לא כל-כך זהות

"שלום לך,אלנה.מה את עושה פה לבד בחושך,זה מסוכן.סטפן ידאג לך."
"אה?"הסתובבתי לשמע הקול הזה.הוא היה גברי,מאוד מושך האמת.בעל הקול היה עוד יותר מושך מהקול שלו.הוא היה יפה תואר,או שהוא היה סקסי?2 התכונות האלה היו כל-כך מנוגדות לדעתי,אך בו הן השתלבו בצורה מושלמת.הוא היה בעל שיער שחור,כמו כנף של עורב,שהיה מעט מגושם,אך מלא חן.בחשכה עיניו,שהיו כחולות כמו הים,נצצו.אפשר היה לטבוע בעיניים האלה.הוא היה גבוה וחסון.
לא יכולתי להזיז ממנו את עיניי.
"לא ידעתי שהחלטת לצבוע את השיער שלך.בגלל זה רצית לראות את סטפן היום?אני חושב שהצבע מאוד הולם אותך."הוא אמר.לקח לי זמן להבין מה הוא אמר.
"סליחה,אני חושבת שטעית."
"אם את לא אלנה,מי את?"
"ג'סיקה,הגעתי לפה רק היום.אין שום סיכוי שאתה מכיר אותי."אמרתי בעודי נושמת בכבדות.הנוכחות שלו הכבידה עליי,אבל לא בצורה רעה,זה היה מאוד נעים.למרות שחלק ממני אמר לי לברוח,אבל העדפתי לא לשמוע בקולו.
הוא התקרב אליי.עשיתי צעד אחורה,אך נתקלתי בקיר.הוא הביט בעיניים שלי ולרגע שכחתי מהכל.
"איך קוראים לך?"הוא שאל.
"ג'סי סטונס."לא היה אכפת לי שכבר אמרתי לו את השם שלי.
"מה את עושה פה,ג'סי?"
"עברתי לפה היום עם אח שלי."
"למה?"
"הוא קיבל עבודה במשטרה פה."
"זה מעניין...עכשיו,את מכירה מישהי בשם קתרין?"
"לא."על מי הוא שאל?לא הכרתי שום בת בשם קתרין,אפילו שחשבתי שהשם הזה מאוד יפה.
"אוקיי...את נמשכת אליי?"הוא חייך חיוך מתנשא.
"כן."לא ידעתי למה אמרתי לו את זה.מהלך טוב,ג'סי!עכשיו הוא יתחיל להיות מגעיל ומתנשא.
צדקתי.החיוך שלי התרחב עוד יותר.יכול להרגיש את זה שהוא רגיל לתשובות כאלה,זה לא הפתיע אותו.אולי בגלל זה הרגשתי שהוא התנשא מעליי.
"את רוצה לנשק אותי?"הוא שאל.הבטתי בשפתיים שלו.המילים פשוט יצאו לי מהפה.
"כן."
הוא קירב את הפנים שלו אליי.עצמתי את עיניי וחיכיתי,אבל שום דבר לא קרה.
פקחתי את עיניי.הוא נעלם.
"מה ל-?"
מה זה היה?או יותר נכון מי זה היה?ולמה עניתי על השאלות הסתומות שלו?למה הרגשתי את הצורך לעשות את זה?
זה היה רגע מאוד מוזר.עדיף שלא לספר על זה לדן.או ללכת לדבר הזה של כוכב השביט.החתיך המסתורי יכול להיות שם,ולא רציתי לראות אותו.איזה מגעיל!
להפתעתי הרבה מצאתי את הדרך חזרה לבית.
החלפתי לחולצה ישנה של דן ומכנסונים-הפיג'מה האהובה עליי,לקחתי גלידה מהמקרר שדן כבר הספיק למלא באוכל והתיישבתי לראות טלוויזיה.
מהר מאוד המסך התחיל להעלם ושקעתי בשינה על הספה בסלון עוד לפני שדן חזר.

