נקמה מתוקה

המשך פרק 1

קלייר לקחה עוד ביס מהקורנפלקס ואמרה, "אני הלכתי לבית של סאם."

מנדלה הסתכלה עליה ואמרה, "אוקי, תני לו את זה, אני יודעת שהוא אוהב אותם." והיא הביאה לה צלחת עוגיות שוקולד.

 "אוקי, אמסור לו ד"ש ממך, בי." היא לקחה את התיק והעוגיות ויצאה לביתו של סאם.

היא עברה את הכביש ודפקה בדלת. כעבור רגע הדלת נפתחה ואימו של סאם פתחה את הדלת, "הי קלייר, בוקר טוב."

"הי, אוליביה, מה נשמע?" שאלה קלייר ונכנסה פנימה. היא נכנסה לתוך הסלון הרחב ידיים.הרצפה הייתה עשויה מעץ. שתי ספות, אחת זוגית ואחת שלישה עמדו משתי צידי הקיר. על הרצפה היה שטיח רך בצבע לבן, ועליו היה שולחן שקוף. מול הספה הזוגית עמדה טלוויזיה.

"בסדר, אתה יכולה לשבת במטבח, סאם יגיע עוד רגע." אמרה ועלתה במדרגות לעבר חדרה

קלייר נכסה למטבח שעמד במקביל לסלון והתיישבה ליד השולחן. היא לקחה פרוסת לחם שיצאה מהמצנם ומרחה עליה ריבה, כעבור רגע היא שמעה אותו יורד במדרגות ונכנס למטבח.

"בוקר," אמר ולקח את הפרוסה מידיה. "תודה," ונגס ביס מהלחם.

"בתאבון," אמרה בחיוך. "מנדלה הביאה לך את העוגיות שאתה אוהב והיא מוסרת ד"ש."

"תודה," אמר. הוא לקח עוגייה ונגס ביס. הוא התחיל לגנוח מעונג וקלייר אמרה, צוחקת, "מספיק, יה דוחה."

הוא צחק ואמר, "ברצינות, זה טעים."

היא חייכה ושאלה, "זזנו?"

הוא הנהן, הוא לקח את התיק שהיה על הרצפה ליד ההרגל שלה ואמר, "זזנו."

הם יצאו מהמטבח והיא הבחינה שסאם בוחן אותה. "מה?" שאלה והסתכלה עליו במבט תמוה.

"את לובשת את חולצת המזל שלך, את אף פעם לא לובשת אותה חוץ מלקראת מבחנים." הוא הרים גבה ושאל, "יש איזה מבחן שאני לא יודע עליו?"

היא התקרבה אליו ולקחה אותו בזרוע החוצה לעבר המכונית. הם נכנסו פנימה וסאם פנה להביט בה, "אז את מתכוונת לספר לי, למה את לובשת את החולצה אני אוהבת את ניו יורק, ככה סתם באמצע החיים?"

"אני רוצה שהיום שלי יהיה מוצלח," אמרה ולא הוסיפה.

"אוקי," אמר, הוא התניע את המכונית והם נסעו לבית ספר. כשהגיעו לחניית בית ספר קלייר אמרה, "נתראה." היא לקחה את התיק ויצאה מהמכונית.

היא ראתה את אודרי מנפנפת לשלום והיא התקרבה אליה, "בוקר."

אודרי חייכה ואמרה בקול מתוק, "בוקר טוב, קלייר. איפה החבר החנון שלך?"

"שם," אמרה והצביעה על סאם שיצא מהמכונית שלו, אוחז במספר ספרים.

"קלייר, למה את לא איתו? את הרי חברה שלו, לכי אליו. ואל תשכחי למסור לי פרטים עסיסיים," ופרצה בצחוק מתוק שלקלייר היה חשק להקיא.

קלייר חייכה חיוך מזויף ואמרה, "אודרי, אני יכולה לבקש טובה?"

אודרי הנהנה ואמרה, "כל דבר."

"אוקי," אמרה קלייר. "אז רציתי להגיד לך שאני רוצה שתבטלי לי את העניין המטופש של לגרום לסאם להתאהב בי כי זה לא יקרה, הוא לא אוהב אותי בצורה כזו וכך גם אני."

