שלגיה ושבעת הגמדים

שם הפיק-שלגיה ושבעת הגמדים

שם הכותב-רוני || yula wand

פאנדום-הארי פוטר

דירוג-PG

דמויות -המיסדים של הגווורטס,

ז'אנר: אנגסט.

עבר ביטוא אוראל - LighTo273, http://hportal.co.il/index.php?showuser=21044 ,שבזכותו הפיקצר נהיה קריא,

כל הזכויות לספר הארי פוטר שייכות לג'יי קיי רולינג

~~~~~O~~~~~~

הפיק נכתב לפיקצר הדו שבועי

קריאה מהנה.

~~~~~O~~~~~~

שלגיה ושבעת הגמדים

"ראי, ראי שפה עומד, גופו יפה, זרועו מעץ, גלה לי מהיכן תבוא הצרה לעיר, ואמור לי מי תהיה היפה בכל גיל. ראי, ראי שעל הקיר, שמע שירי, היה יהיר. אמור לי מהו סוד ליבי הכמוס אשר לא אדע ועליו לא אחוס, האם תשפוך אור על פרשה שעליה \ איש אינו שמע? אמור לי את האמת אודות לבבי, ואמור מהו יהיה גורלי," אמרה אישה שחורת שיער עם עיניים בוהקות מזעם אל ראי פשוט העומד על רגלי אריה מלאכותיות ובראשו חרוטה הכתובת "ךבלת לאש מת אם איכה אראך ינפתא אל" אשר מעולם לא הייתה מובנת בעיני המלכה שהביטה בדמותה היחידה שנשקפה מהראי, אך משום מה מראה זה לא שימח אותה. לאנשי הארמון הייתה תחושה שמלכתם יכולה לראות דבר נוסף אשר נסתר מעיני כול הנמצא בתוך הראי.

האישה שהתבונננה בראי כיסתה אותו  במהירות ורצה מחדרה בסערה. פניה נראו כאילו ראתה רוח רפאים אשר חזרה מהמתים לדרוש נקמה, אך איש לא שאל את המלכה מה ראתה שם, כי כולם ידעו שאסור שידעו שמלכתם הייתה מכשפה - המכשפה הכי נוראה בממלכה - וכי נשבעה להרוג כל אדם כמותה אשר בכוחו לגזול ממנה את כל הונה.

~~~~~O~~~~~~

שלג אוורירי ירד ברחבי הממלכה, מותיר אחריו שכבה דקיקה של אור לבן אשר הזכיר לרבים את צבע הקצפת שהם אהבו לאכול בחג המרלינורי אותו הם חגגו מדי שנה בימי החורף. החג תמיד התאפיין בניחוחות טעימים, ילדים צחוקים ואושר רב, אך הפעם החג הזה היה שונה מקודמיו; קרה בו דבר מיוחד, דבר שלא קרה לפני כן: נולדה בת לכפר ויילש אשר בו מזה שנים נהוג שכל ילד הנולד ביום החג הוא ילד מיוחד, או כפי שמכנים זאת שם "ילד הנולד לגדולות".

הילדה הייתה יפה וחמודה, שיערה היה חום ועיניה תואמות לו, אשר אור כוכבים זהר בהם וגרם לכולם להרגיש אושר. שפתיה היו אדומות כצבעי הורד שגדל בחצרם וחיוכה גרם לרבים להתמוגג משמחה, אך אם זאת הנערה שנולדה לגדולות נולדה עם סוד, סוד שהיה קללה אך עם זאת גם דבר נפלא.

"הלן, נראה לי שהמרק שלך מתחיל את הביעבוע החמישי שלו. אני חושבת שאת יכולה לכבות את האש ולצאת החוצה לנשום אוויר. אחרי הכול, אימך לא הייתה רוצה שתעבירי את כל חייך בבישול, לכודה בין ארבעה קירות וחוששת מהעולם כולו," קראה סבתא של הלן מחדר האוכל. קולה של סבתה החזיר את הלן מזיכרונה למציאות,מציאות בה היה מוכר סיפור, סיפור שנהגו הוריה וסבתה לספר לה כה הרבה עד שהיא ידעה אותו לפרטי פרטים וזכרה אותו במלואו.

הלן קמה ממקומה וצעדה אל המטבח בו ראתה שהסבתא שלה כבר כיבתה את האש באח. היא הביטה בסבתה בדאגה.

"מה? את לא היחידה שיודעת להדליק ולכבות את האש. אחרי הכול למדת את זה ממישהו, והוא בבירור איננו היה אחד מהורייך," אמרה הסבתא בחיוך, שמחה כמו תמיד.

"סבתא, את חייבת להזכיר לי את זה תמיד מחדש? אני כבר יודעת שאת לא זקנה ולא רק אני, כולם מופתעים ומופלאים מיופייך הנצחי אשר אינו נעלם עם הגיל. אני חושבת שהם מתחילים לחשוב עלייך דברים," אמרה הנכדה בחיוך.

"הו, הלן. אני כה שמחה שאת נכדתי, ושאת עוזרת לי. אבל הלן, עלייך לצאת החוצה. יש אנשים שהיו עושים הכול כדי לצאת מבין ארבעה קירות, ואני לא מדברת רק על רפונזאל שאת כל כך כועסת עלייה, מבלי סיבה," אמרה הסבתא, שכמובן כמו תמיד התעלמה מהסיבה שהבלונדינית הזאת כמעט גרמה לאמא לריב עם המכשפה שהיא מלכתם 'האהובה', חשבה בליבה הלן בזעם. "הלן, אני יודעת שאת חוששת מזה שהם יגלו את סודך, אבל הם לא כאלה חשדניים. לפחות לא עכשיו, כשהשמועה על את-יודעת-מי מסתובבת באזור," אמרה הסבתא, אשר הבינה את חומרת המצב בו נמצאת הלן. השמועה על כך שגרדיאן, עוזרו של מלכתם, עוסק בכוחות קסם התפשטה ברחבי הממלכה כמו השלג וגרם לרוב אנשי הכפר להיות חשדניים איש כלפי רעהו ובמיוחד כלפי זרים, והיא, היא הרגישה זרה למרות שחיה את כל חייה בכפר. היא לא נהגה לצאת תקופות מביתה, אומנם היא נועדה לגדולות, אבל היא לא תוכל להגיע אליהם אם יעלו אותה על המוקד לפני כן.

