Wintertime Love

שם: ווינטרטיים לאבD:
כותבת: מאיו.
ז'אנר: רומאנס, פלאף, Songfic
שיפ: סקורפיוס/OFC
דירוג: G שכזה.
תקציר: סקורפיוס והיילי חולקים ריקוד לצלילי שיר של... נחשו מי.
וויתור זכויות: אין לי שום רצון ו/או כוונות לעשות מהפאנפיק רווח כספי וכל הזכויות שמורות למוריסון ולרולינג, סבבה?
הערות: בהתחלה זה היה אמור להיות על פי I'm Happy Just to Dance with You של הביטלס, אבל נו, האובססיה שלי התאימה פה יותר הפעם.
אה, וגם זה נכתב באיזה אוקטובר או משהו ><

סקורפיוס מאלפוי בן הארבע עשרה עמד בכניסה לאולם הגדול חיכה למשהו. או למישהו. מישהי, יותר נכון.
באותו הזמן בתוך האולם הגדול נערך נשף היול הראשון שתלמידי שכבתו הורשו להשתתף בו.
נהדר. אני עומד כאן, כמו אידיוט, ומחכה למישהי שלא תבוא. אני כל כך אידיוט לפעמים...
לפתע הוא ראה מישהו יוצא מהאולם לעברו. כשהסתכל טוב יותר הוא ראה שזו מישהי. המישהי הזו הייתה היילי פיניגן, חברתו הטובה ביותר.
היא לבשה סוודר עם מחשוף וי בצבע צהוב-כתמתם שחשף קצת מחולצה צהובה-בננה, וחצאית אדומה, כצבעי גריפינדור, ושערה החלק החום-בהיר היה פזור על כתפיה. עורה הכהה מעט היה בצבע מוקה בהיר והיא חייכה, כמו תמיד. זאת הרי היילי פיניגן הידועה בשלום ובאהבה שהיא אוהבת לפזר בכל מקום.
"היי," אמרה. "מה אתה עושה בחוץ? למה אתה לא בפנים?"
"סתם... נושם אוויר צח." הוא שיקר, בלי לדעת שלא ממש הצליח בכך. "מה את עושה בחוץ? לא קר לך?"
"תשובה מקורית מאוד, סקורפיוס, אבל אני יודעת שאתה משקר." היא חייכה אליו. "אתה שקרן גרוע, תכיר בזה." היא גיחכה וחרצה לו לשון. "למען האמת, לי לא קר, אבל איך זה שלא קר לך עם החולצה הדקיקה הזו והעור והעצמות שאתה? למה שלא תיכנס? נעים יותר בפנים."
אחרי שהיילי סיימה לדבר, סקורפיוס שם לב שבאמת קר לו והתחיל לשפשף את שרווליו במרץ.
"קודם כל, אין לי בת זוג. שנית – את צודקת. אני שקרן גרוע. דבר שלישי – באמת קר לי, כשאני חושב על זה..."
"טוב, אז אני אהיה בת הזוג שלך לריקוד אחד." היא אמרה ותפסה בידו.
היילי כרגע תפסה לי את היד והציעה לי לרקוד. משהו לא בסדר פה, או שזה רק אני? הוא חשב וניסה לצבוט את עצמו בידו הפנויה.
"ריקוד אחד?" שאל סקורפיוס.
"או שניים," היילי צחקקה. "או שלושה. כמה שיידרשו כדי שתישאר בפנים."
האם אני חולם? היילי הרגע אמרה שהיא תרקוד איתי יותר מריקוד אחד? מה שבטוח, כבר לא יכול להיות יותר טוב מזה!
"אז... שניכנס?" הוא שאל.
היילי הנהנה והם התחילו לצעוד לעבר האולם.
ברקע התנגן שיר איטי שהתאים לריקוד שסקורפיוס דמיין והוא בדיוק נגמר.
"לעזאזל!" סינן סקורפיוס.
"אה-הא." הסכימה היילי בהנהון.
השיר האיטי שהסתיים באותו רגע הוחלף בשיר קצבי משנות השישים, ותוך שניות ספורות סקורפיוס מצא את עצמו נגרר בחוסר רצון למרכז האולם.

Wintertime winds blow cold this season
Fallin' in love, I'm hoping to be
Wind is so cold, is that the reason
Even you're warm your hand's touching me?

"היילי...?" סקורפיוס אמר בחשש.
"הממ...?"
"את יודעת... אני שמח שאנחנו... ביחד... עכשיו."
"מי אמר לך את זה?"
"את... לפני רגע..." הוא שיקר.