אודרי הסתכלה עליה ואמרה, "קלייר, אני יודעת שקשה לך להודות בזה, אבל יום אחד, אני מבטיחה לך, את תודי לי." היא הסתכלה עליה במבט קר ואמרה, "אני מצפה לראות אותך עד סוף השבוע מצרפתים."

קלייר הסתכלה עליה בהלם כשאודרי נופפה לרבקה ולדאיין והלכה לפגוש אותם, משאירה את קלייר לבד.

הצלצול נשמע והתלמידים התפזרו לכיתה. קלייר עוד עמדה באותו מקום, היא הרגישה את כל הגוף שלה מתפוצץ בזעם. היא צעדה לעבר שרותי הבנות. כשנכנסה היא סגרה את הדלת מאחוריה ופשטה את החולצה בזעם. היא זרקה אותה על הרצפה והתחילה לדרוך עלה מקמטת אותה בכעס.

היא הוציאה חולצה נוספת בצבע ורוד מתוך התיק ולבשה אותה. היא לקחה את חולצת המזל והשליכה אותה לפח.

"לכי לעזאזל," מלמלה קלייר ויצאה מהשירותים לעבר השיעור. היא נכנסה לשיעור כימיה, מתיישבת ליד סאם בשקט, אבל זה לא היה מספיק בשקט כי פרופסור קולד הסתובבה לעברה במבט חמור סבר ושאלה, "מיס בלאק, אני יכולה להבין למה את מאחרת?"

"אני מצטערת, פרופסור," אמרה קלייר. "זה לא יקרה שוב."

הפרופסור הנהנה והמשיכה לרשום על הלוח. סאם הסתכל עליה ושלא בשקט, "איפה חולצת המזל שלך?"

"זרקתי אותה לפח, היא לא מביאה מזל בכלל." אמרה והתכופפה להוציא מתוך התיק את המחברת.

"את נורמאלית, זה החולצה האהובה שלך, מה פתאום את זורקת אותה?" שאל בהלם.

היא הסתכלה עליו ואמרה, "אני מניחה שהיא איבד קצת מהקסם שלה. ועכשיו, אני צריכה להקשיב." והסתובבה להביט במורה, אבל סאם אחז בה בזרוע וגרם לה להביט לו בעיניו, "קלייר, יש משהו שאת מסתירה ממני?"

היא לא הסתכלה עליו ואמרה בלחישה, "לא."

"אז תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי את זה."

היא לא הייתה מסוגלת להביט לו בעיניים, והיא לא ידעה איך להיחלץ מכך עד ששמעה את פרופסור קולד שואלת, "מר מקקוי אתה יכול לפתור לי את המשוואה שעל הלוח?"

סאם עזב את ידה של קלייר וניגש ללוח כדי לפתור את המשוואה. קלייר נשמה עמוק וניסתה להירגע. איך היא תספר לו? חשבה בליבה. היא צריכה תוכנית. והיא יודעת בדיוק מי יכולה לעזור לה.

כשנשמע הצלצול היא אספה את חפציה במהירות ועזבה את החדר, רצה לעבר שיעור אומנות.

"לילי," אמרה קלייר והתקרבה לעבר בחורה נמוכה ורזה. היה לה שיער שחור מתולתל ארוך, פנים כהות ונאות. עיניים חומות כהות, אף סולד, ושפתיים אדומות בינוניות.

היא ישבה מול בלוק ציור, מציירת קערת פרות.

"לילי," קראה שנית והתקרבה לעברה. היא הסתכלה על הציור שהיה על הבלוק ופלטה שריקת התפעלות. "זה מהמם."

"לא, זה מכוער, אני לגמרי התבלבלתי עם הצבעים, מה שאומר כל הציור נהרס, אבל זה מה שיצא, אז נצטרך לחיות עם זה," אמרה לילי ומתחקה קו עדין מתחת לציור, מחזקת כמה חלקים.

"טוב, אני צריכה לדבר איתך, זה דחוף וחשוב," אמרה קלייר. היא ראתה את לילי מסתכלת עליה וזוויות פיה מתעקלות לחיוך ערמומי.