~~~~~O~~~~~~

ליבו של רודלפו הביט בזעם במלכה שנכנסה לחדרו ודיברה ללא הפסקה. עבר זמן רב עד שהיא עצרה את דיבורה ונשאה את עיניה מעלה לשמוע את תשובתו של יועצה.

"אז הסבירי לי שוב, מלכתי, מה ראית במראה? והפעם תגידי את זה לאט לאט ותנשמי בדרך," אמר רודלפו, יועצה החדש של המלכה. אחיו של רודלפו, גרדיאן, הועלה על המוקד אמש בשל שימושו בכוחות קסם. למזלו של רודלפו איש לא ידע על כך שרבים נוספים ממשפחתו השתמשו בקסם, אך למר גורלו הוא נבחר על ידה להחליף את אחיו. מעשה זה גרם לו להרגיש כעס ושנאה רבה כלפי מלכתו 'הרחומה'. הוא רצה לפגוע בה בכל דרך, והוא היה עושה זאת לולא היה יודע שכל משפחתו תיפגע מכך ותועלה על הגרדום או על המוקד - תלוי במצב הרוח של הציפור הרצחנית של המלכה שלו, שפניה נראו כעת מודאגות יותר מתמיד. דבר זה גרם לו להשתמש בכול הכוח שהיה לו כדי לא לחייך לאיד.

"ראיתי מעשה קסמים מתרחש, מעשה קסמים שישמיד את כל הממלכה, ראיתי את ממלכתי עולה באש, עשן ופיח, ראיתי מחזה זה בעבר ובאותו היום העלתי על המוקד את כל המכשפים בממלכה. מאז מראה זה נעלם עד היום. עלי למצוא את המכשף האחרון ולעלות אותו על המוקד, רק כך תוכל להינצל ממלכתי מחורבן, הרס, אנרכיה. כעת עלי לא למשוך יותר זמן, צא מיד למסע החיפושים, מצא את הנערה אשר שמה הוא הלגה והבא אותה אלי, או יותר טוב מזה: העלה אותה על המוקד ותן לי את ליבה בלבד, אני אישית רוצה לעלות את ליבה בלהבות ובכך לקלות את כל הרוע שבו לאפר ותו לא," אמרה המלכה בחיוך.

