הממציאים באים!

קוראים יקרים עד ביותר-יותרים, אני גאה להציג בפניכם את הפאנפיק הראשון שאני מתרגמת. התירגום הופך לטוב יותר עם הזמן (הפרק השלישי כבר חתום וגמור אצלי) ואני מקווה שהתרגום הבינוני - והוא לא רע כל-כך, מבטיחה - לא יגרום לכם להפסיק.

 הפאנפיק עצמו מקסים, ולא סתם הוא זכה בפרס דובי לציטוט הכי טוב (שזה בערך הפרס הכי מוצלח, כי הוא מעיד על כתיבה טובה אבל לא על פלצנות יתר). למען האמת אני קוראת את הפרק בזמן שאני מתרגמת אותו, וכרגע אני נהנית מכל רגע.

ההתחלה קצת פשוטה, אני מבטיחה לכם שזה ילך ויתחמם ויגע לעניין! וגם מאלפוי יהיה כאן, אני נשבעת. סקורפיוס, כמובן.

גיבורת הפאנפיק היא ביאה צ'אנג, ביתה של צ'ו צ'אנג (הכותבת הבטיחה שיש סיבה לזה שקוראים לה צ'אנג ולא בשם משפחה אחר), ופרד וויזלי, כמו גם סקורפיוס מאלפוי ואנג'אלי פטיל-דייויס, שתגיע בהמשך. הבאנר מסביר זאת מאוד טוב [הוא מפורסם בחתימתי יחד עם התקציר הרשמי] וכך גם כל שאר הגריפיקות המקוריות והמדהימות.

תודות: לאורי Prohibido על העזרה שהעניק בעצות התירגום שלו, כמו גם על עזרתו במציאת הפיק הזה וברוח הכללית שמשרה עליי הפיק המקסים שלו (והמתורגם) מעודנת. תודה לדנינעל Gargamel שעזרה בתירגום מונחים אף-על-פי שבחלקם לא השתמשתי, ונתנה לי חיזוקים חיוביים. וכמובן, תודה לjustonemorefic  כותבת הפיק המקורי והמקסים. וגם לרולינג על העולם שהיא יצרה.

אוי, שאני אפסיק לקשקש, תגיעו לפיק! קריאה מהנה ותגובה מהנה עוד יותר (:

פרק 1: התחלה... פיצוץ!

*פיצוץ אחד. יותר מדי חזרה על צלילים. אפס ביסקוויטים*

זה לא היה אמור להתפוצץ.

ביאה מדדה את כמות השורש הלינרוט פעמיים, בשביל לוודא שהיא לא שמה יותר מדי. פרד מדד את זה בפעם השלישית, מפטפט ומפטפט על איך הם כמעט נתפסו על-ידי פילץ' בפעם הקודמת שהם "שאלו" כיתה ריקה בשביל רקיחת שיקויים.

היא התעקשה שזה בסדר; שיקויים שלא נוסו עם שיער חד-קרן היו טריקיים, אבל היא עבדה עם כאלו מספיק בעבר. הכי גרוע שיכול להיות זה שזה יתסוס, אולי יוציא ניצוצות מעטים.

אחרי הוספה של שתי כפיות מלאות, על-פי המתכון, שום-דבר קטסטרופלי לא קרה – מזל גדול בהתחשב ברקורד שלה כשזה נגע לטיפול בחומרים מסוכנים. כשהשיקוי הפך לצבעו הכחול המיוחד, היא הרשתה לעצמה לשלוח לפרד את גיחוך ה"אמרתי-לך-אז-אתה-חייב-לי-ברצפת", שהשיב לה בגלגול העיניים ה"היית-מזליסטית-הפעם-תקני-בעצמך".

אולם, שניהם היו אמורים להבחין לקולות הגרגור, ולזה שגלגול העיניים של פרד הגיע רק ל"היית-מזליסטית-הפעם-" לפני שפיצוץ אדיר העיף אותם לאחורי הכיתה.

זה קרה בסוג-של הילוך איטי, לגמרי עם קישות הגב אחורנית בחן, שיער שמונף לאחור בקשת וטיפות שיקוי שהתיישבו על עורם. זה היה יכול להיות מאוד יפה אם זה לא היה כואב לא פחות.