קלייר גלגלה עיניים ואמרה, "אני אפגוש אותך מחוץ לכיתה וניכנס לתוך שרותי הבנות ונדבר."

לילי הנהנה בראשה וקלייר יצאה מהכיתה, מחכה ללילי ואכן כעבור כמה דקות לילי יצאה אוחזת בבלוק הציור ביחד אחת וביד השנייה בתיק היד שלה.

"ניכנס לשירותים, שבצד המערבי של הבית ספר, אף אחד לא ניכנס לשם אף פעם."

קלייר הנהנה והם צעדו לעבר שרותי הבנות. כעבור כמה דקות הם נכנסו פנימה וקלייר נעלה את הדלת ואמרה, "אני בבעיה." והיא סיפרה לקלייר הכל, כולל מה שקרה היום בשיעור כימיה.

"את אכן בבעיה," אמרה לילי והתיישבה על משטח השיש. "עכשיו צריך לדעת מה לעשות."

קלייר הסתובבה בעצבנות, הלוך חזור עד שלילי אמרה, "את עושה לי כאב ראש." וקלייר הפסיקה ונעמדה מולה במבט חצי מיואש וחצי מתחנן.

"לילי, את חייבת לעזור לי."

"אני ושב, אני חושבת, אל תלחיצי אותי," אמרה לילי בעצבים. "תראי, עכשיו יהיה הרבה יותר קשה לגרום סאם לחשוב שהתאהבת בו. את לא תוכלי פתאום לתפוס אותו ולומר שהתאהבת בו ואז לקפוץ עליו ולנשק אותו, הוא יידע שמשהו לא בסדר, במיוחד לאור העובדה שאת לא יודעת לשחק." והיא נעצה בה מבט חמור סבר.

קלייר נרתעה לאחור ואמרה, "הי, אני לא אשמה. זה סאם אני לא גילה לשקר לו, אם את לא זוכרת הוא החבר הכי טוב שלי מאז הגן."

"וזאת בדיוק הבעיה," מלמלה בשקט. הן יישבו כמה דקות עד שלפתע לילי קפצה בהתלהבות, כמעט נופלת ממשטח השיש. "אין, אני גאון. קלייר, את מי סאם הכי שונא בבית ספר הזה?"

"אה, את אודרי?!"

"לא אישה, מטומטמת. גבר, איזה גבר סאם אף פעם לא חיבב במיוחד?" שאלה והסתכלה עליה במבט חודר.

קלייר חשבה ואמרה כעבור שנייה, "אף אחד, הוא ביחסי ידידות עם כולם."

"קלייר, את יודעת שזה לא נכון, בטוח יש איזה גבר שהוא לא מסמפת ואם הוא היה יכול הוא היה מעיף לו אגרוף ב--"

קלייר הסתכלה עליה במבט מאיים ולילי השתתקה.

 "אוקי, יש את מייקל מארק. הוא החנון הגאון שנמצא בשיעור מחשבים והוא תמיד מוצא דרך להקניט את סאם." היא חייכה כשאמרה, "אני זוכרת שסאם קם באמצע השיעור לתת למייקל אגרוף בפרצוף, מייקל שבר את האף ולסאם כמעט הלכה האצבע."

היא ראתה את הפה של לילי מתרחב לחיוך ערמומי והיא אמרה, "יש לי רעיון ענק. את תצאי עם מייקל בשביל לגרום לקנא ואז כשהוא ישאל אותך למה את עושה לו את זה תתוודי לו על אהבתך אליו."

קלייר הסתכלה על לילי ואמרה, "את גורמת לזה להישמע כל כך פשוט, אבל מה אם הוא יכעס כל כך עד שהוא לא יידבר איתי, מה אז?"

"אז תלכי ותגידי לו שתעשי את זה בגלל שאת מאוהבת בו או משהו בסגנון. תראי, זה או לעשות את זה או פשוט להפוך להיות נערה מנודה מהחברה ותאמיני לי לא כדאי לך."

היא הסתכלה עליה ואמרה, "את צודקת, אני צריכה לעשות את זה."

