פרינסס.

פרולוג

"אלבוס סוורוס פוטר אתה תבוא לכאן ועכשיו!" קראתי מהחדר שלי שבמעונות של גריפינדור.
אלבוס,שחושב שהוא הסתבך בגלל שקראתי לו בשמו המלא,הגיע תוך כמה שניות בודדות,מגחך,לחדר שלנו,בנות השנה השישית בהוגוורטס.
רוז שישבה לידו עד עכשיו חייכה לעצמה ושאר המועדון גלגל עיניים או ברחו משם כי הם כבר הכירו את הריבים שלנו.
"מה טולי עשתה לך ששינית לה את הצבע של הנוצות?!" צרחתי עליו והצבעתי על התנשמת החומה לבנה שלי שכרגע הייתה כחולה.
"אני לא עשיתי לה כלום!" אמר לי אלבוס בגיחוך.
"אתה ועוד איך עשית לה אחרת היא לא הייתה נראת ככה!" צעקתי למרות שידעתי שהוא לא עשה דבר.
"תהי קצת יותר בשקט! לא כל המועדון צריך לשמוע אותך!" צעק אלבוס שהתעצבן עלי.
"אני לא אהיה בשקט עד שאתה לא תודה שאתה זה ששינית את הצבע שלה!" המשכתי לצעוק.מסכנון שלי.לא יודע מה נפל עליו.
"עוד שניה אני עושה חוסם קול! מסכנים הילדים שכבר ישנים!" קרא אלבוס .
"תעשה! לא אכפת לי!" המשכתי לצעוק.באמת לא היה אכפת לי,לכאן רציתי להגיע.
"מופליאטו!" צעק אלבוס והחדר נהיה חסום קול כך שיכלתי להמשיך לצעוק ואף אחד לא ישמע מה עובר בחדר.
"אור,תקשיבי,זה באמת לא הייתי אני,זה היה ג'יימס-" אלבוס התחיל להגיד אבל לא יכל להמשיך כי אני נישקתי אותו.
"אני יודעת טיפשון.. בסך הכל רציתי שתבוא לכאן כי התגעגעתי אליך!" אמרתי לו בחיוך.
"חשבתי שכבר חזרת לשנוא אותי.." אמר אלבוס ונישק אותי.
"שאני אשנא אותך? מתי זה קרה?" שאלתי בחיוך ועשיתי את עצמי כאילו אני חושבת.
"את מיוחדת את.." הוא צחק
"אבל אתה יודע מי שינה את טולי?" שאלתי ברצינות פתאומית.
"נראה לי שהוגו או ג'יימס.הם היחידים שמתאים להם לעשות לך דבר כזה.." הרהר אלבוס.
"אה.. אני כבר אדאג לברר את זה..." אמרתי לו.
"טוב.. כדאי שאני אחזור למטה אחרת הסיפור יראה חשוד.. ביי" אמר אלבוס ונשק לי פעם אחרונה על הלחי וירד למטה עם פנים עצבניות.

