מלחמת המתיחות

הקדמה:

הסיפור מתרחש בזמן השנה השביעית של השלישייה בהוגוורטס, ומכיל ספוילרים. ישנם מספר דברים ששונים מהמתרחש בספרים: סיריוס בלק עדיין בחיים, פרופסור מקגונגל צעירה יותר, מבוגרת רק בשנה או שנתיים מהקונדסאים. הארי ורון שניהם מדריכים. וולדמורט מת, כמו גם לוציוס מאלפוי ורוב אוכלי המוות.

פרולוג

פרופסור מקגונגל סיימה את השיעור מוקדם מהרגיל, והסתובבה אל תלמידי גריפינדור, הבעתה נוקשה. "אני מודעת היטב לעובדה שזהו הזמן למלחמת המתיחות של השנה השביעית," היא אמרה, קולה קר. מספר אנשים החליפו מבטים אשמים או גיחוכים שובבים, כבר מתככנים בראשם מתיחות. "במשך שנים צוות המורים ואני ניסינו להתמודד עם השטות שהיא מלחמת מתיחות בין הבתים, אבל העניין כולו משעשע את המנהל במיוחד. לכן, אומר מספר מילות אזהרה."

"מקגונגל לא יכולה לעצור אותנו, אז היא מרצה לנו," רון לחש להארי והרמיוני בציפייה. הארי הנהן לעצמו; זה היה בדיוק סוג הדברים שאלבוס דמבלדור הבלתי שגרתי ירשה שיוציא את כל המורים מדעתם.

"ראשית כל, ניתן להעניש על מתיחות אם הן נוגדות את חוקי בית הספר, פוגעות ברכוש בית הספר ו/או במיוחד אם הן מסוכנות. כל מי שיזום מתיחה מסוכנת יסתכן בהרבה יותר מריתוק. האם אני ברורה?" מספר תלמידים הנהנו. "שנית, אני בהחלט נגד הפעילות הזו; ביצוע מתיחות רק יהפוך אתכם למטרה גדולה יותר למתיחות חוזרות. ולמרות שמתיחות מסוכנות או פוגעות יכניסו אתכם לשלל סוגים של צרות, זה לא אומר שאינכם יכולים להיפגע אם מישהו יחליט לבצע עליכם אחת כזו. אז...היזהרו." היא היססה, צובטת את גשר אפה בחלק שמתחת למשקפיה.

"לבסוף..." היא נאנחה. "הישמרו. אנחנו גריפינדורים, לכן אנו לרוב נמתחים בידי הסלית'רינים, שהן לרוב די זדוניות ובכלל מהוות סיבה לעמוד על המשמר ולשמור על הפה שלכם. סלית'רינים יכולים להיות נקמנים ביותר."

הרמיוני נאנחה ורון והארי התכווצו; דראקו מאלפוי בהחלט הולך להשתמש בזה כתירוץ לענות אותם כמיטב יכולתו.

"גם לא כדאי לעצבן את הרייבנקלואים; הם חכמים, ומסוגלים ליצור מתיחות מפורטות להפליא שעשויות להשאיר אתכם במצבים המביכים ביותר," מקגונגל המשיכה. "הפלפאפים יכולים להיות מתוחכמים גם כן – הם לא פוחדים להתאמץ למען המטרה שלהם, הם בעלי חוש נאמנות וצדק גבוה, ויש בהם נחישות שמפתיעה רבים. אני זוכרת שאנשים דיברו במשך שנים על הנקמה של איימוס דיגורי בכמה סלית'רינים, ובני משפחת בונז גרמו לתוהו ובוהו במשך מאות שנים. וכמובן, אל תזלזלו בחבריכם הגריפינדורים. נדיר שגריפינדורים פועלים מתוך קטנוניות, אבל הם יכולים להיות נועזים וחלקם יעשו כל דבר בשביל בדיחה טובה. כן, אדון וויזלי, אני מדברת על האחים שלך...ואל תגחך, אדון פוטר, כמעט חנקתי את אביך וחבריו בגלל כמה ממעשיהם כשעוד למדו כאן, ואימך הייתה מטרד די גדול בעצמה, מדריכה ראשית או לא." היא הסתכלה על הרמיוני כשאמרה את המשפט האחרון; הרמיוני התעסקה עם סיכת המדריכה הראשית שלה בעצבנות.