לביאה היה המון זמן לחשב בדיוק מה השתבש בין הזמן בו היא ראתה את העשן הסמיך של הכישלון בוקע מן הקדרה, לבין הסטירה האכזרית של רצפת העץ ללחייה.

אלו היו שורשי לינרוט או אבקת לינרוט?

השניים שכבו על הרצפה בהתקף שיעול, כשהאבק שקע סביבם. פרד משך אותה מעלה, ידו האחת על הצווארון שלה, השנייה דוחפת את הקצה של השולחן הקרוב ביותר. "מה לעזאזל –"

היא זינקה חזרה אל הקדרה, מעיפה אצבע מפוחמת באוויר. "אבקה!" היא יללה. "שתי כפות מלאות אבקה!"

"הו, בשם פוקס."

החלק העצוב ביותר היה שפרד לא היה מופתע. אחרי שנתיים של מיטב ההרפתקאות, הוא ידע שלעיתים קרובות טעות קטנה מפוצצת את השיקוי בפנים שלהם, בדרך-כלל פשוטו כמשמעו. זו הייתה הפעם השלישית בחודש שהוא חרך את הגבות שלו.

צרות של גאונים.

ביאה אספה כפית אל תוך הבקבוקון – פרד נרתע בפחד מהמדידה החפוזה – וזרקה את זה אל תוך קבוצת החומרים החלופיים שלהם. פרד צלל מיד מתחת לשולחן.

"פרד, אני לא הולכת לפוצץ את זה פעמיים," אמרה ביאה בעודה בוחשת את התערובת עד שהיא זרחה בצבע הכחלחל של השיקוי הקודם.

"אמרת את אותו הדבר כשניסינו לשכפל את פצצת הסירחון של אבא שלי."

"זו הייתה רק פעם אחת. אתה מדבר שטויות. בוא, תסתכל; זה בטוח."

"תגידי את זה לגבות שלי."

ביאה דחפה את הבקבוקון מתחת לשולחן, משקשקת אותו בשביל מדידה טובה יותר. "הנה. תרכיז רגוע ושקט. עכשיו אתה מרוצה?"

הוא ניגב את שולי הבקבוקון באצבעו וקירב את זה לצד אפו. "איכס." כל הריחות המעופשים והמסריחים מילאו את האוויר שמתחת לשולחן וחדרו לנחיריו. "טוב, זה עבד."

הם התחילו בשגרה החדגונית של סידור הבלגן והכנסת כל הציוד לארונות הנכונים. לשמחתם הרבה הפיצוץ נעלם מהשגחתם של יושבי הטירה – לחש השתקה המפורסם בחוזקו של פרד עשה את שלו, אבל לא היה כדאי להישאר בסביבה יותר מהדרוש. גניבה מהארונות הציוד לא עומדת לתת שום נקודות לרייבנקלו, במיוחד אם פילץ' יודע שהם שימשו להכנת המוצרים החדשים של חנות ה"הוקוס מוקוס של האחים וויזלי".

הרעיון היה ליצור משחה שתגרום לשפתיים של המשתמש בה לעקצץ כל פעם שהן באות במגע עם מזון או משקה ששמו בהם שיקוי אהבה. הם חשבו על זה בעקבות הטרנד של סימום שוקולד, שהסתובב בעולם הקוסמים שנה שעברה. יותר מתריסר שחקני קווידיץ' נפלו קורבן לנערות חולות אהבה (וגמדון בית אחד). השומר הכוכב של נבחרת האפלפאף, דריק קינגוורס, פחד לאכול כל דבר אחרי הוולנטיין.

"העובדה שזה כנראה הולך להיות מוצר נמכר מאוד רק תוכיח שקוסמים צריכים, באופן נואש, לשקול שוב את ההגדרה שלהם להטרדה מינית." אמרה ביאה כשהיא ניסתה להרחיף את כל עשרים הבקבוקונים חזרה לתוך הארון בבת אחת. פרד נעץ בה מבט והיא, בזעף, חזרה להרחיף אותם אחד-אחד. "מתי אנחנו הולכים לעבוד על הטרנזיסטור, הממיר, שלי?"