רודלפו הרגיש את כל עולמו מתהפך. הוא ידע מי היא הנערה, הנערה שבעבר טענו שאין בידיה קסם ובזכות זה ניצלה מגורל אכזר שפקד רבים מבני ממלכתו. הוא זכר את שבועתו לאמה של הנערה, והוא זכר את אותו היום, היום בו העולם בכה על אנשיו.

~~~~~O~~~~~~

גאווה, זה מה שהרגישה הסבתא באותו הרגע בו הביטה בנכדתה האהובה, שלמרות כל מה שאיבדה המשיכה להיות מי שהיא, אבל עם זאת, היא חששה מהעולם, ודבר זה ציער את הסבתא מאוד. הילדה חייבת לצאת מחומות ביתה, אפילו רפונזאל הייתה הורגת את המכשפה כדי לברוח מהחומה, אז למה היא מעדיפה להסתתר? הדברים חייבים להשתנות, אמרה לעצמה ופנתה אל נכדתה בחיוך. "אל תפחדי להיות מי שאת, ילדתי. צאי אל העולם, הראי את עצמך. לא אוכל לסלוח  לעצמי אם אדע שנכדתי האהובה בזבזה את כל חייה בביתה, תחת קורת גג שבורה וארבעה קירות. אמך לא הייתה רוצה שכך תעבירי את חייך, ואת תשמחי אותה מאוד אם תצאי אל הכפר," אמרה הסבתא לנכדה שהכינה כהרגלה יותר מדי נזיד, הנזיד שסבתא מעולם לא אהבה כל כך.

"אבל סבתא, מה יקרה אם הם יגלו? הם לא מעוניינים באנשים אשר כוחם שונה משלהם, הם הראו את שנאתם כלפינו בעבר," אמרה הנערה בשעה שזיכרון כואב, שניסתה להדחיק לעד מחייה נחת עליה.

[i]היה זה לילה סוער, הכוכבים נעלמו מאחורי ענני הסערה הכהים שבכו על האדמה בה הרוע השתולל בחופשיות. אך עם זאת, בין כל הרוע נעו שתי דמויות זעירות על רקע הגשם. על פני אחת מהן נראתה גאווה אמהית ועל פני השנייה אושר והתפעלות. האם המאושרת התגאתה בבתה שממקל אשר היה בידה יצאו קרני שמש קטנות.

"רואה? זה לא קשה כמו שאת חשבת. זה בסך הכל בידי בבאדי בו, כמו שעושה הפיה הסנדקית של סינדרלה. את זוכרת אותה, נכון? אבא תמיד אמר עליה שהיא מלוכלכת, לכן מאז ומתמיד קרא לה 'לכלוכית', אבל אל תגידי את זה לאף אחד... שמועות מתפשטות בממלכה כמו ינשוף אשר איבד שליטה על כנפיו," אמרה האם בנועם.

"אבל אמא, סינדרלה לא מלוכלכת. למען האמת היא כמעט הכי נקיה בממלכה," אמרה הילדה, מבולבלת.

"מדי פעם המראה החיצוני יכול להטעות. המראה החיצוני שלה אינו מראה אפילו במעט את המראה הפנימי האפל שלה. נערתי, זכרי, על המראה הפנימי להיות יפה יותר מהמראה החיצוני, אחרת המראה החיצוני אינו שווה דבר," אמרה האם "ועכשיו בואי נפסיק לגזול זמן ו...קניסיוטנט," אמרה האם בין רגע והשתתקה הילדה הביטה באמה ובדלעת שהמקל שלה לא הפך אותה לדבר; לא לכרכרה או לחיה או סתם ירק מהחווה. הדלעת לא שינתה את צורתה, אך דבר אחר כן השתנה.

היא זכרה אש, אש יוקדת ושורפת, אשר כיסתה את השממה ונלחמה בדמעות העננים שבכו על העולם אותו הם מטפחים.

היא ראתה את עיניה של אמה מבין האש, היא ראתה את שפתיה נעות ללא קול, היא זכרה את הצעקה שפרצה מגרונה של האם כאשר הלהבות הקיפו אותה כמו את סיר המרק אשר היה בביתם. היא זכרה את דמעות האם, היא זכרה את צעקתה אשר לא נשמעה מעולם, היא זכרה את צעדיה אל אמה שאיחרו את זמנם, היא נזכרה באביה אשר רץ אל אימה בניסיון להציל אותה, אך הלהבות תפסו גם אותו בשנאתם, והפכו אותו לאפר, כמו תבלין הפלפל שאמה נהגה לשים על המרק.

היא זכרה גם קרן אור אשר הגיעה אליה - סבתה, אשר לקחה אותה מהמקום בשתיקה ובדממה. היא זכרה את זה והיא תזכור לעד, היא תזכור את מבטה האיום של המלכה אשר שיערה שחור ואדום בצבעי השנאה, היא זכרה את מבטה המתנשא כאשר עברה לצידה, היא זכרה את הדמעות אשר ניקוו מעיניה ואת בכיה אשר לא נשמע לאיש, והיא זכרה שהיא הצליחה לזוז לבסוף, לרוץ אל מקום האירוע ולהביט באפר אשר היה בעבר הוריה.

היא זכרה שכשרצה אל המלכה אשר פניה היו מסכה אחת גדול של גאווה, גאווה אשר זכתה לה כאשר השמידה אנשים חפים מפשע, גאוווה שלא הייתה ראויה לה והיא לעולם לא תזכה לה, היא זכרה את הבטחתה אשר הבטיחה בלא רצון, הבטחה אשר תגרום לכל האנשים כמוה להיות חופשיים ולהתגאות בקסמיהם, להיות בעלי כוחות משלהם. היא תמצא עוד אנשים כמוה ותשנה את המצב, זו היא מילתה לעולם ועד.

[/i]~~~~~O~~~~~~

ידידים-חברים. על כך הם דיברו ימים רבים, אך כעת היא ידעה שסבתא צודקת: הגיע הזמן לבצע את הבטחתה. היא לקחה את כובעה ויצאה מביתה, לראות את העולם.

היא צעדה בחדווה ואושר מחוץ לביתה, מתעלמת ממבטיהם הסקרנים של האיכרים וילדיהם שנשאו אליה את עיניהם.

היא נשמה לראשונה את ריח האוויר הפתוח, את ריח הפרחים ואת ריחו המחמם של לחם טרי שזה עתה יצא מהתנור. הריח נראה לה איננו בשל, כשמו של קווזימודו, עשוי למחצה.

היא החליטה לטעום מהמאכל הראשון אשר הריחה בעולם החיצוני. אל תפחדי, אל תדאגי, תתנהגי כרגיל. איך מתנהגים כרגיל? אני אתנהג כמו כולם, כמו שאמא התנהגה: לאט ובזהירות, בגלוי אך גם במסתוריות, רק כך אוכל להיות ככולם. אני אתנהג כמו רוונה, החליטה בליבה ונכנסה אל תוך המאפייה הריקה.

היא טיילה לה בין המדפים בהם הופיעו אינסוף מטעמים, מתרגשת מכל תוספת המופיעה בתוך כל מאפה, אך עם זאת לא הראתה התפעלות זו לציבור. היא הבחינה במבטו המסתקרן של הנער שהיה שם, שעקב אחריה ללא הפסק, כאילו יודע עליה דבר מה שהיא אינה מודעת אליו. היא הביטה בו והוא נראה עסוק בדבר אחר. היא החליטה בליבה שעליה ללכת. היא לקחה את כיכר הלחם והגיעה לעמדת התשלום. "שלום," אמרה. "אני אשמח לקנות את זה, אבל תוכל לשים את זה לכמה דקות בתנור, כי זה קריר במקצת?"

"כן, מיד," הוא אמר, והלך לאזור המטבח. היא צעדה בעקבותיו, כמו שידעה שרוונה הייתה עושה. היא הלכה בעקבותיו בדממה והבחינה בו שולף ממקום נסתר מקל שממנו יוצאת אש, הוא היה אחד כמוה. "אתה... אתה כמוני?" שאלה ברעד.

"מה את עושה פה?" הוא שאל כשהבחין בה, מטהו נפל מידיו. היא מיהרה להרים אותו. ניצוצות מוזרים יצאו ממנו; המקל לא התאים לה. היא ניסתה להחזיר אותו לנער אך באותו רגע המלכה נכנסה למאפיה והבחינה בה מחזיקה בשרביט. הלן ידעה שעליה לעשות דבר מה. "אני עוד אחזור כדי לנקום," היא אמרה, לקחה את מטהו ויצאה מהמאפיה, בורחת במהירות מעיני המלכה. היא התפללה בליבה להוריה שבשמיים שיגרמו לכך שהמלכה לא תדע שהנער הוא מכשף ותאשים רק אותה על עוון כישוף. אך להתפלל ולהאמין זה לא מספיק, זה מעולם לא היה מספיק.

רודלפו הבחין בנערה שהצילה את חיי בנו, גריפינדור. הוא חוב לה את חייו ולא רק בגלל שהצילה את בנו, אלא גם בגלל שבועת עבר, שבועה שהוא הבטיח לידידיו, בני משפחת הפלאפף. הוא זכר את היום החורפי בו הוא נדר את הנדר הכובל שיגן על חייה של הלגה בכל מחיר. אילו היה יודע שבאותו היום יהיה זה היום האחרון בו הוא יראה את חבריו בפעם האחרונה בחייהם, אילו רק ידע, וכעת, כשהמכשפה השביעה אותו להביא לה את ליבה של הנערה, הוא יצא במנוסה בניסיון להציל את הילדה לה חב את חייו ואת חיי בנו.

