נוויל לונגבוטום - אלה הם חייך

נוויל לונגבוטום נולד ב - 30 ליולי 1980 לפרנק ואליס לונגבוטום זוג הילאים. בשנותיו הראשונות הסביבה חושדת כי הוא סקיב אך מהר מאוד מסתבר כי תאוריה זאת אינה נכונה. נוויל אינו אדם פיקח או חכם במיוחד, אך בעל לב גדול, אומץ רב ומומחיות גדולה במקצוע תורת הצמחים (לימים הופך נוויל לפרופסור במקצוע הנ"ל). נוויל לונגבוטום היה אחד מתומכיו העיקריים של הארי פוטר בזמן מלחמת הקוסמים השנייה. הוא הרג את הנחשית נגיני ובכך עזר בהריגתו של וולדמורט.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נוויל הביט בקלף שלו בגאווה, חלום הילדות שלו הוא קלף צפרדע שוקולד על שמו.  אבל הייתה בעיה. הקלף לא תיאר אותו בשום צורה. זה היה יבש ולא סיפר על החיים שלו באמת. הוא היה כבר בן 80. לפני מותו הוא החליט להוציא כסף ואת האמת לאור, הוא הולך לצלם סרט על חייו.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"קרושיו!" צעקה בלטריקס: "לאן נעלם אדון האופל? קרושיו!" היא צחקה בכעס והמשיכה לענות את הזוג לונגבוטום. התינוק נוויל היה רק בן שנה, הוא הסתכל באימה איך בלטריקס מענה את הוריו ולא ידע מה לעשות. הוא היה רק בן שנה אבל היה חכם לגילו והבין שבלטריקס  רעה ומנסה להרע להוריו. הוא התחיל לבכות. "די!" צעק פרנק, אביו של נוויל אבל כלום לא עזר, אוכלת המוות לא הפסיקה לענותם. נוויל צעק באימה והשתולל. רעיון עלה במוחה של בלטריקס. "קרושיו!" היא צעקה וגרמה לזוג לונגבוטום לאבד את שפיות דעתם, הם התעלפו. בלטריקס נצלה את התעלפותם, חטפה את נוויל הקטן ועמדה להתעתק. "שתק!" בלטריקס שמעה וראתה אור אדום מתעופף לעברה. "שתק! שתק!" זו הייתה אוגוסטה לונגבוטום, סבתו של נוויל. "בלטריקס 'בלק' לסטריינג', עצרי במקומך ותעזבי את נוויל, עכשיו!" בלטריקס צחקה והניפה את שרביטה: "מדאם אוגוסטה לונגבוטום, הורידי את שרביטך או שאהרוג את התינוק" היא אמרה בחיקוי לועג של אוגוסטה. נוויל המשיך למרר בבכי.  גברת לונגבוטום נודעה ביכולתה להגיב מהר והיא שיתקה את בלטריקס בהנפת שרביט מהירה. נוויל עבר מבכי מר וחזק ליללה מפוחדת אך עם תחושת הקלה. אוגוסטה חטפה אותו מידיה של בלטריקס והתעתקה.