"בדיוק, מתחילים עכשיו," היא ירדה מהמשטח ואמרה, "אוקי, איזה שיעור יש לך"

"מחשבים."

"מעולה, עכשיו כשתגיעי לשיעור, את צריכה להתיישב ליד מייקל ולהיראות הכי בעניינים עד שתראי שסאם מתחיל להתעצבן, כמובן שהוא יתחיל לחקור אותך אבל את חייבת להיות מוכנה ולתת לו תשובות, אז אני ממליצה לך, אל תפשלי."

קלייר הנהנה ולא זזה עד שלילי אמרה, "נו, למה את מחכה, יש שיעור עוד דקה, לכי!"

"אוקי, אני הולכת," והיא יצאה מהשירותים לעבר חדר מחשבים.

"נתראה בשיעור אלגברה." שמעה קלייר את לילי צורחת מאחוריה. היא הסתובבה, הנהנה בראשה והמשיכה ללכת.

קלייר נכנסה לכיתה וראתה את סאם מסתכל עליה, היא התעלמה ממבטו והתחילה לצעוד לעבר מייקל שפטפט עם כמה מחבריו החנונים.

"הי, מייקל," אמרה קלייר בקול מתפנק.

מייקל הסתכל עליה ואמר, מעט בגמגום, "שלום, ק..קלייר." ובלע את רוקו.

היא חייכה חיוך מתוק ואמרה, "אתה יודע, קצת קשה לי במחשבים ומכיוון שאתה כל כך חכם רציתי לשאול, אולי תוכל לעזור לי?" והיא עפעפה בעיניה בביישנות.

הוא כחכח בגרונו ואמר, "כ..ככ..כמובן."

היא חייכה ואמרה, "אוקי, אני יכולה לשבת לידך?"

הוא החליף מבטים עם חבריו ההמומים ואמר מיידית, "בטח."

"תודה,  אמרה. רגע לפני שהתיישבה לידו הסתכלה על סאם שנראה המום, היא התעלמה ממבטו והתיישבה לידו.

"אז, מה בדיוק הבעיה?" שאל והתקרב אליה, כמעט נצמד.

קלייר בלעה את הסלידה ממנו ואמרה, "אולי, אני אבוא אלייך היום ותעזור לי?"

הוא הסתכל עלייה בהלם במשך כמה שניות עד שהתעשת ואמרה, "ברור, בטח. מתי יהיה לך נוח?"

המורה נכנסה וכולם השתתקו. היא התקרבה אליו ולחשה לו באוזן, "ארבע וחצי, יהיה בסדר?"

"כן," אמר בקול קצת רועד.

במהלך השיעור קלייר הרגישה את מבטו של סאם קודח בה חורים, היא לא הייתה מסוגלת לזוז וכשנגמר השיעור היא אספה את חפציה ויצאה מהכיתה, כמעט בריצה. היא שמעה את סאם קורא לה אך התעלמה.

היא יצאה לעבר המדשאות ופגשה באודרי שדיברה עם כמה מחברות הקבוצה.

"הי, קלייר, "אמרה אודרי בחיוך. "ממהרת לאן שהוא?"

קלייר רצתה להעיף לה סטירה אבל רק אמרה, "ראית אולי את לילי, אני מחפשת אותה?"

היא הנהנה לאות לאו ואמרה, "אבל אני רואה את החבר החנון שלך דארק, הוא עומד שם נועץ בך מבטים." והצביעה לעבר סאם שעמד ליד העץ מסתכל עליה.

"אני חייבת ללכת," אמרה והתכונה ללכת אבל אודרי עצרה אותה, אומרת, מצחקקת. "קלייר, לא יפה, הוא מחכה לך."

"להתראות," אמרה ועזבה את המקום. היא ראתה את לילי מסתכלת עליה ורצה לעברה.

"איך הלך?" שאלה לילי והסתכלה עליה בציפייה.

"אני חושבת שסאם שונא אותי."

"הוא לא שונא אותך, הוא פשוט לא מבין למה את עושה לו את זה. אוקי, תקשיבי טוב," אמרה והסתכלה עליה במבט חודר.