כשהפעמון צלצל, הכיתה כולה דיברה על אזהרותיה של פרופסור מקגונגל. "אני תוהה מה ההורים שלך עשו למקגונגל, הארי," רון הרהר בשעה ששלושתם היו בדרכם לאולם הגדול.

"הייתי מת לדעת...מקגונגל הייתה רק שנה מעליהם, והיא חזרה כדי ללמד אותם בשנתם השביעית, לדעתי," הארי אמר. "או אולי היא הייתה גדולה מהם בשנתיים, אני לא זוכר."

"טוב, נשאל את סיריוס בפעם הבאה שנראה אותו. אז...מה אנחנו הולכים לעשות למאלפוי?" רון שאל בציפייה.

"אני עדיין לא יודע...אולי נוכל ליצור קשר עם סיריוס ולופין, להם יהיו רעיונות...אנשים אומרים שהקונדסאים היו כמו פרד וג'ורג', אפילו יותר גרועים."

"אני אכתוב גם לפרד וג'ורג' – אולי הם ישלחו לנו כמה מוצרים מחנות המתיחות שלהם בהנחה..."

"חבר'ה," הרמיוני אמרה בביישנות, "אולי כדאי שפשוט נעזוב את מאלפוי בשקט."

שניהם עצרו כדי לבהות בה בהלם. "מה?!" שאג רון.

"אנחנו יכולים להסתבך בצרות...אני עלולה לאבד את מעמדי כמדריכה ראשית, ואתם עלולים לאבד את מעמדכם כמדריכים...תחשבו על מה שההורים שלנו יגידו..."

"איך את יכולה להשתפן ככה? זה התירוץ המושלם להכניס למאלפוי באמת!" הארי אמר בתדהמה.

שלושתם נכנסו לאולם הגדול והתיישבו לאכול ארוחת ערב, מתווכחים מעל האוכל ומיץ הדלעת. הם אפילו לא הבחינו במאלפוי והשפוטים שלו, קראב וגויל, עומדים מאחוריהם עד שמאלפוי הפיל את הגביע של הרמיוני. הארי תפס אותו רגע לפני שנפל על המפה. "אופס," מאלפוי גיחך, והסתלק.

"זה היה...עלוב," הארי אמר, מקמט את מצחו.

"סנייפ הסתכל עליו...הם הולכים לדבר איתו," הרמיוני אמרה לו. "אבל אם זה הדבר היחיד שהוא יכל לחשוב עליו, הוא לא שווה את זה, רואה?"

"הוא בטח תכנן משהו ממש דוחה, אבל הבין שסנייפ מסתכל עליו," רון התווכח.

הרמיוני עמדה לענות כשלבנדר בראון ישבה לידם והרימה את הגביע שלה. "הרמת כוסית," היא אמרה בשמחה, "לתחילתה של מלחמה נפלאה."

כולם הקישו כוסות ושתו – אפילו הרמיוני, שהזעיפה את פניה. "אז," לבנדר המשיכה. "מה אתם הולכים לעשות לסלית'רינים? חצי מבית גריפינדור – ובטח רוב בית הספר- כבר מתערבים על זה שתחזירו למאלפוי ופנסי פרקינסון. כולם אומרים שעם המלחמה הקטנה ביניכם והקשרים שיש לכם עם התאומים וויזלי, אתם תהיו תותחים. אל תאכזבו אותנו, שמתי 10 אוניות על זה שלכם תהיה את המתיחה הכי טובה."

הרמיוני התחילה לגלגל את עיניה ולחשוב על הרצאה טובה על החוקים, אבל לפתע היא הרגישה עייפה להפליא. "אני חושבת שאני אלך למיטה...נשארתי ערה עד מאוחר כדי ללמוד כבר שנים." היא לא יכלה להחניק פיהוק.

"רוצה שנבוא איתך?" הארי שאל, מודאג. הרמיוני הייתה בסדר לפני כמה שניות.

"לא, תסיימו לאכול, אני בסדר."

הרמיוני קמה ועזבה, והארי ורון התחילו לדון ברעיונות שלהם למלחמת המתיחות עם לבנדר, פרוואטי פאטיל, דין תומאס, שיימוס פיניגן, נוויל לונגבוטום וג'יני וויזלי. הם היו כל כך מרוכזים בשיחה שלהם, עד שאף אחד מהם לא שם לב לפרופסור סנייפ, שמעד בישנוניות אל מחוץ לאולם הגדול.

		הפרק הבא