נוויל חגג את יום הולדתו השלישי. הוא שיחק בצעצוע המטאטא שהביאה לו דודתו אניד וחיכה עם סבתו ואחיה של סבתו, ליאם, לשאר המשפחה. אחרי שהגיע דודו אלג'י עם אשתו קייטי הגיעו בני הדודים שלו ג'ון ומייקל גרשווין עם הוריהם לוק ובריטני. אלג'י וקייטי הביאו לו קרפד בשם טרבור שהוטל עליו כישוף לחיות להרבה זמן ובני דודו קנו לו חבילה גדולה של חמישים צפרדעי שוקולד. נוויל היה מאושר. הוא היה עם כל משפחתו הזכורה לו מפני שלא זכר את הוריו. כל המוזמנים הגיעו וסבתו של נוויל הוציאה את העוגה. העוגה הייתה ענקית ובקצה שלה הונח פסל של נוויל הקט, אשר הרים את עט הנוצה שלו (אשר קיבל מאח סבתו ליאם) וכתב באוויר "נוויל בן שלוש". פתאום נשמעה דפיקה חזקה בדלת. כל האורחים הרימו את שרביטיהם והתכוננו לגרוע מכל. אחרי נפילתו של אדון האופל עדיין הסתובבו אוכלי מוות כועסים ונקמנים. סבתו של נוויל פתחה את הדלת בזהירות והגרוע מכל הגיע. חמישה אוכלי מוות כעוסים ובראשם בלטריקס 'קפצו' לביקור.  אושרו של נוויל הפך בבת אחת לבהלה עמוקה שכמוה חש רק כאשר בלטריקס עינתה את הוריו. "את לא תעזבי את נוויל בחיים?!" שאלה סבתו של נוויל תוך כדי צעקה "תסתלקו מהבית שלי או שאהרוג אתכם אחד אחד וביעילות רבה". שניים מאוכלי המוות נרתעו וצעדו לאט לאחור אבל בלטריקס עצרה אותם. "עצרו טיפשים! אתם לא ארנבות, אתם אוכלי מוות גאים! אנחנו נלחמים בשם אדון האופל!" בלטריקס צעקה והניפה את שרביטה "אבדה קדברה" היא צעקה. הקללה החמיצה את בן דודו של נוויל, מייקל, במילימטר. מייקל למד בשנה שישית בהוגוורטס וידע להשתמש בקללות. הוא הרים את שרביטו ובבת אחת שיתק אוכל מוות. אחיו ג'ון יחד עם הוריו נלחמו באוכל מוות נוסף וגרמו לו לאבד את ההכרה. אלג'י הרג אוכל מוות בזמן שאשתו קייטי דיברה בטלפון והזמינה הילאים ממשרד הקסמים. דודתו של נוויל, אניד, נלחמה מול אוכל מוות נוסף בזמן שסבתו של נוויל הגנה עליו מבלטריקס. "עזבי את נוויל ואת הבית שלי!" צעקה גברת לונגבוטום תוך כדי חסימת קללות וניסיון להרוג את בלטריקס והוסיפה: "הוא חף מפשע, אל תפגעי בו!". בלטריקס ענתה לה בלעג בזמן ששלחה לעברה קללות הורגות: "לא מעניין אותי אם הוא חף מפשע! אם הוריו התנגדו ללורד האופל, גם הוא יתנגד כשהלורד יחזור. אני בטוחה." בלטריקס סיימה את המשפט ושלחה קבוצת קללות גדולה לעברה של גברת לונגבוטום אך דודתו של נוויל, אניד, ניצחה את אוכל המוות שנלחם נגדה ושיתקה את בלטריקס בלי שהיא שמה לב. אוכלי המוות הובסו.  כעבור כדקה, הגיעו חמישה הילאים לבושים גלימות קרב מלאות תגי פרסים והצטיינויות, ולקחו את  בלטריקס (המשותקת) ואת ארבעת חבריה (אחד מת) לאזקבאן.