קלייר הנהנה והיא המשיכה, "תמשיכי עם זה עוד כמה ימים, ברגע שסאם יבוא אלייך לדרוש סיבה למעשייך, תגידי לו שזה כי אהבת אותו ואז תנשקי אותו כהודעה על אהבתך."

"רגע, מה?" שאלה קלייר בהלם. "אני לא אנשק אותו."

"את חייבת, אודרי דרשה זאת ממך."

קלייר נאנחה ואמרה, "אוקי."

במהלך הימים קלייר הסתובבה עם מייקל, היא הייתה מבחינה בהבעות פניו הקפואות של סאם כל פעם שצחקה מבדיחותיו של מייקל. היה לה קשה לה לעשות זאת, אבל היא ידעה שהיא חייבת.

באחד מהימים כחזרה לביתה. הא יצאה מהמכונית נעלה אותה וכנסה לביתה. היא עלתה לחדר וראתה את סאם יושב על המיטה, מחכה לה.

היא קפאה על מקומה ושאלה בשקט, "מה אתה עושה כאן?"

הוא קם מהמיטה ואמר, "תראי, אני לא יודע מה עובר עלייך בזמן האחרון. אני באמת חשבתי שאולי תשתפי אותי מאחר ואני החבר הכי טוב שלך, אבל לא ואני מבין את זה, באמת." והסתכל עליה בכנות. "אבל את מוכנה להסביר לי למה לעזאזל את מסתובבת עם מייקל?!"

היא הסתכלה עליו ואמרה, "אני צריכה להרחיב את מעגל החברים שלי, אני לא יכולה להסתובב איתך ועם לילי כל היום."

"את צריכה להרחיב את מעגל החברים שלך?!" הוא הסתכל עליה בהלם. "אני לא קונה את זה, את מסתירה ממני משהו."

היא צעדה לעבר השידה מניחה את המפתחות ואמרה, "אני לא חייבת לך תשובות."

"אוקי, אני הולך מכאן." הוא התחיל לצעוד לעבר הדלת. רגע לפני שיצא שאל, "זה קשור לאודרי כל העניין הזה, לגרום לי לקנא או משהו?"

היא לא הסתכלה עליו ואמרה,"לא.. זה כי אני..." היא השתתקה, היא כל כך שנאה את עצמה על מה שעמדה לעשות, אבל כבר לא הייתה דרך חזרה. "אני אוהבת אותך."

היא הרימה את מבטה וראתה את סאם עומד, קפוא על מקומו. "מה?!"

"אני.. אני אוהבת אותך." היא עשתה כמה צעדים לעברו ואמרה, "היה לי קשה להסביר לך את זה, כי פחדתי איך תהיה התגובה שלך, לכן חשבתי שאם אני אגרום לך לקנא, אתה תראה אותי בצורה שונה, ולא כמו אחותך הקטנה."

סאם התקרב לעברה ושאל בשקט, "את באמת מרגישה כך?"

היא הנהנה בראשו והניחה את ראשה על חזהו. היא הרגישה את קצב פעימות ליבו השלוות והאיטיות. לא כמו שלה מהירות, מפוחדות שמע הוא יידע שהיא משקרת.

הוא כרך את זרועותיה סביבה ולחש, "גם אני אוהב אותך."

קלייר התנתקה ממנו ושאלה, מוחה דמעה מעייניה, "באמת?"

סאם הנהן בראשו ואמר, "באמת." הוא הסתכל עליה מחייך ושאל, "של מי היה הרעיון הדבילי  לגרום לי לקנא?"

היא צחקה ואמרה, "לילי."

"כמובן." אמר והנהן בהבנה.

היא הסתכלה עליו ושאלה, "אז מה עושים עכשיו?"

"האמת, לא יודע, אנחנו מתנהגים בטבעיות, אז נמשיך ככה. רק שעכשיו נתחיל ללכת שלובי זרועות ברחוב, נעשה קוצ'י פוצ'י אחד לשני ו—"

"אוקי, אני חושבת שהבנתי," אמרה, צוחקת.