~~~~~O~~~~~~

הרג. המחשבה על הריגת הנערה בשביל מלכתו הכבידה עליו. הוא רץ במהירות אחרי הנערה כשסכינו שחוזה ומטרתה היא אחת: רצח.

הנערה שהבחינה בריצתו אחריה החלה לרוץ גם, עמוק אל תוכי היער. ואז, במעווה היער זה קרה; לא היה לה לאן לברוח, ניצב חרבו היה קרוב לליבה. "ברחי, רוצי לנפשך ואל תחזרי לפה לעולם!היא רוצה את ליבך, היא רוצה להפוך אותו לאפר. ברחי אל היער, ברחי מהממלכה וזכרי: ליבי וכוחי יהיה תמיד בידייך. אם תצטרכי אי פעם עזרה, שלחי אליי את הפטרונוס שלך ואני אבוא מיד במהרה לעזור לך, כי אני חב לך את חיי, הורייך היו ידידיי ואת הצלת את חיי בני. אני לא אוכל לפגוע בך תחת שום איום שבעולם. תודה לך שהצלת את בני, את הדבר היחיד שנותר לי מממשל המלכה. לכי וחיי את חייך ביער, ואני אעזור לך בכל. אני אביא לך מידי יום ביומו אוכל טרי, אדאג לך לכול, רק אל תחזרי לממלכה כי דמך יהיה בראשך," אמר רודלפו ופנה ללכת.