--

שכבתי על הספה.התרוממתי והופתעתי לגלות שאני לובשת שמלה אדומה קצרה עם מחשוף נדיב.
"אוו...זה בטח חלום,"אמרתי לעצמי,"טוב,איפה ליאונרדו דה קפריו?"
"אפילו יותר טוב."שמעתי קול מוכר.
"לא! אתה?למה אתה בחלום שלי?הכניסה לפה אסורה אלא אם אתה ליאו."אמרתי בקול ילדותי.החתיך המסתורי היה עם החיוך המתנשא שלו.הוא בחן אותי.
"שמלה יפה,מבליטה לך את ה-"
"אוי תסתום.אתה אולי ממש סקסי,אבל אני לא בקטע של בנים מגעילים.אתה יכול בבקשה לעזוב את החלום שלי?"
"אם לא היית רוצה אותי לא הייתי פה."הוא אמר.הוא התקרב אליי והזיז את השיער שלי מאחורי האוזן.
"אני יודע שאת רוצה אותי."הוא לחש לתוך האוזן שלי.הפעולה הזאת גרמה לי לעור ברווז.הוא צדק.הבחור התחיל לנשק את האוזן שלי ועבר במהירות לצוואר,בעודו מניח אותי על הספה.
אחזתי את הגב שלי כשאני מנסה לא לגנוח מהתענוג.
"כן..."לחשתי.
לפתע הרגשתי כאב עז בצוואר.כאב שלא מרגישים בחלומות.

התעוררתי מתנשפת.החלום הזה לא היה דומה לחלומות האחרים שלי.אף פעם לא הייתי הילדה החרמנית שחולמת על איך שהיא עושה סקס עם בנים.ובכל זאת,חלמתי על זה.ועוד עם בחור שאני הכרתי במשך 10 דקות.
ניערתי את ראשי בניסיון להוציא את התמונות האלה מהראש שלי.סגרתי את הטלוויזיה ועליתי לחדר שלי.
לפני שחזרתי לישון יכולתי להישבע שראיתי עורב שמביט בי מעץ שהיה ליד החלון שלי.מביט בי בצורה שבן אדם היה מביט.

--

"את תאחרי לבית-הספר!"קולו המעצבן של דן העיר אותי.
"אני חייבת ללכת?"צעקתי לו בחזרה.
"כן."הוא השיב.
בעודי מקללת את אחי,קמתי והלכתי באיטיות לאמבטיה.לאחר שהתקלחתי והתארגני ירדתי למטבח.דן ישב וקרא עיתון.חוץ מקפה לא היה כלום על השולחן.
"רציני?חשבתי שאם נעבור למקום אחר אתה תלמד סוף-סוף איך לבשל חביתה.אתה יודע,זה לא כל-כך קשה..."אמרתי בציניות בעודי מוזגת לעצמי קפה.
"בשביל מה את פה?"הוא לא הרים את עיניו מהעיתון.
"שוביניסט!"
"זה אמור להיות דבר רע?"
"אממ...כן!"
"טוב לדעת..."
"חוץ מזה,אני מאחרת.וזה אומר שאתה תהיה רעב לשארית היום!לי לפחות יש קפיטריה."אמרתי.
"ולי ישם הפסקות,את יודעת..."
גלגלתי את עיניי.
"איך ישנת בלילה?"הוא התעניין.נזכרתי בחלום הסוטה שלי.
"מעולה."אמרתי בטון מזויף,אבל נראה היה שדן לא הבחין בכך.
"אוהבת אותך."נתתי לו נשיקה על הלחי.
"הדדי."
"אני מקווה שהתחלת לתכנן את הלוויה שלי!"צעקתי לו כשיצאתי מהבית.

