הבן של הלורד

קוראים לי אוליבר תומאס רידל ואני בן אחד-עשרה.אני גר בבית היתומים של צ'ארלי הת'רן,איש כבן ארבעים,עשיר,ושואהב ילדים.לכן הוא הקים וייסד את בית היתומים הזה.אני קם כשקרנות שמש ראשונות פוגעות בחלוני.אני פותח את עיני באיטיות ונזכר שהיום הוא האחד בספטמבר-היום אני נוסע בפעם הראשונה לבית הספר הוגוורסט.''אוליבר!'' נשמעה הצרחה של צ'ארלי.אני קם ולובש את הבגדים שהכנתי יום קודם לכן.ביד אחת אני גורר את המזוודה למטה,ובידי השניה אני מחזיק את הכלוב של יאסון,הינשוף שלי.''קדימה,'' מזרז אותי צ'ארלי.אני מהנהן בשקט ויוצא החוצה.לוקח לנו כמה דקות להגיע לרציף.צ'ארלי,בטוב ליבו מוריד את המזוודות ומחזיק לי את היד חזק.לא אכפת לו אני קוסם,להפך,הוא מעריך את מה שאני.הוא מכבד אותי.וזה מה שלמדתי ממנו,להעריך כל אחד גם עם הוא שונה ומוזר.''סליחה,'' פונה צ'ארלי אל איש עם שיער שחור וצלקת ברק.האיש מחייך חיוך קטנטן.''אתה יודע במקרה איפה זה רציף תשע ושלושה רבעים?'' שואל צ'ארלי את האיש ,האיש מהנהן.''קרא לי הארי.ובשביל להגיע לרציף,בנך צריך לעבור בין המחסום של תשע לעשר.'' אומר הארי בלבביות.''תודה הארי.'' אומר צ'ארלי להארי והארי מהנהן בהנהון קצר.צ'ארלי מסתכל עלי ומתקופף עד שהוא קצת יותר גבוהה ממני.''אתה תכבוש שם את כולם אוליבר.'' ונותן לי נשיקה קטנה במצח.אני הולך אחורה,ומחזיק את המזוודה ואת הכלוב.''הכי טוב זה לרוץ!'' צועק לי הארי.אני מהנהן לאות תודה ואז רץ,אני עוצם את עיני בפחד ולפתע אני נמצא ברציף ועל הרכבת כתוב:רציף 3/4 9 ''כולם לעלות!'' אני שומע קול ועולה מיד אל הרכבת,גורר אחרי את מזוודתי הכבדה.אני מחפש תא ריק.אבל הבעיה היא שאין תא ריק.כולם מלאים.אני פותח תא ורואה ילד בלונדיני ושני ילדים גדולים.''אני יכול להיכנס?'' אני שואל.הילד בעל השיער הבלונדיני מהנהן.''כן,אני סקופריוס מאלפוי.ואלה קראה וגויל,ואתה?'' מציג את עצמו סקופריוס.אני נכנס ושם את מזוודתי מתחת למושב,אחר כך אני סוגר את דלת התא.''אוליבר,'' אני עונה בלי שם משפחה.סקופריוס מהנהן.אז קראב וגויל,כשמתגלים כשומרי הראש האישיים של סקופריוס,עושים כל מה שסקופריוס אומר להם לעשות.למשל,סקופריוס אמר לקראב לראות עם הוא נמצא בחוץ וקראב חיפש אותו בחוץ למרות שהוא נמצא בתוך התא.''אז מה איתך אוליבר?גויל,תעזוב כבר את הינשוף של אוליבר!'' נוזף סקופריוס בגויל שמשחק עם יאסון.''אני בסדר,תודה.ולא אכפת לי,גויל.אתה יכול להיות עם יאסון,הוא מחבב אותך.'' אני אומר ורואה שזה דיי נכון.גויל מהנהן, אולם סקופריוס מוציא את שרביטו ומכוון אותו באיום אל גבו של גויל.''אמרתי תעזוב אותו.'' גויל,עוזב את יאסון ומתיישב באומללות ליד סקופריוס.''אתם רוצים משהו ילדים?'' פותחת אישה את דלת התא עם עגלה מלאה בממתקים.''כן,אני רוצה שני חבילות של צפרדעי שוקולד וברטי ברוטוס אחד.אתה רוצה גם אוליבר?'' שואל אותי סקופריוס בלבביות.''כן,תודה אני אחזיר לך אחר כך.'' אני עונה.''עשר אוניות ושלושה גוזים.'' אומרת המוכרת ואני לא מבין על מה היא מדברת,סקופריוס משלם לה מטבעי נחושת קטנים,כמו שהאגריד שילם שלקח אותי מבית היתומים.''אין צורך.'' עונה סקופריוס ופתח את קופסת צפרדעי השוקולד.הוא לוקח אחד ואוכל אותו.''צפרדע מטומטמת!'' אומר סקופריוס ורק אז אני מבין שהצפרדע זזה בכלל.אני מחייך ופתח את חבילת ברטי ברוטוס בכל הטעמים ולוקח סוכריה כתומה.''איכס.'' אני אומר.סקופריוס צוחק בשאגות.הרכבת עוצרת,אנחנו יורדים מהרבת ואז קול שואג:''תלמידים חדשים אליי!