זיכרון אבוד

 פתאום הוא נכנס, מלא ביטחון, זוהר וקורן מיופי אין סופי.

הארי הרים את ראשו מעט, תר אחרי צעדיו היהירים של הילד הבלונדיני, עוקב אחריו בעיניו.

נדמה שהוא לא בא לבקר את הארי ושואל לשלומו כמו כולם, כי הוא התקדם לעבר האישה המבוגרת, והגיש לה פתק.

וכשחזר, הסב את פניו להארי, והארי קיווה כל כך שהוא יגיד לו משהו, שהוא ידבר אליו, שהוא יבחין בו.

ואכן הוא דיבר אליו. "אז כנראה שלא תשחק במשחק נגד הפלפאף, מה ראש צלקת? לא נורא, פוטר. אני בטוח שהם יסתדרו בלעדייך." הוא סיים, ופלט צחוק קפוא.

ובכן, לזה הארי ממש לא ציפה. הוא לא הבין את משמעות דבריו, אבל בקולו הייתה שנאה ולעג, והיה ברור להארי שהוא לא מחבב אותו כל כך. הארי החזיר את ראשו חזרה לכר, מביט בתקרה שמעליו.

דראקו היה מופתע. מה יש לראש צלקת הדפוק הזה?כנראה שהמכה באמת הייתה חזקה. כנראה שזה קלקל את המוח שלא היה לו או משהו. הוא חשב בזלזול.

ובכן הוא בהחלט מתכוון לברר מה בדיוק קרה לגריפינדורי המעצבן.

"מה קרה פוטר?בלעת את הלשון?או ש-"

"אולי תחזור לעניינים המפגרים שלך מאלפוי, ותניח להארי כבר?!"רון קטע אתו בכעס.

"סתום ת`פה, ראש גזר." הוא זרק בשעמום.

רון הרגיש את הדם עולה לו לראש מרוב כעס, וידיו התקמצו לאגרופים. הוא נעמד, והרמיוני מיהרה להניח את ידיה על כתפיו במחווה להרגיע אותו.

"די רון. הוא לא שווה את זה. אתה סתם תסתבך. עדיף שנדאג להארי עכשיו."

רון התיישב, ושיחרר את אגרופיו.

הארי לא הבין מה קורה שם, או על מה הם מדברים. הוא עצם את עיניו בחוזקה, מנסה נואשות להיזכר במשהו.

"הארי, הארי?אתה מרגיש טוב?" הרמיוני הניחה יד קטנה וזהירה על מצחו.

"אני לא יודע. אני לא מרגיש. אני לא זוכר."

כולם פערו פיות בדאגה. דראקו לאומת זאת, תפס כיסא קרוב להארי, מתעניין במתרחש.

"מה זאת אומרת אתה לא זוכר הארי?" הרמיוני שאלה, מחזיקה את ידו ובוחנת את פניו בדאגה.

"אני לא זוכר פשוט. אני לא יודע מי את, או מי הם כל הילדים האלה, או מה אני עושה כאן בכלל."

"אז הראש צלקת איבד את הזיכרון...." דראקו סינן לעצמו בחיוך.

"סתום מאלפוי!" רון צעק .

"הארי, אל תזוז אני כבר חוזרת. רון בוא איתי. וכל השאר, אין טעם שתישארו, לכו לשיעורים אנחנו נעדכן אותכם במצבו." הרמיוני אמרה בפנים קודרות.

כולם הנהנו, ופינו את המרפאה.

חוץ מאחד.

"אז מה פוטר, אתה לא זוכר כלום, הא?" דראקו התקרב אליו כך שעיניו קדחו בעיניו של הארי.

הארי הסתכל בו בתמימות, ממצמץ כמה פעמים.

"לא. אני לא זוכר כלום." הוא ענה בתמימות.

דראקו בהה בו. הוא נראה כל כך תמים וכל כך חסר אונים, חשב.

ובכן, אני מניח שאני יכול לנצל את זה לטובתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא