גבותיו.

"איזה סוג של כיף?" לילי שאלה בעניין קל מעט מפוייסת.

"את רוצה לעזור לי לבצע כמה תעלולים?" ג'יימס שאל עם ניצוץ בעיניו. לילי חשבה על זה. לפי מה שידעה לא היה לה משהו יותר טוב לעשות. בנוסף, היא הייתה סקרנית.

"בטח." לילי אמרה לאחר הפסקה. ג'יימס לקח אותה בידה והנחה אותה אל מעבר סודי.

כך הכל התחיל בין לילי לג'יימס. בזמן תעלולי הלילה שלהם על אנשים תמימים. מאז לילי הרגישה משהו כלפי ג'יימס, קרבה מסוימת. אולי אפילו אהבה היא לא ידעה להגדיר את התחושה הזאת. אבל בזמן שלילי סיפרה לג'יימס כי היא חשה כך כלפיו, הם היו ברכבת, בדרך הביתה מהוגוורטס. שניהם הבטיחו לשמור על קשר במהלך הקיץ, וכך היה. הם נפגשו מספר פעמים. אף אחד מחבריהם לא ידע על זה והם הרגישו שזאת הדרך הטובה ביותר לשמור על קשר זה.

לילי הסתכלה על עיניו של ג'יימס. היא התהפנטה מעיני האגוז שהביטו בה בהערצה. היא החלה לנשק אותו באיטיות.

		הפרק הבא