להיות עיוורת

שמי אן אומרים שאני יפה, אני לא יכולה לראות את זה, אני לא יכולה לראות כלום, אני עיוורת. אבא שלי נרצח כשהייתי בת שש. מאז הפסקתי לראות. שכבתי שישה חודשים ב"קדוש מנגו" אך ללא הועיל, נותרתי עיוורת. כל מה שאני זוכרת זה את עיניו של אבי כשהמוות נשקף מהן. ושהוא אומר לי "אל תשכחי מי אני..."
היום המאושר בחיי היה היום בו הגעתי להוגוורטס. והתמייני לגריפינדור. בעצם, על  זה אני רוצה לספר.
הרכבת נוסעת, גשם יורד בחוץ ועל החלונות מטפסת שכבת כפור. הלחי שלי דבוקה לחלון, אני אוחזת בידה של אליאן, חברתי היחידה. כל מחשבותיי נתונות להוגוורטס. אני לובשת את הגלימה, השרביט מונח על בירכיי. התרגשות אופפת אותי. הרכבת נעצרת. רגע האמת קרב. אני יורדת מהרכבת וידי נתונה בזו של אליאן. עכשיו אני שומעת קול: "חדשים לכאן!" אני פוסעת בעקבות הקול ונתקעת במקורו: אדם עצום. נראה שהוא אינו שם לב כל כך אלי. אליאן אוחזת בי אני שומעת אותו צועד, ואליאן נחפזת להוביל אותי אחריו. אני מריחה מים, וחשדותיי מתאשרות כאשר מורים לנו לעלות עליהן. רק אז שם לב הענק שאיני יכולה לראות. אך הוא, לדאבוני מפרש זאת כאילו אינני שמה ליבי אל מה שקורה. הוא צועק לי "היי את שם! תסתכלי לאן את הולכת!" אליאן נחפזת להגנתי: "היא לא יכולה לראות" לוחשת "היא עיוורת" הוא מושיט לעומתי יד  כבירה ועוזר לי לעלות על הסירה. הוא מתיישב לידי ומתחיל לחתור. אני שומעת קריאת "וואו!" חלושה יוצאת מפיה של אליאן, אז אני חושבת שהיא רואה משהו מיוחד. 
אני לא אתאר מה קרה אחר כך. אמשיך בכך שהגענו לאולם, אני חשה בגודלו, ואני שומעת קול אישה חמורת סבר מדברת: "שלום וברוכים הבאים להוגוורטס! אנו נתחיל מיד במיון." היא קוראת שמות, ניגשים אליה מחכים ואז משהו צועק לאיזה בית הוא מתמייין. 
אני שומעת קול: "אן גרין!" אני הולכת  לעבר הקול. מניחים עליי כובע מרופט ואני שומעת אותו לוחש לאוזני מילמולים שלא רציתי להבין. (האמת, זה כי פחדתי) ואז קול מחריש אזניים צעק "גריפינדור!" רצתי לשולחן שממנו היו הקריאות היו חזקות במיוחד. ולא טעיתי, למזלי.
 אחר כך מיינו את כל השאר, וגם אליאן התמיינה לגריפינדור.  כשהתיישבתי שמעתי קול  מהצד השני: "סליחה, תוכלי להיות חברה שלי, אין לי כאן אף אחד חוץ מהאח שלי והבת דוד שלי." הייתי מאושרת, "וודאי שמי אן, אן גרין." 

"ואני אלבוס סוורוס פוטר."
"נעים להכיר." אמרתי היה ברור שהוא אינו רואה את הפגם שלי. אבל הבלגתי, אני לא אתן לזה להרוס את היום שלי. ואז שמעתי קול מאחוריי: "אלבוס, אני רואה שהסתדרת לא רע, מצאת לך חברה עיוורת." שמעתי את אוושת האוויר כשראשו הופנה אליי. אף על פי היותי עיוורת,  צריך להודות חונונית לא  קטנה. וכבר למדתי כמה קסמים. לא פחדתי "ג'יימס, עזוב אותי בשקט. זכותי להתחבר למי שאני רוצה אני גם מתכוון לכתוב לאבא."  זה עבד, הוא הלך להתיישב במקומו שלו 
אני אלבוס ואליאן הלכנו צמודים למדריך של גריפינדור. כדי שאני לא אפול במדרגות הרבות, אבל הייתי מאושרת. סוף- סוף לא נרתעים מפגמיי.

		הפרק הבא