"רגע!" היא קראה ורצה לעברו. "תן את זה לבנך, זה שייך לו." היא הושיטה לו את השרביט של בנו . "ובבקשה אמור לסבתי שאני בסדר. אל תספר לה מה קרה, אני לא רוצה שהיא תדאג. תאמר לה משהו שלא יגרום לה לדאוג לי, תגיד לה שאתה מלמד אותי לחשים ולכן אני אצלך או משהו, רק אל תספר לה על מה שקרה. אני לא רוצה שהיא תיפגע. הבטח לי שהיא לא תיפגע ושמור עליה מפני המלכה," אמרה הלן ונעלמה בתוככי היער. 

~~~~~O~~~~~~

כעת היא ידעה שעליה להילחם במלכה. היא צעדה בתוך היער בניסיון למצוא מקום בו תוכל לשכון ללא פחד. השעה הייתה מאוחרת ושעת הדמדומים חלפה זה מכבר. היא נותרה לבדה, חסרת כל. לבד בעולם שבו הכול שחור. כשהיא ראתה את הבקתה וחשבה שזהו האור בקצה המנהרה, היא גילתה שהיא בכל זאת איננה בטוחה, הלא זה הבית של המכשפה שאת כל הילדים בממלכה אכלה.

עם דמעות וצער רב היא צעדה ובלי לשים לב התיישבה על הקרקע. היא בכתה, היא בכתה על אכזריות עולמה ועל הרוע שנמצא בכל פינה. היא רצתה לחזור לביתה ולהיות שוב עם סבתא, עם חברתה רוונה, שדיברה איתה למרות שהייתה שונה. אילו רק היא הייתה סקיבית, היא הייתה יכולה להיות כמו כולם בלי לחשוש לגורלה או לגורל העולם.

"אל תבכי," נשמע קול מוכר. "אל תכעסי על העולם. הוא אכן אכזר, אך גם במקום מלא שחור תמיד ניתן למצוא קרן אור," אמר הקול.

הלן הרימה את עיניה מעלה ופגשה בעיניים מוכרות. "רוונה?" שאלה.

"כן, חברתי, זהו ביתי, הרחק מכל צרות העיר והכפר. אני גרה בבית הגמדים במקום שלגיה, היא ברחה עם איזה נסיך על הסוס הלבן, לממלכה רחוקה," אמרה רוונה בפשטות, כאילו היה זה דבר רגיל בממלכה, למרות  שלצד הקסמים זה היה דבר פשוט.

"רוונה, אולי אוכל להיות איתך ביחד? המלכה הרעה של ממלכתי מנסה למצוא אותי ולשרוף את ליבי עד שיהא אפר, אני חייבת למצוא מקום להיות בו עד שארגיש מוכנה להילחם בה, עד שאוכל לנקום בה."

אפילו באורו הקלוש של הירח ניתן היה להבחין בכעס אשר היה בפניה, כעס שהיה מלו וה בשנאה ותיעוב ביחד, דבר זה גרם לפניה היפות והתמימות להיראות מאיימות ומפחידות, כאילו היו של אדם אחר לחלוטין.

~~~~~O~~~~~~

שעת המעבר בין לילה ליום חלפה, החל יום חדש ואיתו התחלה חדשה, אך משהו בליבו הפריע לו להתחיל מחדש הכול, לשכוח את העבר ולהמשיך לצעוד במישורי היום-יום. העובדה שהיא הייתה מוכנה לפגוע בעצמה ולהציל אותו לא נשכחה מעל ליבו, ולא משנה עד כמה אביו ניסה, מבט עיניה מליבו לא נמחה.

וכך, בלב שלם הוא החליט למצוא דרך להחזירה ולהילחם נגד המלכה הרעה. הוא הבטיח לעצמו לבצע את המשימה ולא לחזור ללא הצלחה.

הוא לקח את תיקו, השאיר פתק להוריו ויצא ללא פחד מביתו אל הקרב. "אני עוד אחזור," הוא נשבע ופסע אל היער בשעת הלילה מעוררת האימה .

~~~~~O~~~~~~ 

בית הגמדים היה בדיוק כמו שהיא תיארה אותו: הוא היה במעבה היער, בין שלל עצים גבוהים ורחבים שעליהם מסתירים את הבית מעיניים חטטניות. הבית עצמו היה קטן, בגובה 1.34 מטרים עם גג העשוי קש אך אם זאת היא ידעה שמעולם לא טיפטפה בתוכו טיפה אחת של מים, הלא רוונה תיחזקה אותו, והיא, מהיותה חוששת ממים מיום היוולדותה, תיקנה את הגג בקסם תחזוקה מיוחד מאוד, אשר אותו מעולם לא הצליחה הלן לבצע.

"אז זה הבית, כנסי," אמרה רוונה בעודה פותחת את הדלת, וחשפה שולחן אח, סוג של מטבח, ותשע מיטות שעל שבע מהן ישנו הגמדים את שנתם, מתעלמים מהאורחים שבאו לבקרם.

"תשע?" שאלה הלן.

"את יודעת, הייתה תקופה בה הייתי פה יחד עם שלגיה, כך שהם הוסיפו לפה עוד מיטה. בכל מקרה, עכשיו היא ריקה והיא שלך. תוכלי להישאר פה כמה זמן שרק תרצי, אבל קודם אני חושבת שכדאי שנדבר כי את נראת לי מודאגת מאוד," אמרה רוונה בדרכה למטבח, וודאי כדאי להכין משקה מקקאו אשר אותו קלתה בעצמה. "כמה סוכר?" שאלה בהיסח הדעת.

"תודה, רוונה, אבל אני חושבת שאני אוותר על סוכר, מי יודע ממה מכינים אותו... שמעת מה אמרו לאחרונה על הירק הכתום הזה, סלזאר?"

"את מתכוונת לגזר?"

"כן, גזר."

"אני משתמשת בו כל יום במרק לגמדים, זה עוזר לראייה."

"נו באמת, זה שארנבים לא מרכיבים משקפיים לא אומר שזה בגלל הגזר. נכון, מרידן הארנב לא אכל גזר ויש לו משקפיים, אבל זו לא הוכחה לכך שגזר בריא לעיניים."

"הלן, אל תתחילי עכשיו את הדיון על מרידן, חשבתי שסיימנו אותו בקטע בו הגענו למלכת הלבבות, שכמעט הכינה ממנו מרק אך ויתרה על כך בגלל שהשעון שלו הורה על כך שהשעה היא שעת סוף הקיץ, ואליס הייתה צריכה להגיע. את יודעת שהיה לו מזל באותו היום, למרות שאם להסתכל על זה ככה, אולי לא היה לו מזל כי בעצם באותו היום הוכיחו שגזר כן בריא לעיניים. טוב, בואי נפסיק את הדיון הזה ונחזור לשאלה שרציתי לשאול אותך הרבה זמן, והיא, מה את בעצם עושה פה?" שאלה רוונה שהספיקה כבר להכין את המשקה המפורסם שלה והגישה אותו להלן, שסיפרה מחדש את כל סיפורה.

"ומאותו רגע החלטתי לנקום בה, אני רוצה להקים מקום בו אנשים יוכלו להשתמש בכוחותיהם ללא חשש להתגאות בזה שהם כאלה ולא לפחד כל חייהם מאנשים שרוצים לשרוף את ליבם," אמרה הלגה, סיימה את סיפורה וגם את משקה הקקאו ששתתה.

"הלן, זה בהחלט נורא, אבל את צודקת, עלינו לעשות זאת; להקים מקום בו נוכל לחיות באושר וללא חשש, אבל מה תעשי עם המלכה?"

"אני עוד לא יודעת, אבל אל תדאגי, אני אראה לה מה זה להשמיד קוסמים ולמחות את משפחתי. הלב הבא שהולך להישרף הוא הלב השחור שלה."

