אהבה בלתי אפשרית

"מפחד, פוטר?" לעג מאלפוי בשקט.

"היית מת." סינן הארי מזווית פיו, על אף החשש הקר כקרח העולה במעלה גופו. הוא התקדם צעד אחד, בתיאום מושלם לזה של מאלפוי, והשניים לחצו ידיים. יותר נכון, מחצו ידיים. אמנם, היה זה הדבר האחרון שרצו השניים לעשות, אך לקפטן קבוצת הקווידיץ'  יש חובות, ואם להיות כנים - לחיצת הידיים הייתה הקלה מביניהם. אלא אם כן, האדם שאת ידו עליך ללחוץ הוא אויבך בלב ובנפש, והוא מעריץ מישהו שכבר שנים מנסה לרצוח אותך. במקרה הזה, זה לא כל כך קל.

"היכון, הכן, צא!" נבחה מדאם הוץ', קולה מוכפל בערך פי 10 באמצעות קסם. כל השחקנים שהיו על המגרש בעטו בקרקע בחזקה וזינקו לאוויר הקריר שהכה את פניהם. הארי ומאלפוי נעצו זה בזה מבטים עויינים, כרומזים, שאינם עומדים להיכנע. כאומרים, המירוץ החל.

הקואפל היה בידיה של דמלזה, אך שניים מרודפי סלית'רין הלכו לסגור עליה. היא הביטה אנה ואנה, ואז זרקה את הקואפל בכוח אל ג'יני וויזלי. ג'יני, שנראה היה כי היא מסתכלת ישר לכיוונה של דמלזה, אפילו לא הניעה את ידיה לקבלת הכדור. היא המשיכה לבהות בנקודה מסוימת באוויר, וכשהנקודה זזה, ראשה באופן אוטומטי המשיך לבהות, מה שגרם לקואפל לפגוע בראשה בחוזקה. המרביצן קלט את השחקן שנותר ללא תנועה, והוא הלם בג'יני. ג'יני איבדה את הכרתה, נפלה ממטאטאה והחלה לשקוע...

ג'יני פקחה את עיניה, ומצאה את עצמה במקום שלא נראה לה מוכר. לאחר מספר מצמוצים, קלטה שזוהי המרפאה. היא ניסתה להרים ראשה, להסתכל סביב, מה שגרם לה לכאב רב, בנוסף לכך שהניסיון כשל. לאחר מספר שניות ראתה את פרצופו המודאג של הארי הרוכן מעליה.

"מה קרה לי?" מלמלה חלושות.

"אממ.." הסס הארי, ואז הוסיף בעדינות, "נפגעת מהקואפל וממרביצן, ובגלל שדמבלדור לא היה שם, גם התרסקת על הקרקע."

"כמה זמן הייתי ללא הכרה?" הוסיפה ושאלה.

"אה.. 3 ימים." אמר הארי, מעט נבוך.

"ו... היית כל הזמן הזה פה?" התפלאה ג'יני.

"טוב, לא כל הזמן, אבל... כן," הודה. "הייתי פה הרבה. בין השיעורים, אחרי סיום הלימודים, מוקדם בבוקר.." הארי האדים. ג'יני ציפתה מעצמה להרגיש נפלא. הרי, הארי, שהייתה מאוהבת בו כל כך הרבה שנים, דואג כל כך לשלומה, עומד לצד מיטת חוליה, במשך שעות על גבי שעות הוא מחכה לה, שתתעורר.. והנה, היא התעוררה. היא לא צריכה את הארי יותר. יש לה מישהו אחר בחייה. וכשעלתה המחשבה, על אותו אחד, בו היא מאוהבת כעת היא נעגלה מעצמה. 'הוא?' חשבה בליבה. 'הוא?'

"וואו, היית כל כך מרשים היום על המגרש," אמרה פנסי פרקינסון בהערצה, בעודה מלטפת את שיערו של מאלפוי. חיוך גא הפציע בפניו החיוורות והיהירות של מאלפוי, שהיו מונחות על ברכיה של פנסי.

