האייל

ג'יימס פוטר,סיריוס בלק,רמוס לופין ופיטר פטיגרו ישבו בצלו של עץ אלון גדול.הם עדיין זעמו על סנייפ,שהסגיר אותם למנהלכי ראה אותם משוטטים בלילה באחד המסדרונות.

''כאילו שהוא לא משוטט בלילות,הזומבי הקטן המלוכלך הזה....'' רטן פיטר.

סיריוס שתק כל אותו זמן,עד שהבחין במישהו.

''קרניים,תראה מי זה!'' צעק סיריוס,והצביע על סנייפ,שבדיוק יצא מהשיעור שלו.

ג'יימס חייך חיוך עקום שבישר דבר אחד- תעלול חדש. ''היי,אתה!סבר מאוס!''

סנייפ הרים את מבטו,מופתע.כנראה שהוא לא שם לב אליהם קודם.במהרה הפרצוף המופתע התחלף בפרצוף חמוץ.

ג'יימס ירד במורד הגבעה,רץ עד שעמד סנטימטר מפניו של סנייפ.

''תקשיב לי טוב,סבר מאוס!'' צעק ג'יימס,פניו אדומים מזעם ותיעוב. ''אתה-חתיכת-חטטן-דוחה-מסריח!'' והעיף לסנייפ סטירה חזקה.

סנייפ הביט בג'יימס,כולו בוז.

ג'יימס שלף את שרביטו,מהיר כברק,ומילמל בלי קול לחש.

לפתע סנייפ נתלה הפוך,הראש למטה,רגליו למעלה,דמו עלה לראש.

קהילה גדולה של תלמידים נאספה סביבם. ''ג'יי-מס! ג'יי-מס!'' צעקו בהתלהבות.חלקם אפילו מחאו כפיים.

''מספיק!'' נשמעה צעקה.

ג'יימס הביט לאחור.זו הייתה לילי אוונס,ידייה על מותנייה,עינייה הירוקות רשפו במבט מסוכן.

''או,היי לילי!'' אמר ג'יימס,והסמיק.

''תוריד את סוורוס.''  אמרה.קולה הייה נוקשה,סמכותי וקר,דומה להפליא לקולה של מקגונגל.

ג'יימס הוריד את סנייפ בפתאומיות,וראשו של סנייפ התנגש באדמה הקשה,וברכייו נחבלו.

''אאההה!'' צרח סנייפ. ''את!בוצדמית מסריחה!תעופי לי מהעיניים!''

לילי,שידה הייתה מושטת אליו,נרתעה.היא הסתובבה בגבה אליו,והלכה למעונות גריפינדור,כולה תיעוב כלפי סנייפ וג'יימס.

כמה שעות לאחר מכן,טיילה ביער.היא היתה אחת מהבודדים,שהחליטו שהיא מספיק אחראית כדי לטייל שם.

היא עברה ליד עץ אורן ענק,ולפתע ראתה אייל קטן,חמוד ויפה להפליא,ועיניו גדולות,חומות,רכות ומלאות הבעה.הוא נראה בודד.כמוהה.

האייל התקרב אלייה,שקט.הוא התקרב,והתיישב בין זרועותייה.

לילי ליטפה בעדינות את צווארו.כמה הפרווה היתה נעימה ורכה! היא חיככה את לחייה בפרוותו המנוקדת,היא הזילה דמעה.

רק כשכבר הייה חושך,נאלצה לחזור למעונות.היא תתגעגע לאייל ההוא.

רק שנים לאחר מכן,גילתה שזה הייה ג'יימס.אבל כשסוף סוף ידעה,היא כבר לא שנאה אותו.