מחנה הדו קרב

מחנה הדו-קרב

קול האגרוף שנחבט בשק היה חזק, אפילו חזק מאוד יחסית לעובדה שזו הייתה בת שהתאגרפה איתו.
וונדי הרגישה שהיא משתגעת.
היא הייתה כל כך עצבנית. וזה בכלל לא אופייני לה להיות כזאת!
היא תמיד הייתה שופעת אנרגיות חיוביות, חיוכים מעודדים וחיבוקים חמים.
מה קורה לי?!
היא המשיכה לחבוט בשק האגרוף שלה בעצבים.
"אני
שונאת
אותה!"
מלמלה בעצבים וחבטה יותר ויותר חזק.
לפתע שק האגרוף התנתק מהתקרה ועף היישר לכיוון החלון.
קול שבירת הזכוכית נשמע בחוזקה בכל בית גריפינדור, ובן רגע התמלא חדרה של וונדי בתלמידים ותלמידות המומים.
וונדי התנשפה, מוכת תדהמה מהמעשה שעשתה בלי כוונה.
"וונדי מארין לעולם לא תעשה דבר כזה. היא פשוט לא כזאת."  מלמולים נשמעו בכל רחבי המסדרון.
לפתע הופיעה פרופסור מקונגל במלוא הדרה.
"גברת מארין, עלייך להתייצב במשרדי, מיד!" אמרה.
וונדי הסמיקה מבושה.
כחצי מהתלמידים שבהו בחלון המנופץ ברחו מהאזור, מהפחד שייווצר קשר ביניהם לבין התקרית.
וונדי מארין נאנחה בחוסר אונים והלכה אחרי פרופסור מקונגל בכניעות.

-

"וונדי? אין מצב. היא בחיים לא הייתה עושה את זה." אמר שוני בביטחון.
"בטח שכן, מאחורי כל התמימות האלו מסתתרות חיות פרא!" אמר סיריוס בלק וכולם צחקו.
אך שוני היה בטוח בצדקתו.
הוא רצה לברר את זה בעצמו.

-

"פארקר! היי, זה אתה שם?"  חיפש שוני בנואשות את המדריך הראשי.
"טום, כמה פעמים אמרתי לך לקרוא לי טום?!" התעצבן טום פארקר.
"אני חייב טובה. חייב לברר אם וונדי באמת שברה חלון" התנשף שוני.
"וונדי מארין?"
"כן, וונדי מארין. מאיפה אתה מכיר אותה?" שאל שוני בהפתעה.
"אנחנו יחד בשיעור כשפומטיקה, ואם לומר את האמת? היא בכלל לא מתאימה לשם ו..."
לפתע חבורה של בנות מצחקקות עברו על ידם.
הן הסתכלו על טום וחייכו. טום הסמיק.
שוני התעצבן וגרר אותו לפינה נסתרת.
"מקונגל מתה עלייך נכון? כמו כל המורים בבית הספר.
תברר איתה אם זה נכון. בבקשה, היא ממש חשובה לי ואני לא רוצה שהיא תישאר לבדה בזמן שכזה ו..."
"בקיצור אתה מעוניין בה...
בסדר בסדר. אני אבדוק. מרוצה?!"
"אני לא מעוניין בה!" הסמיק שוני.
"ו...תודה." מלמל וברח.

-

טום פארקר הרגיש מטומטם. חבורה של בנות עקבו אחריו בצורה מגוחכת והוא לא ידע מה יותר מעורר רחמים. זה שהן עוקבות אחריו, או זה שהן ממש לא מצליחות להסתיר את זה.
מאז שהוא קיבל את תואר ה"מדריך ראשי" הוא הפך להיות אפילו עוד יותר מוערץ בקרב בנות המין השני.
הוא עמד על יד דלת משרדה של מקונגל, מרגיש מגוחך על המשימה שלקח על עצמו.

-

"זהו מעשה בלתי הולם! בזוי! וונדליזם!
בושה לבית גריפינדור!
את מודחת מתפקידך כרודפת בקבוצת הקווידיץ'." אמרה פרופסור מקונגל בקור רוח.
"לא! פרופסור... אני מצטערת, אני אעשה הכל! רק לא... פוטר יהרוג אותי! נו בבקשה פרופסור" בכתה וונדי.
פרופסור מקונגל בחנה את פנייה של וונדי. לאחר כמה דקות התרכך מבטה.
"יש לי רעיון.
את תצאי למחנה הדו-קרב, אך לא בתור חניכה.
את תצאי לשם בתור מדריכה. את תערכי לחניכים שם הרצאה בנושא שמירה על הכללים ועל ניקיון וסדר, וכמובן גם העלאת המודעות לוונדליזם.
את מוזמנת לצאת ממשרדי."
וונדי ניגבה את הדמעות ויצאה החוצה, זעופה.
כשייצאה ראתה את הפוץ המסריח הזה, פארקר.
המדריך הראשי והמצטיין בשיעור כשפומטיקה.
מי היה מאמין שאני אצא למשלחת יחד עם השחצן הזה למחנה הדו קרב. חשבה וונדי בכעס.

-

"אדון פארקר! מה אתה עושה פה?" חייכה פרופסור מקונגל לטום.
"אני רק עברתי כאן, אז...אממ... החלטתי להגיד שלום" אלתר טום בפראות.
"נחמד מצידך" אמרה פרופסור מקונגל.
טום ברח משם, נעלב מעט מהמבט הקר שוונדי מארין נעצה בו.
הוא לא היה רגיל לתגובה כזאת מבנות.
הוא היה רגיל למבטים נלהבים וחיוכים מהססים, וזה הפתיע והעליב אותו.
נו טוב, שחקנית קווידיץ', למה ציפית? היא בטח לסבית.

-

"כן היא שברה את החלון, תחסוך ממני את כל השאלות." אמר טום בעצבים לשוני הלחוץ.
שוני הלך משם, נסער.
"זה פשוט לא מתאים לה" מלמל.

-

תגובותJ

		הפרק הבא