הוא הסתכל עליה ולפני שהבינה מה קרה שפתיהם התנגשו בנשיקה איטית ומתוקה. קלייר הרגישה את כל גופה מרחף, היא לא ידעה למה היא מרגישה כך, אבל תהיה מה שתהיה הסיבה היא לא רצתה להפסיק. כעבור זמן שנראה כנצח, הם התנתקו והסתכלו אחד על השני.

קלייר השפילה את מבטה וכעבור רגע שמעה את סאם אומר, "אני חייב ללכת." הוא נשק למצה ועזב את החדר.

קלייר  עמדה כמה רגעים מול הדלת ונאנחה. היא נשכבה על המיטה, לקחה את הכרית וצרחה לתוכה.

במהלך הימים קלייר וסאם הסתובבו יותר ויותר ביחד. יום לפני נשף הסיום קלייר וסאם ישבו בחדרה מפטפטים. כעבור כמה דקות סאם אמר, "קלייר... חשבתי בימים האחרונים... אני נוסע יומיים אחרי הנשף לאוניברסיטת ייל."

קלייר הסתכלה עליו בהלם ואמרה, "אבל זה בקצה השני של ארצות הברית!"

"אני יודע, אבל אני חייבת את המרחק הזה... פשוט להתנתק מכל המוכר ממני," הוא הסתכל עליה וראה את הדמעות מתחילות לרדת במורד לחייה, "הי, אל תבכי." ואסף אותה לחיבוק אוהב.

"איך אני לא יכולה להיות לא עצובה אני אומדת להיפרד ממך בעוד שלושה ימים."

הוא הרחיק אותה ממנו כדי להסתכל עליה ואמר, "אני יודע שמה שאני עומד לתת לך יהיה לך מוזר.. כי מתנות אמורים להביא רק בחודש השני, אבל מכיוון שאני לא אהיה כאן אני רוצה לתת לך את זה עכשיו."

היא הסתכלה עליו בהפתעה והוא הוציא מכיס מכנסיו קופסא אדומה עטפה בסרט לבן.

"מה זה?" שאלה ולקחה את הקופסא מידיו.

"תפתחי, אני מקווה שתאהבי את זה."

קלייר פתחה את הקופסא ובתוכה היה מונח שרשרת ועליו תליון בצורת מפתח.

"זה מהמם," אמרה קלייר. סאם הכניס את ידו לתוך החולצה והוציא שרשרת ועליו תליון של מנעול קטן.

"את המפתח לליבי," אמר בשקט.

קלייר הסתכלה עליו והרגישה איך כל חלק מגופה נמס. היא התקרבה אליו ונישקה אתו ארוכות.

לפתע דלת החדר נפתחה ואביה נכנס פנימה, "קלייר, אני..." הוא השתתק כשראה את קלייר וסאם מתרחקים אחד מן השני במהירות.

"אני מפריע?" שאל וקלייר יכלה להבחין בחיוך שעמד להתקרב. "טוב, רציתי להגיד שהלכתי וגם מנדלה כבר הלכה אז את נשארת לבד.. עם סאם." והוא עזב את החדר.

קלייר הרגישה את הסומק מציף את לחייה ומלמלה בשקט, "עכשיו הוא בחיים לא יפסיק לחפור לי."

היא ראתה את סאם מחייך ואמרה, "זה לא מצחיק!"

"שאני אשים לך את השרשרת?"

היא הנהנה והסתובבה. היא הרימה את שיערה והרגישה את ידיו הקרירות נוגעות קלות בעורפה. היא הרגישה אותו סוגר בעדינות את השרשרת וכעבור רגע הסתובבה מולו, מנשקת אותו בלהיטות.

קלייר עמדה מול המראה, בוחנת את עצמה עוד פעם אחת אחרונה לפני שתרד במדרגות ותיסע עם סאם, שכבר חיכה לה למטה לבית ספר, לנשף הסיום.

היא לבשה שמלה בצבע כחול קובלט, ארוכה וגולשת מבד שיפון שנצמדה למותניה בצורה מושלמת, ורשרשה כשהלכה. היא הייתה חסרת שרוולים, ותחרה הייתה בחלק העליון שלה.

היא יצאה מהחדר, יורדת במדרגות. ברגע שנכנסה לסלון היא ראתה את אביה ואת סאם מסתכלים עליה בהתפעלות.