"המשחק היום היה קלי קלות." השיב מאלפוי, בגאוותנות האופיינית לו. אך משהו העב על שמחתו. "למעשה, זה היה קל מידי. בוגדת הדם הזו וויזלי פשוט התחננה שיחבטו בה. היא פשוט בהתה בנקודה מסויימת, ו.." הוא נעצר לפתע. "אני סתם מנחש," החל לומר באיטיות, "אבל יכול להיות שוויזלי בהתה... בי? יכול להיות שהיא מאוהבת בי?" ידה של פנסי קפאה.

"זה לא שאתה מאוהב בה, נכון?" חקרה.

"מה פתאום?" התגונן מאלפוי, מה שקרה לעיתים נדירות. הרי מאלפוי הוא החזק, השולט.

פנסי לא יכלה לומר אם שיקר.

ג'יני פסעה בחוסר שקט במסדרון. רק לפני כשעה שוחררה מהמרפאה. היא הייתה בדרכה לצינוק השיקויים, כפי שנהגה לקרוא לכיתתו של סנייפ. היא נכנסה לכיתה, והתיישבה במקומה. צעדיו של סנייפ נשמעו בהמשך המסדרון, כך שכולם מיהרו להסתדר, כדי שפרופסור סנייפ לא יוכל להוריד להם נקודות.

"שבו." אמר סנייפ בהיכנסו לכיתה, מבלי אפילו העפת מבט לעבר התלמידים.

"העלמה וויזלי," אמר כשהבחין בג'יני. "חזרת אלינו." לא נראה היה כי הוא כל כך שמח ונרגש לקראת חזרתה. היא הזעיפה פניה. "קרה משהו?" שאל סנייפ, קולו חלקלק ושמנוני.

"כן," התפרצה ג'יני. "זה פשוט מאוד נחמד לשהות שבוע במרפאה, מבלי לעשות כלום, וזאת קבלת הפנים שמקבלים!" ג'יני התחרטה על המילים ברגע שיצאו מפיה.היא נדרכה במקומה, מתוחה.

"זה מה שאת חושבת, הא? אם כן, אני חושב שמגיע לך עונש. מה לגבי... ניקוי כל סירי הלילה במרפאה. נראה שאת מאוד התגעגעת לבלות שם זמן. יכול להיות ששם יותר טוב לך מהכיתה שלי, הלא כן? אלך לשם בלילה כדי לראות עד כמה הם מצוחצים. ואל תשכחי," צחק סנייפ ברשעות. "יש שם מאות!"

"מר מאלפוי, הגש לי בבקשה את החיבור שהטלתי עליכם להכין." פקדה פרופסור מקגונגל. מאלפוי נע באי נוחות במושבו.

"פרופסור, אני – " התחיל מאלפוי, אך פרופסור מקגונגל קטעה אותו.

"לא הכנת שיעורים כי לא היה לך כוח, כיוון שאני יודעת שאתה יודע את החומר והיה לך זמן בשפע?" השלימה, וקולה חמור סבר. מאלפוי הסמיק. "זו הפעם השלישית שאינך מגיש את שיעורי הבית. בתור עונש, עליך ללכת ולנקות את כל סירי הלילה שבמרפאה, ללא עזרת קסמים. אבוא לשם בלילה כדי לראות שהכל נקי ומצוחצח." ירתה הפרופסור. "נו, יותר מהר." האיצה בו, כשהוא קם באיטיות מרגיזה.

"מה-"

"אתה-"

עושה-"

"פה?"

ג'יני ומאלפוי עמדו זה מול זה, פעורי פה.

"את פה כדי-"

"לנקות את סירי הלילה, כן." קטעה אותו ג'יני.למרבה ההפתעה, היא לא נראתה מדוכדכת כלל. המחשבה היחידה שעברה במוחה הייתה, 'אני לא מאמינה שההזדמנות להיות איתו לבד הגיעה כל כך מהר!' מאלפוי פתח את פיו כדי לרדת עליה, אבל נזכר שגם הוא פה בגלל אותה סיבה, וסגר אותו.

"אז אנחנו עומדים לבלות פה כל הלילה?" שאל מאלפוי בקול אטום ואדיש. בלי לעג. בלי מרמור.

"אני מניחה." השיבה, מנסה להסתיר את התרגשותה. מאלפוי חש רטט בלבו, ואל הבין מדוע. 'יכול להיות,' חשב לעצמו. 'שאני מאוהב בה?'

		הפרק הבא