היה זה יום נורא ואיום, במיוחד למשפחת לונגבוטום. המקרה פורסם בכול העיתונים ובכל תשדירי הרדיו, בלטריקס 'בלק' לסטריינג' השתחררה ונמלטה מאזקבאן. השנה חגג נוויל את יום הולדתו השישי, ובאותו היום בו בלטריקס נמלטה, התקיים היום בו הוריו של נוויל אבדו את שפיות דעתם. כל המשפחה התכנסה בבית החולים על שם הקדוש מנגו, בו אושפזו הוריו של נוויל כדי לראות אותם ולהכיר אותם לנוויל, שעד אותה השנה לא שאל על הוריו. נוויל ראה הוריו, התקרב אליהם באיטיות, כאילו ייעלמו אם יעשה תנועה פתאומית. הוא פתח את הפה כדי לדבר ולקרוא להם, אך סבתו קראה לו במהירות. הוא רץ אליה כדי לשאול מה רצתה, וכשהתקרב אליה היא תפסה אותו והתעתקה. כאשר הגיעו ליעדם, סבתו הרימה אותו על ידיה והתחילה לרוץ. נוויל שאל את סבתו בקול תוהה אך קצת מפוחד: "מה קרה? מהו פשר הדבר", והיא ענתה לו מתנשפת: "בלטריקס, זאת שעינתה את הוריך וכמעט חטפה אותך, היא השתחררה מאזקבאן ובאה לנקום על הכנסתה לאזקבאן!".  נוויל היה מבוהל ביותר אך רצה לנקום בבלטריקס על עינוי הוריו. הוא אזר אומץ וביקש מסבתו במעט חשש ובתמימות רבה: "סבתא, למה בלטריקס לא מתנהגת יפה? למה היא רעה? למה היא לא אוהבת אותי?" אוגוסטה חשבה, עמדה לדבר, סגרה את פיה והמשיכה לחשוב. לאחר כמה דקות של מחשבה, אוגוסטה התחילה לספר: "אביך ואמך היו בין המתנגדים הראשיים ל'זה-שאין-להזכיר-את-שמו', אשר רצח קוסמים ומוגלגים רבים חפים מפשע. הם ועוד קבוצת אנשים ירדו למחתרת וארגנו את קבוצת המתנגדים ל'זה-שאין-להזכיר-את-שמו',  לקבוצה קראו "מסדר עוף החול". לאחר כמה שנות מלחמה, 'זה-שאין-להזכיר-את-שמו' נעלם, אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו אך אנשים מספרים שתינוק קטן, שהיה בן שנה, בשם הארי פוטר, שרד את הקללה ההורגת והחזיר אותה ל'זה-שאין-להזכיר-את-שמו', וכך הוא מת. אחרי שמת, בלטריקס, אחת התומכות הגדולות שלו, חקרה את חברי מסדר עוף החול כדי לגלות לאן הוא נעלם והכיצד." נוויל היה מזועזע עמוקות. "להרוג חפים מפשע!? למה הוא עשה את זה?" נוויל שאל, תמים כתמיד. סבתו לא ידעה מה לענות. היא לא הייתה צריכה לחשוב על התשובה כי מיד הגיעה האויבת המושבעת של משפחת לונגבוטום. בלטריקס. "שום דבר לא יכול לעצור אותי!" בלטריקס צעקה באושר והוסיפה: "סוהרסנים לא נצחו אותי! הילאים לא תפסו אותי! ואני חופשיה!". "אבדה קדברה" צעקה אוגוסטה אך בלטריקס התחמקה בקלילות תוך כדי צחוק מטורף והחזירה: "אבדה קדברה! אבדה קדברה!" אוגוסטה התחמקה מן הקללות אך בלטריקס המשיכה לתקוף: "שתק! שתק!". אחת הקללות פגעה באוגוסטה והיא נפלה על הרצפה. בלטריקס התכוננה להנחית את מכת המוות אך באורח פלא, בלי לחשוב, חטף נוויל את שרביטה של סבתו, כיוון אותו אל בלטריקס וללא כוונה, שלח לעברה קללה שהעיפה אותה לכמאה מטרים לאחור וגרמה לה להתעלף. כאשר סבתו של נוויל התעוררה מעלפונה, היא הרימה את שרביטה, כדי לחסום את מכת המוות שחשבה שבלטריקס תשלח לעברה, אך ראתה שהיא נמצאת בבית החולים על שם הקדוש מנגו ומשפחתה לידה. היא התיישבה במיטה בה הייתה ושמעה את הסיפור מפיו של אלג'י: "לפי מה שנוויל סיפר, בלטריקס תקפה אתכם, את התעלפת ואז אני לא יודע מדוע בלטריקס לא הרגה אותך, אבל נוויל דיבר אתנו, סיפר את סיפור זה ואמר לנו להגיע מהר ליער דין, כנראה אליו ברחתם. הגענו אליכם עם הילאי וצוות רפואי וראינו את בלטריקס מוטלת מעולפת על האדמה כמאה מטרים מכם, אך אנו לא יודעים מי תקף אותה. הצוות הרפואי לקח אותך לבית החולים, וההילאי שלח את בלטריקס לאזור התאים השמורים ביותר באזקבאן.