נשיקה קטנה וזהופיקצר

שלום כולם [=
החלטתי לכתוב שיפ על סנייפ\לילי כי אף פעם לא כתבתי על זוג כזה הזוי והחלטתי לנסות D:
דרך אגב,אני 'קוסמת קטנה אבל גדולה',רק משם משתמש אחר.

===

זה היה לילה שקט,כמעט נטול כוכבים.בקושי ראו את הירח,היה רק אור קלוש ומרוחק מהטירה.זה היה יום לפני חופשת הקיץ בהוגוורטס,ולתלמידי השנה השביעית,כמו הקונדסאים,פירושה סיום הלימודים.השעה הייתה תשע בערב.רק אדם אחד טייל במדשאות החשוכות ונטולות האדם,שלא כמו תמיד.קראו לו סוורוס סנייפ,והוא חשב על הרבה דברים.הרבה דברים לומר,הרבה דברים לעשות.דברים שלא הספיק,או גרוע יותר-שלא היה לא אומץ להספיק.הוא נאנח,והסתכל על קדימה בתקווה,כאילו איזו רוח רפאים תגאל אותו מייסוריו,תלחש לו פתרון,איך לסלק את ג'יימס פוטר מלילי אוואנס.אבל אף אחד לא בא,באופן לא מפתיע.השנה הזו הייתה סיוט.סיוט מתמשך.לא רק שלילי לא דיברה איתו,היא גם התחילה לצאת עם ג'יימס פוטר.עם ג'יימס פוטר.שנוא נפשו של סוורוס.טינתו רק גברה,אבל הוא היה כה חסר אונים.הוא לא היה יכול להתעמת מול פוטר.תמיד אחד מהקונדסאים נמצאים איתו,וזה אף פעם לא פטיגרו.הוא לא יכול להתעמת עם שני קוסמים מבריקים,ולפתע הוא נזף בעצמו.אסור לו לטבוע בייאושו.יום יבוא,הוא ינקום בג'יימס פוטר ובסיריוס בלק.יום יבוא....

הוא החליט לחזור לטירה.הוא יישר את תיקו,והלך בצעדים זעופים לעבר הכניסה הראשית לטירה.לפתע דמות אפלה נתקלה בו בחוזקה,ושניהם נפלו בקול חבטה רועשת מטה.

"תסתכל לאן אתה הולך,אידיוט",רטן סוורוס בכעס.היו לו מספיק צרות גם בלי הולך הרגל המבולבל ההוא.

"סליחה,סוו",אמר קול רך ונשי.סוורוס קפא במקומו,נכלם.זו הייתה לילי אוואנס שנתקלה בו.והוא עוד כינה אותה בשם גנאי.נהדר.

"לא,לא,אה – אה – אני מבקש סליחה – סליחה ממך,",מלמל סוורוס במבוכה.

"זה בסדר,סוו.אתה בדיוק האדם שרציתי לראות",אמרה לילי,ללא שום קרירות בקולה.

"אני?",שאל סוורוס בתדהמה.לילי אוונאס רוצה לראות אותו?ממתי?מי מת?

"כן,אתה,סוו.רציתי משהו.",אמרה לילי.

סוורוס נאנח.מעניין איזה סיכום עליו להגיש לג'יימס פוטר או סיריוס בלק.

"מה רצית?",הוא שאל בקול שבור.

"את זה",היא לחשה ונשקה נשיקה קטנה בפיו.שפתיה רפרפו על שלו בעדינות ובחום.סוורוס הרגיש כאילו חטף מכת חשמל.הוא הביט בה המום,ללא מילים,לאחר שניתקה ממנו.

"אני חייבת לך הסבר,סוו",היא אמרה בשקט.היא התיישבה על הדשא,שנראה בחשכה שחור ומאיים.סוורוס עדיין לא פצה את פיו."רק תבטיח לי שלא תספר לאף אחד,במיוחד לא לג'יימס."

סוורוס הנהן באיטיות בראשו.הוא עדיין היה המום.לא,לא,לא.זה לא יכול להיות.זה בטח איזה חלום טוב שיקיץ ממנו בעוד מספר דקות,כשקרני שמש קלושות יאירו ברוגע את מעונות סלית'רין.הוא שפשף את עיניו,צבט את עצמו.לא,זה לא חלום.עיניה השקד הירוקות והמהממות של לילי אוונאס עדיין ננעצו בו,וסוורוס הרגיש שהוא פשט נשרף תחת מבטה.

לילי המשיכה."יופי,סוו.אני מודה לך.",היא התיישבה.סוורוס התיישב גם.לילי נעצה בו את מבטה שנית.

"תראה,סוו.היה לך הרושם שאני שונאת אותך,נכון?",היא שאלה בעצב.סוורוס הנהן בראשו קצרות.

"אני עדיין...קצת שונאת אותך.".ליבו של סוורוס צנח כמו אבן."אבל לא כמו פעם.סוורוס...אני עליתי על הרגשות שלך לפני כמה ימים.והתביישתי בעצמי,כל כך התביישתי בעצמי.ו,אמ...הרגשתי שאני פשוט חייבת לך את זה,נשיקה קטנה וזהו.".העיניים השחורות והנוצצות פגשו בעיני השקד השורפות.

"אבל אל תפתח ציפיות לגבינו,סוו.פשוט לא רציתי שתרגיש מדוכא.אני עם ג'יימס וזהו.אני אוהבת אותו.אבל הייתי חייבת לך נשיקה,נשיקה קטנה וזהו.",היא סיימה ונשפה עמוק."עכשיו, - אה - ,אני חייבת לרוץ,יש לי עוד מעט דייט עם ג'יימס.".

והיא פשוט רצה,רצה בכל כוחה,וסוורוס ידע שדמעותיה זולגות כמו ים מאחוריה,משאירות שובל של רגשות מאחוריה.גם הוא בכה,אבל לא בקול.הדמעות פשוט זלגו על פרצופו הצהבהב,על אפו המעוקל,על פיו הדק.כי הוא ידע,שמה שלילי אמרה היה נכון.היא לעולם לא תהיה שלו.אפילו שהיא נישקה אותו.זה יהיה זיכרון מתוק שילווה אותו כל חייו.זה יזכיר לו לא להתאהב באף אחת אחרת.זה יזכיר לו,שהוא חייב לה הרבה יותר מנשיקה קטנה אחת וזהו...הוא חייב לה את חייו,כי הוא לא היה חי בלעדיה.

==

זהו...מקווה שאהבתם.
תגידו לי מה דעתכם בבקשה,זה הפיק הראשון שלי בזוגות לא אמיתיים.
אוהבת...