תלמידים חדשים אליי!'' סקופריוס מוביל,קראב וגויל מאחוריו ואני לידו.הוא מחייך אליי.''אתה רואה את היצור הזה?לעולם אל תתקרב אליו,אוליבר.אם אתה רוצה להישאר בחיים.'' מורה לי סקופריוס.אני מהנהן בשקט.''טוב עכשיו אתם פה,תיכנסו לסירות.שלושה אנשים בסירה.'' אני נכנס לסירה עם סקופריוס,קראב נכנס איתנו,וסקופריוס מחייך חיוך שטני לעבר גויל.''מצטער,גויל.שמעת את היצור,שלושה אנשים בסירה.לך תראה עם אני שם.'' הוא אומר בקול לגלגני.והסירות מתחילות לנוע,אני סקופריוס וקראב מחייכים זה אל זה.אולי באמת מצאתי בית,משפחה.הסירות עוצרות ואנחנו יורדים,גויל מצטרף אלינו ואנחנו הולכים עד שאנחנו מגיעים לדלתות עץ ענקיות.האגריד דופק בדלת.את הדלת פותח איש גבוה,הוא מחייך חיוך.''הינה הם פרופסור לונגבוטום.'' עונה האגריד.''תודה האגריד.היכנסו,'' מורה לנו פרופסור לונגבוטום.אני נכנס אחרי סקופריוס.''ברוכים הבאים להוגוורסט.אני הוא הפרופסור לונגבוטום,המורה לתורת צמחים.בעוד דקות ספורות תמויינו לאחד מארבעת הבתים,שהם:סלית'רין,גריפינדור,הפלפאף ורייבנקלו.בזמן שתלמדו בהוגוורסט הבית שאליו תמוינו יהיה כמו משפחה.עברה על החוקים תוריד נקודות בית.אך אי עברה על החוקים תעלה לכם נקודות בית.'' מסביר לנו פרופסור לונגבוטום.''ועכשיו,המיון.'' אומר פרופסור לונגבוטום,אנחנו הולכים בשקט אחרי הפרופסור.''זה רק נראה ככה.'' מסביר לי סקופריוס.הוא מחייך חיוך קטנטן.פרופסור לונגבוטום עוצר ומחייך אלינו.''כשאקרא בשמכם,תשבו על השרפרף,והמצנפת תמיין אתכם.'' הוא פותח גליון קלף ומתחיל להקריא:''דן רייל.'' הוא מקריא.''הפלפאף!'' ''ג'יימס בונד.''''רייבנקלו!''''בן לורס.''''גריפינדור!''''מייק הברלפי.''''סלית'רין!''''אלבוס סוורוס פוטר.''''גריפינדור!''''רוז וויזלי''''גריפינדור!''''ליר גויל!'' מקריא הפרופסור לונגבוטום.גויל עולה והמצנפת צורחת''סלית'רין''''רונלד קראב.'' מקריא שוב הפרופסור לונגבוטום והמצנפת צורחת שוב סלית'רין.''סקופריוס מאלפוי!'' אומר לונגבוטום.סקופריוס עולה ומתיישב על השרפרף,המצנפת צורחת ''סלית'רין!'' והוא הולך להתיישב בשולחן שמוחא כפיים.''אוליבר תומאס רידל!'' צועק הפרופסור לונגבוטום,אני צועד בשקט לעבר השרפרף.המצנפת רק הונחה אליי וכבר צורחת:''סליתרין!''''רידל הוא משלנו!רידל הוא משלנו!'' צורחים התלמידים משולחן סלית'רין.הצרחות שלהם מרעידות את כל האולם.המורים לא מצליחים להשתלט אליהם.אני הולך ומתיישב ליד סקופריוס שמחייך אליי.''רידל אה?'' שואל ומהנהן שאני אשב לידו.תלמיד שנה שביעית מחייך אליי.''אני ריק ג'ונסון.'' אומר ריק.''ברוך הבא רידל!'' מברכים אותי התלמידים ונותנים מכות קטנות על גבי.''שקט!'' נשמעת צרחה.אני מביט אל שולחן המורים.''שנה טובה.כמו שאתם יודעים,פליץ' השרת שלכם.אמר לי לומר לכם שמי שנכנס ליער האסור יענש!''אני מסתכל אליה,המבט הזה בעיניים שלה.''ועכשיו בתאבון!''לפתע יש את כל מה שרק חלמתי אליו.אני מעמיס על הצלחת שלי מלא אוכל ומתחיל לאכול.

''ובכן בואו אחרי.'' אומר ריק ותלמידי השנה הראשונה הולכים אחריו.אנחנו יורדים למרתפים.הוא עומד מול קיר ואז אומר:''טהורי דם שולטים.'' הדלת נפתחת ולעיני מתגלות חדר ענק.ריק עוצר וצועק שנתקרב אליו.אנחנו מתקרבים.''טוב,חדר הבנים משמאל וקח הבנות.החפצים שלכם הונחו במקומם.''אני,סקופריוס,קראב וגויל באותו החדר ולכן אני נשכב על המיטה שלידה חפצי.ואני נרדם,במקום שהוא באמת הבית שלי.אך לפני זה אני שומע קול במחשבותי:''התכונן בני,אבא עומד לחזור

		הפרק הבא