"אל תגידי לי שאת עדיין בעניין של הדבר הזה. אני אומר לך, זה מקרה אבוד."

"יש לך מחסור חמור באמונה. האם אני הייתי עובדת על זה כל-כך הרבה אם זה לא היה מתקדם?"

"כן."

ביאה פתחה את פיה בכדי להשיב, לפני שהיא סגרה אותו בפרצוף חמוץ. היא פלטה אנחה. "בסדר..."

פרד טלטל את ראשו. "את יכולה לפחות להגדיל את תשומת הלב שלך לפרויקט הזה עד שנסיים איתו?" הוא אולי לא ירש את תכונות הממציא של אביו, אבל הוא התקדם באופן איטי אך בטוח משרטוט אל מדף בחנות. אבל אם הכאוס, הידוע יותר בשמו ביאטריס צ'אנג, היה נעלם, חדר המועדון של רייבנקלו היה טובע בים של אב-טיפוסים חצי גמורים.

"יקירי, זה נקרא מולטי-טסטינג." ביאה סגרה את הארון כשהכלי האחרון ריחף פנימה. "מה לגבי השם? 'סילוק אוהבים'? 'גלאי רמאיות רכות'? 'משחת הצל-אותי-מהסטוקר-הזה'?"

"כבר היו לנו שמות שנשמעו טוב יותר." פרד הוציא את מפת הקונדסאים מכיס המעיל הנסתר שלו – את המפה הוא קיבל מג'יימס אחרי שהאחרון סיים את השנה השביעית – וטפח עליה בשרביטו. "הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות."

הדיו התפשט על הדף בזמן שהקלף נפתח, מתווה את קווי המתאר של החדרים, האולמות והמרתפים. נתיב הבריחה שלהם היה בזיגזג דרך גרמי המדרגות. ללא השגחה חוץ ממדריך בסיור הקבוע שלו.

ביאה דחקה את ראשה מעל זה של פרד, בשביל להציץ. "להגיע למטבחים זה לא עיקוף גדול. נאכל ארוחת ערב מאוחרת? ואז תחרות ריצה לזכר הימים הטובים?" היא סיימה בטון מלא תקווה.

"לא... אני צריך לכתוב חיבור בתורת הצמחים למחר."

חיוכה צנח. אצבע קטנה דקרה את לחיו. "פרדי, פעם היית הרבה יותר כייפי."

"השנה, אין לנו את הכריזמה של ג'יימס שתעזור לנו אם ניתפס." הוא סטר לה עם צד המפה בקלילות לפני שהכניס אותה לכיסו. "עכשיו בואי נזוז. אני אתן לך חצי מטארט הדבש שלי כשנחזור."

עם השיקוי התחוב בבטחה בילקוט של ביאה, השניים התרוצצו מכוך לכוך בחיפוש אחר גרם המדרגות הקרוב ביותר.

פרד הניח יד אחת על המעקה כאשר הכתה בו מחשבה. "סגרת את הבקבוקון של שורשי הלינרוט אחרי שסיימת איתם?"

"ארר, אולי?" התשובה, למען האמת, הייתה לא, את זה היא זכרה, אבל היא לא הייתה מוכנה לחזור את כל הדרך חזרה רק בשביל מחלת הסדר של פרד. "לא היו מספיק פקקים לכולם."

הוא נאנח, כבר מסתובב. "שורשי לינרוט זה לא כמו האבקה. זה מפעפע לאוויר אם אתה משאיר את זה פתוח במשך מספיק זמן. בבוקר הכל כבר ידלוף החוצה ו-"

עיניהם נפגשו, מלאות באותה אימה.

"שיט," התנשפה ביאה.

"תגידי לי שלא שמת את זה באותו ארון יחד עם שיערות החד-קר –"

הבום השני הלילה הרעיד את הטירה, והם הסתובבו מהר מספיק בשביל לראות את דלת הכיתה מועפת מציריה.

"רוצי!"

		הפרק הבא