הנבואה השגוייה-המשך לפיק הקודם שלי

אני ומייק ישבנו בחדר של מייק (הרי לבנים אסור להיכנס לחדרי הבנות) ושתקנו.
המעוראות שקרו לפני שעה גרמו לנו להלם נפשי.
"אז..." מייק הפר את השתיקה.
"סוויט סיקסטין שמח!" אמר בניסיון לעודד.
"כן," אמרתי בעצב, "וויי,איזה כיף. חבל על הזמן. בוא נזמין עוד חברים ונביא גם כיבוד." אמרתי בציניות.
הסתכלתי עליו.
"מייק,בדרך כלל שדברים כאלה קורים, מדברים על זה עם בנות. אבל אדבר על זה איתך."
"כן...?" שאל מייק, מצפה לנורא מכל.
"החבר של לילי-" היה מוזר לי להגיד את שמה האמיתי, אבל מי קורה בשמות חיבה ברגעים כאלה- "הוא בוגד, שנעלמת הוא אמר 'אם מייק מת אני יכול להיות החבר שלך' בלה בלה בלה." ירקתי את דבריו בזלזול.
"מה?! המנוול!" מייק צעק.
"מה לעשות, אתה חושב שזה חשוב עכשיו? ללכת להגיד ל...לילי?"
"כן!" שאג, ופניו החלו להאדים. "חשוב ועוד איך! בוא נגיד לה שתזרוק אותו! ואחר-כך נעשה עליו חרם!"
שמחתי שמייק לא אמר 'אני אפוצץ אותו מכות'. אני שונאת בנים אלימים.
ומיק יודע את זה.
אבל חרם? קצת הגזים הבחורצ'יק, לא?
"עזוב, מייק, פשוט הייתי חייבת לדבר על זה עם מישהו. בכל אופן, אז הנבואה..." הנמכתי את קולי ללחישה עצובה.
"היא התגשמה?"
"זה לא יכול להיות שהיא התגשמה כל כך מאוחר. ואחרי הכל שינית את דעתך,אז...?"
יש רק דרך אחת," אמרתי וקמתי ממקומי, "לדבר עם הארי."
 
***
"מממ..." הארי המהם.
"אני חושב שהגעתי לתשובה." אמר, אמר אחרי מספר דקות של תהיות ובהייה בחלל.
"כן?" מייק שאל, מסוקרן לחלוטין ומרותק. אני רק אכלתי את הציפרוניים, תחביב וותיק אצלי.
"הנבואה לא מדברת על הלנה."

מייק פער את פיו.
היד נפלה מפי.
 
***
"מייק?" שאלתי, בזמן שאנחנו מחכים לאבי שיבוא.
"מה  הייתה הנבואה?"
מייק נשם עמוק.
"ביתו של אוליבר השומר,
תגיעי מהר

עם שיער חום, מטר שישים
תהיה גבירת האופל החדשה
אך- זו רק החלטתה!
ל,נ,ה אותיות מסודרות בשמה
תצטרך להחליט החלטה."
 
וואו. הנבואה מוזרה.ובהחלט לא מתחרזת.
"טרולוני שונאת נבואות מתחרזות." אמר מייק, כאילו קורא מחשבותי.
אה כן, המכשיר.
הוא עוד משתמש בו לפעמים.
"כן, הוא מכשיר נאמן." הוא אישר את מחשבותי.
"הגעתי!" קריאה נשמעה.
אבא הגיע.
"יפה," אמר הארי. "בואו ניגש לעבודה."
***
"אני לא מאמין! אני לא מאמין ששכחתי אותה!" זעק אבי אחרי שהארי הסביר לו מה קורה ולמה.
"לנה!" הוא קרא, ואני נהייתי מבולבלת יותר ויותר.
"הנבואה בטוח מדברת עליה!"
"מי זאת לנה, אבא?" שאלתי, מנסה לשמור על נימוס ולא לקפוץ עליו עם מטר שאלות. שיביא מטרייה.
"הלנה," אבי אמר בעיניים בורקות, "תמיד חשבנו שהנבואה מדברת עלייך, הרי שמך הוא ה-ל-נ-ה." הוא אמר, מצפה להבנה.
אבל לא הבנתי כלום.
"האותיות ל,נ,ה בשם שלך מסודרות לפי הסדר.ואת הבת שלי, ויש לך שיער חום ומטר שישים.אבל שכחתי שיש לי עוד בת שהיא דיי דומה לך האמת וקוראים לה לנה."
מה? איך אפשר לשכוח את הבת שלך?
"מה? שכחת את את הבת שלך?" שאלתי. "ובכלל,למה אני לא יודעת שיש לי אחות?"
"אחות חורגת," תיקן בעצב.
"התחנת פעם שנייה?!" קראתי וגבותיי עלו לעבר המצח.
"הייתי עם איזה מישהו לתקופה, כי התגרשתי."
"שוב?"
"היא הייתה נוראה, היא והבת שלה, בגלל זה ניסיתי לשכוח אותם, כנראה שהנבואה לא התייחסה לזה.מבחינתה היא עדיין בתי." הוא אמר בעצב.
"כן! ביולוגית כן!" רעמתי. לא רק שאותי הוא שכח למשך כמה שנים טובות, אלא גם את ביתו האחרת? והיותה רעה לא מצדיק את זה כלל.
"בכל אופן," אמר מתעלם לגמרי מהכעס שלי, "היא הסיכוי היחיד, אם זה לא את, הנבואה מדברת עליה,
ונו, ברור שהיא בחרה להיות גבירת האופל החדשה."
"אנחנו צריכים להביס אותה." אמר הארי, שכבר שתק, דיי הרבה זמן כמו דג.
***

הפרק הקודם		הפרק הבא