היי.
קוראים לי אור פרינס או יותר נכון אור אליס פרינס.
אני בשנה שישית בהוגוורטס ואני מדריכה בבית גריפינדור.
יש לי שיער שטני-בלונדיני עם פסים של זהב והוא מגיע לי עד לאמצע הגב.
העיניים שלי בצבע ירוק עמוק ויש בהן טיפה תכלת וטיפה חום.
בקיצור צבע לא מוגדר כל כך.
אני בגובה ממוצע לגיל שלי ולדעת כולם פה אני נקראת ילדה יפה.
אני טהורת דם ואני צאצאית של משפחת בלק.
אבל אני,כמו דודי הגדול סיריוס (הוא בן דוד של אמא שלי),שונאת את התורשה שלי אבל אותי לא מחקו מהשטיח קיר של משפחת בלק כי כשנולדתי הוא כבר היה שייך להארי פוטר,אבא של אלבוס,ששחזר את השטיח והחזיר אותו למצבו המקורי.
לא איכפת לי מהטוהר דם ואני גאה בזה שדודה שלי,נמפדורה טונקס,הייתה בקרב הגדול של הוגוורטס נגד אוכלי המוות,אני גם הייתי עושה את זה למרות שחלקם משפחה שלי.
אתם בטח לא יודעים אבל לסבא וסבתא שלי,טד ודרומדה טונקס, הייתה עוד בת בכירה שגרה בסקוטלנד,ואני,אור,אני הבת שלה.
אני גם בת של בן דוד של סוורוס סנייפ.
סבא שלי היה אח של אמא שלו ומשם מגיע שם המשפחה 'פרינס'.
אמא שלי נהרגה ע"י אוכל מוות בשם דולוחוב ואני חייתי עם אבא שלי עד לפני חמש שנים שהוא נפטר אז הבן דוד שלי,טדי,שנשוי היום לויקטואר,הבת של ביל ופלר,אימץ אותי אליו ומאז אני גרה אצלו אבל אני לא נקראת מאומצת אצלו כי לא דיווחנו על זה ברשויות אז אני פשוט גרה איתם ויש לי שם חדר משלי ואני בת בית אצלם ואני כמו בת שלהם.
ואיך שכחתי:
אני שונאת שהופכים את השם שלי מ'פרינס' ל'פרינסס'.
אני אוהבת את השם 'פרינס' כי הוא מראה על כוח יותר מ 'פרינסס' שמראה על נסיכה חלשה ומפונקת שזה בדיוק ההפך ממני.
הסיפור ביני לבין אל הוא כזה:
ג'יימס (סיריוס) פוטר הוא אחיו הגדול של אלבוס (סוורוס) ולילי (לונה) פוטר היא אחותו הקטנה ושלושתם הם הילדים של הארי וג'יני פוטר.
ופוטר כמו פוטר הוא ואל' הם גם אלילי הבנות של הוגוורטס ולילי היא אלילת הבנים למרות שהיא רק בשנה הרביעית שלה.
שלושתם באמת היו ילדים מאוד יפים אבל ההערצה אחריהם הטריפה גם אותי וגם את חברתי הטובה שהיא גם בת דודתם,רוז.
בכל מקרה,ג'יימס בשבילי הוא כמו אח גדול.
כל פעם שאני צריכה משהו או שקורה לי משהו או שמישהו,יותר נכון בן,פוגע בי ג'יימס היה שם לצידי ומגן עלי.
הוא היה פוגע ומפריד ביני לבין כל בן שיצאתי איתו ובגלל זה אל ואני יוצאים בחבוי בלי שאף אחד יודע,חוץ מרוז וטדי כמובן.
הוא כל כך שומר עלי עד שלפני שנה הוא כמעט עשה "אבדה קדברה" על בן שהחזקתי לו את היד.
טום המסכן.
הוא פחד כל כך להתקרב אלי מאז אפילו כשאנחנו זוג בשיעור הוא עומד מטר ממני.
בעיקר בגלל זה אף אחד לא יודע על אלבוס ועלי ואנחנו יוצאים בלי שאף אחד יודע.
האמת היא,שעד לפני החופש,כשהתחלנו לצאת,היינו רבים לסירוגין ובגלל זה כשרציתי שהוא יבוא אלי התחלתי את הריב הזה.
פרופסור מקגונגל ופרופסור סלגהורן אומרים לאלבוס ולי שאנחנו מאוד מזכירים את סבא וסבתא של אל',לילי וג'יימס,עם הריבים שלנו והם צוחקים עלינו שבסוף עוד ניתחתן (למרות שאף אחד לא יודע שאנחנו יוצאים) ותמיד זה עיצבן אותנו כי הסיפור שלנו ממש לא דומה לשלהם.טוב נו,אולי רק קצת.
אבל חוץ מהגיחות המזדמנות של אלבוס ושלי בלילות אין לנו כמעט זמן לבלות ביחד כי כולם חושבים שאנחנו שונאים אחד את השניה אבל הם בעצם לא יודעים שהכול זה מאהבה.
שלא תבינו לא נכון בהתחלה אל' ואני היינו מסתדרים.
כל פעם שטדי נסע לפוטרים נסעתי איתו כי אהבתי תמיד לבוא ולשחק עם הילדים.
אלבוס ואני תמיד היינו משחקים ביחד עד שהגענו להוגוורטס וכאן ג'יימס התחיל להיות השומר שלי ואלבוס התחיל להסתובב עם החברים שלו ואני עם החברות שלי.
מאז היינו תמיד רבים מתוך קנאה לחזור להיות חברים כמו פעם.
והיום,חזרנו להיות יחד.
אז אלו הם קורות חיי.

		הפרק הבא