"את יפיפייה," אמר סאם והתקרב לעברה.

היא חייכה וראתה שהוא לובש טוקסידו. "אתה נראה טוב."

"אוי, כמעט שכחתי," הוא לקח את קופסא בינונית שהייתה על השולחן ופתח אותה, בפנים נחה זר פרחים בצבע ורוד.

"זה מדהים," אמרה בחיוך. הוא הניח את הזר על מפרק ידה ושאל," שנלך?"

קלייר הסתכלה על אביה שנראה כאילו עומד לבכות ורצה לחבק אותו. "אבא, הכל בסדר."

"אבל עד לפני כמה זמן היית הילדה הקטנה שלי." וחיבק אותה חזרה.

היא חייכה ואמרה, "אני עדיין הילדה הקטנה שלך." היא נשקה אותו וחזרה לסאם שעמד בפתח הדלת.

"להתראות, אבא נתראה."

הוא נפנף בידו והם עזבו את הבית. סאם פתח את הדלת לכבוד קלייר והיא נכנסה לתוך המכונית, נזהרת שלא להרוס את השמלה.

סאם נכנס כעבור רגע ושאל, "מוכנה?"

היא הנהנה והם נסעו. כשהגיעו, כבר קולות מוזיקה ורעש תלמידים נשמע לבחוץ. סאם יצא החוצה ופתח את הדלת בפניה. הוא הושיט את ידו והיא לקחה אותה. היא יצאה החוצה וצעדה איתו שלובת זרועות לתוך האולם. בפנים המוזיקה רעשה בקולי קולות ונערים ונערות רקדו כמו משוגעים. קלייר ראתה את לילי בשמלת קוקטייל שחורה. היא התקרבה לעברה וצעקה, "הי, את נראית מדהים."

"גם את," צרחה לילי חזרה. "איפה סאם?"

קלייר הצביעה לעבר המקום שעמד בו סאם רגע קודם לכן, אבל הוא כבר לא היה שם. במקום הוא עמד ליד כמה מחבריו מכיתת המחשבים ופטפט איתם.

קלייר חייכה והסתובבה לדבר עם לילי, אבל מולה עמדה אודרי לבושה בשמלת סטרפלס צמודה, בצבע אדום בוהק.

אודרי חייכה וצרחה, "אז, איך העניינים בינך לבין סאם?"

קלייר הסתכלה עליה בחשדנות ואמרה, "סבבה."

"אני שמחה לשמוע, ממש שמחה לשמוע," אמרה וקלייר ראתה בהבזק שנייה חיוך מרושע מבצבץ בזוויות שפתיה. "טוב, אני צריכה ללכת, יש לי נאום שמחכה לי."

קלייר הנהנה ואודרי עזה משאירה אותה לבדה. היא חיפשה את סאם וכעבור כמה רגעים ראתה עומד ליד דוכן המשקאות שותה פונץ' נטול אלכוהול. היא התקרבה אליו ואמרה, "יאללה, תעזוב את השתייה, אני רוצה לרקוד."

הוא חייך והוביל אותה לעבר הרחבת הריקודים. השיר פירסט דייט של לינק 182 התנגן ברקע. קלייר חייכה והתחילה לרקוד.

כעבור כמה דקות הם שמעו את קולה של  אודרי, "בנות ובנים יש בפני בשורה... אבל דבר ראשון, לכל בוגרי התיכון, סיימנו! תריעו לעצמכם."

קראות שמחה נשמע מכל עבר ואודרי כעבור רגע המשיכה, "ככל הידוע, לכל המעודדות שלנו, בשביל להתקבל לקבוצה שלנו את צריכה להיות חלק מאיתנו והיום בערב, אחת מחברות הקבוצה הוכיחה לי את זה, אני רוצה שתקבלו כולם במחיאות כפיים סוערות את קלייר בלאק."

סאם הסתכל על קלייר בהפתעה, בעוד שקלייר עצמה הסתכלה בבעתה על לילי. היא עלתה על הבמה לקול מחיאות הכפיים והסתכלה על אודרי, מעט בחשש.

