ניסים יש רק באגדות

החורף היה קר מתמיד, הוא הלך בבגדים האלה, איתם איבד את אימו.

הכל התחיל לפני כמה שבועות אולי חודשים, נואל דיבר עם אמו, שיחות ארוכות דיברו, יום וליל. הוא אהב את השיחות האלה הם נתנו לו כח להמשיך.

' "אוו, לא שמתי לב לשעה." אמרה "זמן לישון"
נואל יצא מהחדר לכיוון חדרו בקצה המסדרון.

"אהההההההההההההה" נשמעה צעקה. נואל רץ לכיוונה.'

היום הזה עדיין מהדהד בראשו. מאז הוא מסתובב ברחוב, לבדו.

' "להתראות" אמרה אמו בחיוך
"לפני שאמות יש סיפור שאני צריכה לספר לך..."עכשיו קולה היה חנוק וצורם.

"לפני 12 שנה הכרתי מישהו, הוא היה גבוהה, עם שיער מבולגן וחום, ועיניים כחולות בוהקות, אהבתי אותו. וכך הוא אותי. חיינו ביחד שנה. עד שנולדת, כשהיינו בבית החולים סיפר לי על משפחתו, אותם בחיים לא פגשתי" אמרה די לחוצה "הוא היה קוסם"

"קוסם??" צחק נואל צחוק מתגללגל "אין כזה דבר!"

"דווקא יש" היא התעלמה ממה שבנה אמר והמשיכה  "עכשיו לא היו ביינינו סודות ולמרות איך שזה היה נשמע מוזר, האמנתי לו..., רשמנו אותך לבית הספר הגוורטס שם תלמד מהשנה"

"אוקי, נגיד זה היה נכון,  מה קרה לו?" אמר נואל, הוא כבר לא צחק

"מת, בקללת אברה קדברה" אמרה בוכייה "הקללה שאין עלייה מחילה"

אמו של נואל שקעה בתרדמה, תרדמה נצחית. '

ועכשיו הוא הולך לתחנת הרכבת, להוגוורטס כמו שהבטיח לאמו.

		הפרק הבא