~~~~~O~~~~~~

ערב. סלזאר ידע כבר מה מוטל עליו לעשות, דבריה של המלכה נחו במקומם בראשו. הוא לקח את שרביטו ויצא לדרך, בדרך למקום שאיש אינו חושב לחפש בו דבר.

~~~~~O~~~~~~

"חכי לי," קראה רוונה אל חברתה שהייתה בבית הגמדים. "אני אחזור עוד לפני שתבחיני בכך, וזכרי: אל תפתחי את הבית לאיש, שמעת אותי? אל תפתחי לאיש את הבית, קורים לא מעט דברים בין עצי היער ואני רוצה שלא יקרה לך דבר, בייחוד לא עכשיו, כשהמלכה רוצה את ליבך." אמרה רוונה אל הבית אשר אט אט התרחק מעיניה. בליבה היא קיותה שחברתה תהיה בסדר.

~~~~~O~~~~~~

הרעל בתפוח היה כמו בכל שאר התפוחים, סלזאר צעד אל עבר הבית והביט בנערה שעליו לחסל. הוא ידע שעליו לעשות זאת מהר לפני שיתחרט. הוא הגיע אל הבית, דפק בדלת והציע לה תפוח.

"שלום, תוכלי בבקשה לקנות תפוח לצדקה לחתולים ללא מגפיים?" שאל אותה סלאזר.

"אני אשמח, אבל אין עלי דבר מלבד לחם זה. אני לא חושבת שלחם זה יהיה תחליף שווה לזה של חמישה מטבעות זהב. אחרי הכול, הוא מועט מדי בשבילם." אמרה הלן.

"זה בסדר גברתי, זה יספיק. אחרי הכול, כל צדקה תתקבל בברכה, וכעת קחי את התפוח כתחליף." אמר סלזאר והושיט לה את התפוח.

"אתה בטוח שהוא לא רעיל?"

הוא הרגיש את פניו מאדימות, איך היא עלתה עליו? "אני בטוח, גברתי," הוא אמר לה, מנסה לתת לקולו כמה שיותר הרגשה בטוחה.

"אני מקווה שאני לא שילמתי הרגע על תפוח מורעל," היא אמרה והתכוונה לנגוס בתפוח.

"חכי!" צעק לעברה קול מוכר, היה זה הנער מהמאפייה.

"סלזאר, איך אתה יכול לפגוע באחת משלנו, כיצד יכולת?" הוא שאל. הלן הביטה בשניהם לסירוגין.

"למה הכוונה באחת משלנו, היא מכשפה," אמר סלאזר.

"זה לא שאתה לא," אמר הנער.

"אינך יודע מה אתה אומר, גריפין, אתה וודאי חולה או הוזה. אני ואתה מעשי כושפות, עשה טובה ותשתה את מחית התפוחים שאביך מכין לך נגד הזיות."

"אם כך, אתה טוען שהתפוח הזה איננו מורעל?" שאל גריפין.

"בהחלט, זהו סתם תפוח רגיל, ידידי," אמר סלזאר בשעה שנערה שחורת שיער אשר הזכירה את שלגיה עברה במקום. היא לקחה מסלסלתו תפוח, נגסה ונפלה מיד, והתפוח נשמט מידיה.

"נראה ששיקרת לי. כיצד יכולת?" שאל גריפין.

