גיבור

מהרגע שהוא הצטרף, ירדת למקום השני.

האלט בוטח בך, הוא גאה בכישורים שפיתחת וביכולות המרשימות שלך כריינג'ר בוגר, והוא באמת אוהב אותך-אבל כמו שמדריך אוהב

את החניך שלו.

אתה יודע שהקשר שלך לא יכול להתחרות בקשר של וויל איתו, ואתה מנסה לא לקנא, בכל זאת, לוויל היתום מגיע דמות אב, מישהו שישמש

לו כהורה. והרי אתה לא חיפשת בו דמות הורה, לך היה הורים ומשפחה, היו לך חיים פשוטים בהרבה משלו, לא היית צריך את האלט יותר

מאשר כמדריך, אז הוא לא ניסה להעניק לך יותר מזה.

אתה מחייך ומתעלם מהרגשות המרים שמכרסמים בלב שלך, הרי אסור לקנא באחים, ואתה אוהב את הילד עם העיניים החומות הגדולות כמו

האח הקטן שמעולם לא היה לך.

אתה מעודד אותו כשקשה ומתנהג בבגרות המצופה ממך, דואג לו ומשגיח עליו שלא יעשה שום דבר מטופש. ואז מחייך בגאווה מחודשת

לשביעות הרצון של האלט.

אתה ממשיך הלאה, פתוח וחברותי כמו תמיד,הרי תמיד אומרים שגם יכולת פשוטה יכולה להפוך אותך למיוחד ולא חייבים להיות גיבורים

שמצילים חצי עולם. אם רק יכולת להאמין בזה בכנות במקום לרסן את הלב שלך כל פעם מחדש כשאתה פוגש אותם.

אתה משלים את תשומת הלב החסרה עם החברים מהגילדה ופועל בשקט מאחורי הקלעים, ריינג'ר מושלם.

גילן, אולי אתה לא אגדה כמוהם, אבל אתה גיבור אמיתי.