Come with me, dance, my dear
Winter's so cold this year
You are so warm,
My wintertime love to be

"אה, נורא נחמד. אז עכשיו אני תקועה איתך לכל הערב – ואולי גם אחרי זה?" היא גיחכה, ומייד תיקנה את עצמה כשראתה את ההבעה המאוכזבת על פניו של בן זוגה לריקוד. "כאילו, לא שאני מתלוננת או משהו. אתה די חמוד, אם נודה באמת."
"די חמוד?" סקורפיוס הרים גבה. "תודי בזה, הייל, את דלוקה עלי. את רק מחכה שאני אציע לך חברות."
"נו, טוב..." היילי גלגלה עיניים והתחילה להסתובב במעגל בצעדי ריקוד חינניים. "אז... שנגשים את הפנטזיות אחד של השנייה ונהיה חברים וזהו?" צחקה.
"למה לא?" הוא משך כתפיים, והיא חייכה חיוך רחב בצורת חצי ירח לבן כשיש ועיניה החומות-ירוקות קרנו מאושר.

Wintertime winds, blue and freezing,
Coming from northern storms and the sea
Love has been lost, is that the reason
Trying so desperately to be free?

"קצת נמאס לי לרקוד, במחשבה שנייה..." אמרה היילי ועיקמה את אפה.
"אז... אז נצא." סקורפיוס משך כתפיים וניסה להיראות כאילו זה לא עניין בשבילו – אבל למעשה, בשבילו כל שנייה של ריקוד היתה מבורכת. רק לשתוק ולהסתכל על החברה החדשה והמדהימה שלו. ונוסיף לזה את העובדה שהיה קר – יותר מדי קר, לדעתו של סקורפיוס – בחוץ, וקיבלנו כיף גדול.
"תודה." היילי הסמיקה וגררה אותו החוצה. "שנלך לאגם, לראות כמה הוא קפוא בחורף?" היא חזרה לחייך.
"אם את רוצה. רק תיזהרי לא להחליק עליו, עם הנעליים האלה שלך." סקורפיוס הצביע על נעלי האולסטאר החומות של היילי, וחשב שהוא שמע אותה ממלמלת שהערב הזה לא יכול להיות טוב יותר. חיוך ענקי התפשט על פניו כשהוא שמע את זה.
הם צעדו אל האגם וזמזמו את השיר שרקדו לצליליו קודם במקהלה, ותוך כדי קפאו מקור.
"ברר," פלטו שניהם כשהגיעו לאגם הקפוא.
"קפוא פה." המשיכה היילי לבד. "מעניין לאן הדיונון הענק הולך בחורף."
"בטח יש לו מנהרות תת-קרקעיות או משהו. או שיש לו איזו מערכת מיוחדת שעוזרת לו לשרוד מתחת לשכבה של קרח." סקורפיוס ניסה לתרץ את היעלמותו של הדיונון הענק בחורפים. "תגידי, את רוצה שאני אחמם אותך או משהו?"
"אתה? אתה עור ועצמות! איך תחמם אותי אם אתה בקושי מצליח לחמם את עצמך? – יודע מה? עדיף שבאמת תחמם את עצמך, אתה חיוור מדי, אפילו בשביל עצמך. וואו, כמה 'עצמך'. בכל מקרה, קח את הסוודר שלי. אני " היילי נכנסה לשוונג דיבורים והושיטה לו את הסוודר הצהוב שלה. "אני בטוחה שזה יעלה עליך. אתה רזה ממני, תהיה בטוח."
"אני לא כ-ז-ה רזה..." התלונן וניסה ללבוש את הסוודר.
"נניח." היא צחקה.
אחרי כמה דקות של שתיקה – קצת מייאשת, כך חשב סקורפיוס – הוא החליט להתקרב אליה קצת ולאמץ אותה לחיקו בהיסוס.
"אווו," היא פלטה בשקט והסמיקה עוד יותר.
"את יודעת, הסומק הזה מאוד מחמיא לך." סקורפיוס גיחך.
"זה היה בציניות?"
"לא. את באמת יפה. וחמה. בעיקר בגלל זה אני מחבק אותך עכשיו."
"תו – תודה..." היא רעדה מקור ונצמדה אליו כדי לקבל קצת חום ממנו ולחמם אותו בחזרה.
בינתיים, באולם, הסתיים הנשף, וכולם התפזרו למגורים. כולם, חוץ משניים.

Come with me, dance, my dear,
Winter's so cold this year
You are so warm,
My wintertime love to be