תמיד יש פעם ראשונה

טוב,אז קודם כל יש כמה הערות חשובות ביותר:1)אני לא היחידה שרשמה את הפאנפיק הזה. Gemini שהיא חברה טובה שלי, בעצם כתבנו את הפאנפיק הזה ביחד.2)ג'יי קיי רולינג-כל הזכויות המקוריות שמורות לה.

הערה מהעתיד-פרק זה נכתב בתחילת דרכי, לכן הכתיבה משתפרת מפרק לפרק, הפרקים מתארכים, והעלילה מתפתחת, אז אל תפסלו ישר את הפרק ;)

^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^_^

טל שלפה מן המדף הקרוב עותק  של "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן". היא פתחה את הספר. לפתע הכול נעלם והיא מצאה את עצמה עומדת בטירה גדולה ועתיקה.

היא החזיקה שני ספרים, בקבוקון דיו, קלף ונוצה. היא הייתה בדרך למטה, למרתפים, לשיעור שיקויים.
"אמאל'ה!!!איך הגעתי לפה?!מה כל זה?!אני....בספר?!", חשבה.
פתאום, גוש גדול שהגיח מעבר לפינה, התנגש בה והפיל אותה. החפצים נשמטו מידיה, והקלף ספג את כל הדיו. "אורי!", קפצה טל ("מה לכל הרוחות הוא עושה פה?!").
"טל! תסתכלי לאן את הולכת!", אמר אורי. "סליחה?!", הזדעקה טל. "אמרתי-תסתכלי לאן את הולכת!!!", צעק אורי. "מה אתה רוצה?!", ענתה טל. "התנצלות, על זה שדחפת אותי", אורי טען. "למה נראה לך?! ולא דחפתי אותך!".
"את יודעת מה??לויקורפוס [תליית היריב באוויר מהקרסול שלו]!". "ליבראקורפוס[נוגד]!".
"איך הצלחתי לעשות את זה?", חשבו שניהם.
"גב. גרין, קרבות מסוג זה, אסורים בבית ספרינו. אני אחכה לך בריתוק לאחר השיעור" הגיח סנייפ מהכיתה. "אבל...", מלמלה טל.
"או... ו-חמש נקודות מגריפינדור. כל אחד.".
"נחמד לדעת שאני בגריפינדור...לפחות זה...", חשבה טל והתקדמה לעבר הכיתה בצייתנות.

(חלק ב') ריתוק

"נויה?! למה את בריתוק?ו...מה את בכלל עושה פה?!כאילו...", הופתעה טל שלא רק שלא ציפתה לראות פה את חברתה הטובה יושבת באחד השולחנות מאחורה, אלא גם שלא ציפתה לראות את נויה אי פעם בריתוק...
"שפכתי את השיקויי שלי על פרופסור סנייפ...", ענתה נויה.
"גב. גרין, גב. מילר, שבו בבקשה", קטע סנייפ את שיחתן.
טל התיישבה וסנייפ שלח מבט ארסי אל שתי הבנות. נויה החלה לבכות. "באמת, גב. מילר!  זה ריתוק, לא הוצאה להורג!", שרק סנייפ. נויה בלעה את רוקה ועצרה את הדמעות.
"אה...פרופסור?", היססה טל. "כן, גברת גרין?", שאל סנייפ. "זה פשוט...הריתוק הראשון שלה...ושלי", צייצה טל בפחד. "לא חשבתי אחרת...תתפללי שזה יהיה האחרון", אמר סנייפ כאילו לעצמו.
פתאום נשמע קול התפוצצות מבחוץ ולאחר מכן צחוק של שני בנים. "אמא'לה! מה זה היה?", קפצה טל."הריתוק נגמר. אתן משוחררות.", אמר סנייפ ויצא לבדוק את מקור הפיצוץ.
"יש!", צהלה נויה. טל יצאה במהירות מהכיתה לפני שסנייפ יתחרט. נויה רצה אחריה והצטרפה אליה. אף אחת לא העזה לשאול מה השנייה עושה בעולם הזה. כנראה שתיהן לא ידעו לענות בעצמן.
"מי גרם לפיצוץ?", שאלה טל את נויה."לא שמעת אותם? אלא היו אורי ואביב.", ענתה נויה. "אז גם אביב פה!", חשבה טל.
"דרך אגב, ראית את המורה החדש, פרופ' לופין? איזה חתיך...", אמרה נויה לטל. "מה?!זה מה שהיית אומרת תמיד גם ב...", לפתע השתתקה טל. פרופ' לופין הגיח מעבר לפינה, וחלף על פניהן כאשר עיניו נעוצות בנויה וחשש גלוי על פניו.
"טוב... זה נחמד לדעת שסוף-סוף גם את מאוהבת...", צחקקה טל."חחח...לא.", אמרה נויה.
"את חושבת שהוא שמע אותי?", הרצינה נויה. "אם לשפוט על פי ההבעה על הפנים שלו........ כן", ענתה טל.
"אוי מסכן...", נזכרה טלי פתאום. "מה?מי?", התעניינה נויה. "נו, אורי!הוא גרם לפיצוץ!", הזכירה לה טל.
"אה.למה?", שאלה נויה."כי כל השאר לא מסתבכים כמוהו.הריתוק זה הבית השני שלו!", ענתה טל.

		הפרק הבא