--

הדרך לבית-הספר לא הייתה כל-כך ארוכה.עם ה-GPS החדש בקאדילק הישן,שדן העביר לי כי קיבל רכב מהמשטרה,יכולתי למצוא את הרחוב מהר מאוד.
יצאתי מהרכב עם התיק שלי והתקדמתי כמה שיותר מהר לתוך בית-הספר ולאחר מכן למזכירות.אני לא הייתי בטוחה אם זו הייתה הפרנויה שלי,אבל הרבה אנשים נעצו בי מבטים.
"זאת לא..."שמעתי לחשושים.
ודן אמר לי שאני אסתדר מצוין...שקרן.
נכנסתי למזכירות.
"שלום,אני התלמידה החדשה,ג'סיקה סטונס.לא הייתי אתמול  כי הגעתי רק בצהריים.אני יכולה לקבל את מערכת השעות שלי?"פניתי למזכירה.היא הייתה בסביבות ה-50 לחייה,עם שיער אפור קצר ומשקפיים גדולים.
"כמובן."היא הרימה את מבטה.לרגע ראיתי ספק בעיניה,אך היא מיהרה לתת לי את מערכת השעות שלי ולברך אותי.היא הסבירה לי איך להגיע לחדר שבו היה שיעור הראשון.
יצאתי משם מבולבלת.
השיעור הראשון היה שיעור היסטוריה.לפי ההוראות של המזכירה התחלתי לחפש את הדרך.ההתלחשויות המשיכו.
"למה כולם נועצים בי מבטים מוזרים?"מלמלתי לעצמי.ואז הבנתי למה.
כמה מטרים לפניי עמדה בחורה שדיברה עם בחור יפה תואר.חוץ מהעובדה שהיה לה שיער חום היא הייתה זהה לי לחלוטין.
"מה ל-?"הפלתי את התיק שלי.
הבחורה הרימה את עיניה ומבטה נהיה המום,כמו שלי.
"או.מיי.גאד."היא אמרה.אפילו הקול שלנו היה דומה!
שתינו עשינו צעד אחד לעבר השניה.לרגע רק הבטנו זו בזו,ואז התפרצנו.
"פאק,פאק,פאק.אומייגאד!"אמרתי.לקחתי מהר את התיק שלי ורצתי לשירותים הקרובים ביותר.
"אומייגאד,מי זאת הייתה?"שמעתי אותה מרחוק.
נכנסתי לאחד התאים הריקים,הוצאתי את הפאלפון שלי וחייגתי.
"הלו?"שמעתי את הקול של דן.
"הכל יהיה בסדר?רציני?יש מישהי בבית-הספר שחוץ מהשיער זהה לי,דן!"כמעט צעקתי.
"מה?אממ...אוקיי.תירגעי."הוא אמר.
"איך אני יכולה להירגע?אני כרגע בהיתי בעצמי בגרסה הברונטית!"הייתי הפאניקה.
"תנשמי,ג'ס,תנשמי."הוא פקד עליי.נשמתי.
"אוקיי...היא דומה לך,איך?"
"היא כאילו אני רק עם שיער חום.אותם פנים,אותו גוף.יש לנו אפילו קול דומה."הסברתי לו.
"אממ...טוב אולי יש לך אחות תאומה שלא ידענו עליה?"הוא הציע בצחוק.
"לא מצחיק,דן.מה אני אעשה?"
"ששש...אוקיי,תעברי את היום הזה,אל תחשבי על זה.אולי עד מחר הכל ייסתדר."
"איך בד-"
"את יודעת שאני צודק.אם אני אומר דברים כאלה אני יודע על מה אני מדבר."הוא צדק.
"כן...כאילו שאתה ראית מישהו זהה לך.אין,אתה מומחה."רטנתי.שמעתי אותו צוחק.
"טוב,אני צריכה ללכת,אתה לא רוצה שאני אאחר לשיעור היסטוריה,לא?"אמרתי בציניות.
"הכל יהיה בסדר,ג'ס."
"אני מקווה שאתה צודק."

--

:)

הפרק הקודם		הפרק הבא