המלאך שלי

פרק 1

יופי,אני עוד מעט בכיתה י'.לא משמח במיוחד.

אני מתמתחת על המיטה והאייפון קוטע הכל,האייפון,כמעט שחכתי.

אמא מתקשרת כדי לבדוק עם הלכתי לבית הספר,אבל כמובן שכן.

''הלו?'' אני עונה חצי רדומה.

''נועה,תתעוררי,כיתה י' זה לא משחק.'' היא נוזפת בי מהצד השני של הטלפון.

אני נאנחת וקמה לאמבטיה.פותחת את הברז בכיור,וזרם המים מטפטף.

''אני יודעת,'' אני אומרת ושמה משחת שיניים על המברשת.''טוב,אמא,אני אדבר איתך אחר כך.''

''טוב,מתוקה.'' היא אומרת והשיחה התנתקה.

אחרי שאני לבושה בג'ינס חדש וסנדלים חדשות גופייה לבנה שקניתי במאה שקל.

אני יוצאת מהבית ונועלת את הדלת מאחורי.

*****

אני נכנסת לכיתה,ושם עומדים,אדם,ליאור,עמית וגיא.

''היי,'' אני אומרת ונכנסת,עמית שהיא החברה הכי טובה שלי מוציאה 'היי' קלוש.

אדם משחק באייפון,גיא הולך לאולם הכדורסל,וליאור הולכת לעזור לילדים החדשים שעולים לכיתה ז'.

אז,כמו מכת ברק,נכנס הילד הכי מושלם שראיתי אי פעם.שיערו חום חלק מגיע עד הכתפיים,עיניים חומות בצבע דבש,פרצוף מושלם,ורק סריטה אחת בזרועו הימנית.

''היי,'' אני אומרת ורגליי מתקדמות מעצמם.''היי,'' הוא אומר ומחייך,והחיוך הזה.זה החיוך מושלם.

פרצפו נעוץ בפרצופי,ואני ממצמצת.הלב שלי דופק מעצמו.

ורק אז אני מבינה,התאהבתי ממבט ראשון.

הוא מצמיד את שפתיו לשפתיי.''רק אחת,'' הוא לוחש.אני מהנהנת,רק אחת.

הוא מנשק אותי נשיקה קצרה.

עכשיו,כמו בכל שנה,אנחנו בוחרים איפה לשבת.

עמית מהשולחן בסוף קוראת לי:''נועה,נועה!''

אך אני לא עונה,הילד החדש יושב שולחן אחד לפני עמית.

אני מתיישבת לידיו,הוא מחייך.

המורה,גברת אלגינו אומרת להוציא מחברות ולהתחיל להעתיק מהלוח.

בזמן שהיא ממלאת את הלוח בתרגילי חשבון מהמאה הקודמת אני מהססת ורק אז שואלת:''אז איך קוראים לך?''

''יוני,'' הוא אומר.יוני,השם היפה בעולם.

''נועה,'' אני אומרת ומציגה את עצמי כבדרך אגב.

הוא מתחיל לפתור שאני רק מעתיקה מהלוח את התרגיל הראשון.

''איך...?'' אני שואלת.ובוהה במחברת בכתב היפה והמסודר,בכתב המושלם הזה של יוני.

אולם יוני לא עונה,הוא פותר בחריצות,תרגיל אחר תרגיל.

אני מסתובבת אך עמית לא מתייחסת עליי,היא כועסת על זה שלא באתי לשבת לידה.

''את יודעת,'' אני לוחשת לה.''יש לי עוד אנשים בעולם חוץ ממך.'' אני מעירה לה.

היא מסתכלת עליי במבט מזועזע.''יופי נועה,הילד החדש הזה-''

אני קותעת אותה ''לילד החדש הזה יש שם,קוראים לו יוני.''

''-הוא סתם עוד ילד,מוזר ולא נורמלי שהגיע לכאן.'' היא אומרת ואז ממשיכה להעתיק.

אני מסתכלת על יוני מחייך.''תודה,'' לוחש חירשית.''על מה?'' אני שואלת ומנסה להראות רגועה.

אך אני לא יודעת לשקר,תמיד שאני משקרת עולה לי חיוך קלוש.

אך לפני שיוני עונה על שאלתי,לפני שאני מסתכלת שוב בפרצופו המושלם,הצלצול להפסקה נשמע,והזכות לקבל תשובה נעלמה.