אודרי התקרבה לעברה וחיבקה אותה חיבוק חם. היא התנתקה ממנה כעבור רגע וחזרה לדבר. "לפני כמעט שבוע וחצי נודע לי שקלייר עדיין מסתובבת עם החבר החנון שלה סאם. וזה היה למרות שאסרתי לה את זה, כשנודע לי את זה, הבנתי איזה ילדה אמיצה עומדת בפנינו בקבוצה. כמובן שמיד שראיתי אותם מסתובבים ביחד הבנתי את הסיבה, הם מאוהבים, אבל קלייר שלנו לא ידעה את זה והיא ניסתה להתכחש בתירוץ העלוב של, "אנחנו ידידים." קלייר שמעה אנשים צוחקים ופנתה להביט בסאם שהתחיל להחוויר. היא שמעה את אודרי ממשיכה, "אז כמובן כמו כל חברה תומכת, החלטתי לתת לזה לנסות, אמרתי לה שיש לה שבוע להתאהב בו ואכן היא עשתה את זה, היא גרמה לו להתאהב בה בצורה נואשת. אתם צריכים לראות איך הוא הסתכל עליה כמו כלבלב מאוהב, זה כל כך עלוב. אני עצמי הייתי בהלם שהוא עצמו לא קלט שזה רק בדיחה על חשבונו." היא פנתה להביט בקלייר ואמרה, "קלייר, הוכחת שאת אחת מהחבורה, בראבו."

הקהל צחק התחיל למחוא כפיים, אבל קלייר לא התייחסה, הדמעות זלגו במורד לחייה. היא ראתה את פניו של סאם רגע לפני שהסתובב לצאת, פנים מאוכזבות ופגועות.

"סאם," צרחה קלייר מבעד לרעש, אבל הוא לא שמע אותה, או אולי לא רצה לשמוע אותה. היא רדפה אחריו החוצה, יוצאת דרך הדלת האחורית. "סאם, חכה."

סאם לא הסתובב והמשיך ללכת. היא רדפה אחריו ותפסה אותו בזרוע, כך שהוא נאלץ להסב את פניו אליה. "מה?"

קלייר הסתכלה עליו, הדמעות עדיין זלגו במורד עיניה ואמרה, "סאם, זה לא נכון... אני... אני באמת אוהבת אותך, אתה—"

"תחסכי את זה ממני, לפחות אל תשקרי." הוא הסתכל עליה ואמר, "את יודעת קלייר, אודרי באמת צודקת, כלבות הן מעודדות ואת הוכחת את זה, מזל טוב." והוא הסתובב ללכת.

"סאם, בבקשה, תקשיב לי, אודרי עיוותה את הכול, זה לא נכון, אני..." אבל הוא לא הקשיב והמשיך ללכת. הוא עמד על קצה המדרכה וחצה את הכביש. בהבזק של שנייה מכונית מסחרית התנגשה בסאם. היא ראתה את גופו של סאם מתעופף במרחק של מאתיים מטר ונוחת על הרצפה כמו בובת סמרטוטים. קלייר צרחה בבהלה ורצה לעברו.

"סאם!" היא התקרבה לעבר הגופה ששכבה דוממת על הארץ. "סאם, בבקשה תתעורר בשבילי."

היא ניסתה להנשים אותו אך ללא הצלחה. היא צרחה לעבר התלמידים שעמדו בחוץ, "תתקשרו לתשע אחת אחד, מישהו!"

טלפונים ניידים נשלפו בתוך שנייה, מחייגים במהירות ואכן כעבור כמה דקות האמבולנס הגיע.

הפרמדיקים הרימו את גופתו של סאם מהרצפה והעלו אותו על אלונקה והכניסו אותו לתוך האמבולנס.

קלייר עמדה מן בצד, רואה את האמבולנס מתרחק מהאזור וקלייר באותו רגע פרצה בבכי. היא הרגישה בידיים אחוזות אותה, מרגיעות. היא הרגישה איך היא מאבדת את ההכרה וכעבור כמה דקות, היא הרגישה איך היא נופלת לתוך חור שחור.

הפרק הקודם		הפרק הבא