יום האהבה בהוגסמיד

רמוס התקשה להירדם באותו הלילה. בדרך כלל הוא לא נתן לדברים כאלה להטריד אותו. הוא לא היה כמו ג'יימס שהיה רודף אחרי לילי או כמו סיריוס שבנות הוגרווטס רדפו אותו בהערצה. רמוס לא היה כמו אף תלמיד רגיל בן 15, הוא לא התעסק בלחשוב על הבחורה היפה ביותר בבית הספר, או בניסיון להיות פופולארי, הוא לא הצטרף לקבוצת הקווידיץ כדי לנסות לעשות רושם... הוא לא היה עושה הרבה דברים שחבריו היו עושים. תמיד העדיף להתבודד, לנסות שלא יבחינו בו, שלא יראו או יגלו עליו דבר, והיו לו המון דברים להסתיר.
ההתחברות שלו לקונדסאים הייתה יד המקרה, הוא לא התכוון לחפש חברים בהוגוורטס הוא העדיף להימנע מכל סיטואציה שבה יתאפשר לאנשים להתקרב אליו מספיק בשביל לגלות איזה מן מפלצת הוא באמת. הוא נשבע לעצמו, להיטמע בין האנשים, לא לבלוט, לא לעורר תשומת לב. הוא תמיד היה ברקע של שני חבריו הנערצים סיריוס וג'יימס, הוא מעולם לא התלונן על כך ובאיזשהו מקום זה היה נוח ומתאים בשבילו.
אבל פתאום הוא הרגיש שנמאס לו להיות ברקע, פתאום הוא רצה להיות כמו כולם, נער בן 15 שחושב את מי להזמין ליציאה להוגסמיד ביום האהבה. הוא היה כל כך מתוסכל, כאילו כעס על שנים שבהן נמנע ממנו להיות ילד רגיל, נער רגיל. בגלל המפלצת שבתוכו נמנעו ממנו כל כך הרבה דברים, הוא שנא את זה. הוא שנא להיות מפלצת, הוא שנא את הירח, הוא שנא את הצריף המצווח, הוא אפילו שנא קצת את הקונדסאים חסרי הדאגות, הנערים הרגילים. הוא שנא כל כך הרבה דברים, אבל יותר מכל שנא את עצמו ושנא להיות עצמו. למה לא מגיע לו להיות כמו כולם? מה עשה שזה מגיע לו? אילו רק יכול היה לשלוט במפלצת שלו, ביצר הזאבי שלו ששנא כל כך.
"למה לא בעצם?" אמר קול ילדותי בראשו "למה שלא תזמין מישהי להוגסמיד, תיהיה פעם אחת כמו כולם".
"לא" אמר קול אחר ברצינות כבדה
"אתה לא כמו כולם, אתה לא. אתה לא יכול לברוח ממה שאתה, אתה לא יכול להתעלם מזה כאילו מדובר באיזו מחלה קלה ולא מזיקה. אתה מסוכן."
"אבל רק פעם אחת רק הפעם" השיב הקול הילדותי בתחינה.
"אתה לא יכול לחשוב על עצמך! אתה מסכן אחרים! אתה מסכן את החברים שלך גם ככה, אתה רוצה לסכן עוד אנשים?" נזף בו הקול הרציני.
רמוס הרגיש רטט של כעס חולף בכל גופו, הוא כיווץ את פניו בתסכול מתאמץ שלא לפרוץ ביללות זעם ורחמים עצמיים קולניות שהתעקשו לצאת לחלל חדר השינה.

רמוס חלם שהוא נמצא במעין חתונה המונית, שבה מתחתנים כל האנשים שהוא הכיר. לילי וג'יימס התחתנו בעוד היא מרביצה לו עם המטאטא שלו, וזורקת עליו קוואפלים. ורמוס היה מוקף בעשרות כלות יפיפיות שחתנים ניגשו אליהן אחת אחת ולקחו אותן לריקוד, אבל כל פעם כשרמוס ניסה לגשת למישהי, היא ברחה ממנו. פתאום הכל הואר באור כסוף והוא ראה כדור בדולח ענקי תלוי בשמיים, ואז רמוס התחיל לטרוף את כל האנשים שצעקו עליו שהוא מפלצת מכוערת ושהוא ישאר לנצח לבד.

"נו אז את מי אתה מתכוון להזמין ירחוני?" אמר ג'יימס שהתישב ליד רמוס בשולחן בארוחת הבוקר.
רמוס לא ענה, הוא הרגיש עייף ואומלל ורק שיחק באוכל שבצלחתו בחוסר תאבון.
"מה יש ירחוני?" אמר סיריוס.
"כלום, סתם חלום רע" השיב רמוס בקול צרוד. הוא כמעט ויכל להרגיש את ג'יימס וסיריוס מחליפים מבטים מאחורי גבו.
"שמע ירחוני, אם אתה לא רוצה ללכת לשיעור תולדות הקסם אני אומר לפרופסור בינס שאתה במרפאה" אמר ג'יימס. "אנחנו יכולים להישאר איתך בחדר המועדון אם תרצה ירחוני, בינס גם ככה לא ירגיש בחסרון של הנחירות שלנו" הוסיף סיריוס.
"לא, לא אני בסדר, נו אני בסדר תפסיקו!" אמר רמוס בכעס כשראה את חבריו מחליפים שוב מבטים.

שיעור תולדות הקסם עבר כל כך לאט ורמוס התקשה להתרכז ולסכם את הנאום המונוטוני של פרופסור בינס. בארוחת הצוהוריים ניגש אליו סיריוס.
"מנשמ'ע ירחוני?" אמר סיריוס בחביבות מוגזמת.
"אני בסדר סיריוס, סתם קצת עייף"
"כן טוב, שמע חשבתי שאולי אם לא בא לך לצאת להוגסמיד אז אולי נישאר כל הקונדסאים פה... כיאילו לא כזה חשוב לי לצאת עם ויקטוריה כל כך, קרניים סתם מנסה לעצבן את לילי, זה לא יגמר טוב בכל מקרה, וזנב-תולע, טוב הוא יתגבר על זה...".
"תודה אבל לא תודה. חבל שתפספסו את היציאה להוגסמיד."
"טוב אז מה דעתך שנצא ארבעתנו כמו תמיד, למי אכפת מיום האהבה?! סתם חג מטופש!"
אבל דבריו של סיריוס לא הרגיעו את רמוס, להפך, הוא רק הרגיש עוד יותר אומלל ומתוסכל על זה שמרחמים עליו.
"שמע, רך-כף, אני לא צריך שתרחמו עלי, אני בסדר. אני סתם עייף, אולי עדיף באמת שאני לא אצא להוגסמיד, אבל אין לכם סיבה להישאר איתי, אני בטח אשן או אקרא ספר... אני סתם צריך לנוח זה הכל" הוא קם מהשולחן של גריפינדור ופנה ללכת.
"ירחוני!" קרא אחריו סיריוס ורמוס נעצר. "שמע" אמר סיריוס שקם גם הוא מהשולחן והתקרב לרמוס "זה שאתה אממ... חולה... לא אומר שאתה לא כמו כולם... שאתה לא יכול לצאת עם בנות"
"לא סיריוס" אמר רמוס בתקיפות "זה בידיוק מה שזה אומר"

הפרק הקודם		הפרק הבא