אופליה

פרק א'.
בלטריקס לסטרנייג' כבר הרבה זמן לא הרגישה רע כל כך.
בחילות על הבוקר,הקאות,רעב פתאומי.
היא ידעה שזה מטופש,אבל החשש הזה לא ירד מליבה.אפילו לא לרגע.
"זה מדהים,בלה!איזה יופי!"חייכה אחותה של בלטריקס,נרקיסה וליטפה את בטן ההיריון שלה עצמה."נוכל לעבור את זה יחד,והילדים,הם יהיו שמחים כל כך."
"למה את חושבת שאשמור את זה?!אם זה-זה בכלל!אולי אני סתם חולה!"ענתה לה בלטריקס בכעס.
"כי את לא תעשי הפלה.כמובן שלא."נרקיסה נחרדה מעצם הרעיון.להרוג תינוק?!"את חושבת שרודולפוס ייתן לך?ידוע לכולם שהוא רוצה ילד."
"ואם תהיה ילדה?"תמהה בלטריקס."לא שאני אשמור את ההיריון המטופש!"מלמלה וקירבה אליה את כוס היין שמזגה לעצמה קודם לכן.
נרקיסה הוציאה את כוס הזכוכית הגבוהה מיד אחותה הבכורה.
"לא,לא,לא.לא שותים יין בהיריון."
בלטריקס נאנחה מעמקי נשמתה והצטערה שהלכה לאחותה ישר שגילתה על האפשרות שיש תינוק מקולל בבטן שלה.
תינוק?!היא כל כך לא רוצה ילד!
בלטריקס תמיד חשבה שילדים הם יצור דוחה.אז שיהיה לה אחד?!
אוי לא.רק לדמיין את זה..
היא קמה ורצה לשירותים בפתאומיות,מבהילה את אחותה שהייתה עסוקה בליטוף בטנה הגדולה.
בלטריקס כרעה על הרצפה והקיאה.
היא ממש לא הייתה בטוחה שהפעם זאת בחילת הריון שיגרתית.
 ***
אופליה הברישה את שערה השחור והחלק במיומנות.
היא הביטה במראה בסיפוק.שער ארוך חלק ושחור,עיניים ירוקות בוהקות,עור חיוור.כן,היא נראת טוב.

'מה זה שווה אם ההורים שלך אוכלי מוות בכלא,את גרה אצל הדודים הדוחים שלך,את בבית הלא נכון בהוגוורטס,ולעזאזל,אין לך חברים.'אמר קול אחד בראשה.
'לפחות את יפה.'ענה הקול השני.'והורייך בכלא בגלל שהם עשו מעשה טוב.לאדון האופל.'
'מעשה טוב?!הם שיגעו שני בני אדם!'הזדעזע הקול הראשון.'בשביל וולדמורט שנעלם!'
אופליה ניערה את ראשה בעצבנות,כמו מנסה להעיף את שני הקולות הטורדניים ממוחה.
"בוקר טוב,יקירה."נכנסה לחדרה דודתה,נרקיסה."היום מתחילה שנתך הרביעית בהוגוורטס,כפי שאת בוודאי יודעת.אני מקווה שאת מאורגנת,היטב."
"אני מאורגנת היטב."אמרה אופליה בחיוך מזוייף.
"מתרגשת לחזור ללימודים?"שאלה נרקיסה והתיישבה ליד מיטתה של אחייניתה.נרקיסה סברה כי הילדה מסכנה מאד,הרי הוריה –שניהם- בכלא.ובעלה אמר שהיא גם זקוקה לחינוך.הבת של בלטריקס לסטריינג' בגריפינדור?!לכן,נתנה לה יחס רב.אפילו יותר משנתנה לבנה,דראקו.
'בטח מתרגשת,נרקיסה.לחזור לחברים שאין לי,למורים שמתעבים את קול הצעדים שלי ולכל שאר התלמידים שפשוט מפחדים ממני.'היא דמיינה את עצמה אומרת זאת לדודתה ועלה לה חיוך על השפתיים.
"בטח שאני מתרגשת,דודה נרקיסה."ענתה לה במקום.
נרקיסה חייכה בהקלה."אני שמחה שאת אוהבת את הוגוורטס.חשבנו לשלוח אותך ואת דראקו לדומשנג,אבל המרחק..קיבלתי מכתב מאמא שלך,את יודעת?"
אופליה נאנחה.היא שנאה לדבר על אמא שלה."כן?מה אמא אמרה?"
"היא מתגעגעת אלייך."אמרה נרקיסה,ודבריה היו רחוקים מאד מן האמת.בלטריקס לא ייחסה לביתה מילה אחת,במכתב שכתבה מן הכלא.
"וואו.איזה יופי!גם אני מתגעגעת אליה."גם אופליה שיקרה.
ואיך יכלה לא לשקר?!היא לא הכירה בכלל את בלטריקס!הרי,היא נכנסה לכלא שאופליה הייתה בת כמה שבועות!היא רק בחרה לה את השם הנוראי הזה,(מה יש לאחיות בלטריקס ונרקיסה עם שמות משונים?!דראקו ואופליה?!)ואת הגורל האכזר בבית הספר,ובעצם-בכל חייה הנוראים.
"טוב,פאלי,אני צריכה ללכת אם דראקו ארז היטב."נרקיסה נעמדה."תרדי לקומת הכניסה עוד כמה דקות,טוב?"
אופליה הנהנה.היא המשיכה להנהן עד שדודתה סגרה אחריה את הדלת.

היא נשכבה על מיטתה בייאוש."הלוואי שבאמת היינו עוברים לדומשנג."אמרה לעצמה בשקט."כולם כל כך מפחידים,שהם לא יפחדו ממני."
***
אופליה נפרדה מדודיה ועלתה לרכבת.
היא הלכה קדימה לאחד התאים,אף אחד מהם לא היה ריק.
לבסוף,מצאה אופליה תא,עם ילד אחד בפנים.
הבן של אלה שאמא שלה הרסה להם את החיים,שיגעה אותם.
נוויל לונגבוטום.