"המלכה אמרה את דברה, אינני יכול לעשות דבר מלבד להביא לה את הנערה."

"לא נמאס לך לחיות בין החיים לפחד לבין המוקד?"

"אתה לא יודע מה זה ידידי, הפחד הזה שמכרסם בך, מוגלגית שפלה שכמוה."

"הגיע הזמן לעשות שינוי, והיא היחידה שתוכל לעשות זאת. וכעת עלינו להגן עליה, היא הצילה את חיי וכעת אני חב לה את שלי, בין אם זה מעודד אותך או לא."

"אני צריך להביא אותה למלכה, אם אינך איתי, אתה נגדי," אמר סלזאר, שלף את שרביטו, כיוון אותו לגריפין והלך לכיוון הלן. "אבדה קד -"

אך לפני שהספיק לסיים את הלחש הוא הועף אחורנית, משותק. "שלא תעז לפגוע בחברתי," קרא קולה של רוונה. "הלן, את בסדר?" שאלה.

הלגה הנהנה והביטה סביבה.

"אני מצטער על כך הלגה ,תוכלי לסלוח לי?" שאל אותה גריפין.

"זה בסדר," היא ענתה. "נתתם לי רעיון. רוונה, שחררי את סלזאר מהלחש וכנסי לבית. עלינו לדון בנושא החלפת השלטון, המלכה לא תדע מאיפה הקסם הזה בא אליה," אמרה הלן וסגרה את דלת בית הגמדים.

~~~~~O~~~~~~

"את מתכוונת לזה שסליתרין ייקח אל המלכה את הנערה שהוא הרעיל, היא תחשוב שהיא את, תיקח אותה להעלאה על המוקד ושם את תחכי לה ותהפכי אותה לאפר?" שאל גריפין.

"כן," אמרה הלן, מופתעת מהדרך הקלה בה היא אמרה את זה, כאילו זה דבר שקורה מידי יום ביומו.

"אני חושבת שזה רעיון די פזיז, אולי כדי לפעול אחרת, אולי עדיף שנקים קודם כל את המקום בו כולם יהיו חופשיים להשתמש בקסם ורק אז נשמיד את המלכה, אחרת, גם אם נשמיד אותה, הכפר לא ישמח לקבל אותנו ויעלה אותנו במקומה על המוקד," אמרה רוונה.

"אתם סתם מבזבזים את הזמן, הרי ידוע שלמלכה יש קשרים גם אם נשמיד אותה. בכל זאת, אף אחד לא יהיה מוגן מהשמדה על המוקד, להפך. זה יהפוך אותנו - הקוסמים - לאנשים שנואים יותר, כי נראה לכולם שכוחותינו יכולים להרוס," אמר סלזאר.

"למען האמת יש לי רעיון יותר טוב. אני לא יודע אם שמעתם, אבל המלכה עצמה היא סקיבית, כלומר כל משפחתה בעלת קסם אך היא איננה. אם נוכל להראות לה שאנו יודעים את סודה, נוכל לגרום לה להתייחס אלינו אחרת. אבל איך נוכל להתקרב לילדיה? היא מחזיקה אותם תמיד לצידה," אמר גריפין.

"היא מחזיקה אותם לצידה תמיד מלבד הזמן בו הם לומדים," צייינה רוונה.

"אתם צודקים, איך לא חשבנו על זה קודם? הבה נייסד בית ספר לקוסמים, שם אנשים יוכלו לטפח את כישוריהם ולהיות חופשיים להשתמש בקסם. המלכה תהיה חייבת לשלוח לבית הספר את ילדיה וכך נוכל לחשוף לכולם את סודה," אמרה הלגה ומאותו הרגע החלו ההכנות לבית הספר.

~~~~~O~~~~~~

"מוגלגים הם אנשים סקרנים אשר אינם מוכנים לקבל את כולם, אבל זה לא אומר שעלינו לא לקבל אלינו את ילדיהם," אמרה רוונה.

"היא צודקת," אמרה הלן.

"הלגה ,הפסיקי זאת. אני לא מוכן לקבל לביתי בוצדמים, אני לא מוכן לתת לילדים כשל המלכה להיות פה, ילדים של האנשים שמאז ומתמיד ניסו לרצוח אותנו לשרוף את ליבנו," אמר סלזאר.

"בסדר, תפעל כרצונך, אבל לביתי הם יתקבלו. נכון, הם אכן פגעו במשפחתי, אבל רק בגלל אמונה מלאה במלכתם ולא בשל סיבה אחרת."

"אם כבר מדברים על המלכה, ילדיה לומדים פה כבר שנתיים ואת עדיין לא משתמשת בהם נגדה."

"זה מוקדם מדי לפעול נגדה, הם עדיין אינם מוכנים לשמש ככלים."

"הלגה, הפסיקי לשקר. זו את אשר איננה מוכנה לוותר עליהם, את הרי נקשרת אליהם," ירה לעברה סלית'רין.

"לפחות אני לא רוצחת," ציינה הלגה

"איך את מעזה לקרוא לי רוצח?!" התפרץ סליתרין.

"הלגה, סלית'רין, חידלו. אין טעם לריב על דברי כזב," אמר גריפין.

"סלזאר, אנו נפגע במלכה אבל לא כרגע. נפגע בה בזמן שהיא לא תצפה לו," אמרה רוונה.

"עליי ללכת," אמרה הלגה ועזבה את החדר.

~~~~~O~~~~~~

דמה של המלכה היה חייב להישפך. הלן לקחה את שרביטה ויצאה אל הממלכה. היא צעדה במקום בו היא לא הייתה כמה שנים. בעודה צועדת היא עברה סמוך לביתה, הבית של סבתא בו היא חיה את חייה. היא נכנסה אל הבית וראתה את סבתא אשר ישבה וסרגה לה עוד שמיכה. כאשר הבחינה הסבתא בנכדה היא מיהרה אליה וחיבקה אותה. "יקירתי, את לא יודעת כמה דאגתי לך. זה נכון, את באמת פתחת בית ספר לקוסמים?" שאלה אותה סבתה.

"כן, סבתא," אמרה הלן.

"הו, הלן שלי, אני כל כך גאה בך, את בטח באת לפה כדי לקחת אותי לשם, אני אשמח ללמד שם."

"למען האמת, סבתא, באתי לפה כדי לומר שלום. אני מתכוונת לפגוש את המלכה ולדבר איתה. אני חייבת לשים סוף לכל עניין הרדיפות."

"את לא תוכלי לעצור הכול בעזרת נקם. אימך לא הייתה רוצה שתלכלכי את ידייך בשנאה כמו שהמלכה עשתה. מאז מותה את נושאת את שמה ופועלת כמוה, אך הפעם אל תנקמי. נקמה היא לא הדרך לעצור הכול, לא תוכלי להשקיט את זעמך בנקמה."

"אני יודעת, אבל אם אני לא אעשה את זה אחרים יעשו את זה, והם לא יעשו את זה בדרך נקייה יותר משלי."

"אני יודעת, ילדתי, אני יודעת. עשי כטוב בעינייך."

"תודה, סבתא," אמרה הלן וחיבקה את סבתה.

"הו, ילדה שלי, אני אתגעגע אלייך."

"את לא, אנחנו ניפגש בקרוב בטירה ואת תלמדי בה, ונהיה כל יום ביחד, כמו פעם, רק שהפעם לא יהיו מנות מיותרות," אמרה הלן ויצאה מהבית.

~~~~~O~~~~~~

ימים חשבה הלן על הקרה בטירה, היא זכרה את המלכה יושבת שבורה מול המראה, היא ראתה דמעות צער יורדות אחת-אחת, והיא גילתה, היא גילתה את האמת אודות הרוע והתחושה של הסקיב, ואז, ברגע בו הייתה מוכנה לפגוע במלכה היא לא הייתה יכולה . היא נזכרה במילותיה של סבתה, היא הייתה כמו אמה. אמה לא הייתה עושה זאת וגם לא היא, נקמה היא דרכו של הנחש סלזאר, אך זו איננה דרכה. היא עזבה את המלכה וחזרה אל טירתה. עברו שנים רבות מאז ששמעו ממנה שוב.

~~~~~O~~~~~~

מאז אותו היום המלכה הפסיקה את שנאתה כלפי האנשים בעלי הכוח והשתנתה. כך מתה לה המלכה הישנה וקמה לה המלכה החדשה, המלכה שהאמינה בטוב, ואף היותה סקיבית לא הייתה מוכנה לפגוע בבעלי הכוח. היא זכרה את מעשה הרחמים של הנערה הלנה שמחקה את משפחתה מהעולם. היא זכרה את חובתה כלפיה, מדי יום ביומו דאגה לבטחונה ואיחלה לה רק הצלחה.

אמנם לסיפור זה אין סוף כשל הסיפור של שלגיה, בו המלכה הרעה מתה ושלגיה חיה באושר ועושר עם הנסיך על הסוס הלבן, אך פה יש סוף שונה וטוב לא פחות מזה של האגדה הרגילה.

ולסיום,

"ראי-ראי שעל רגלי זהב,

אמור לי מי היפה בכל סייברנב," אמרה המלכה לראי.

"את היפה בכל הממלכה, אך לא הרחק מכאן

חיה בבית הגמדים

הלנה. את הגמדים תאיר,

והיא היפה מכל הנערות בכפר,

כי ליבה יפה ויופיה גם," אמר הראי.

המלכה נשמה עמוק והביטה שוב בראי. "אני שמחה לשמוע על כך, ראי פלאים. אני מקווה שהיא תהיה מאושרת כל החיים," אמרה המלכה וכיסתה את הראי.

~~~~~~O~~~~~

הערות:

1.הלן היה השם של אימא של הלגה (זה לא מצוין בספר,אבל הכל יכול להיות),

2.המלכה הייתה סקיבית,

3.גם אצלי השיר לא הסתדר בסוף,

4.אם תשימו לב אז המילה הראשונה בכל פסקה,אם לחבר את האות הראשונה של כל המילים,

יצא השם שלגיה ושבעת הגמדים.

אני מקווה שנהנתם מהקריאה ושלא עזבתם אחרי שראיתם שזה ארוך,

המשך יום טוב ושבוע מצוין,