מתחתנת

~מוותרת על זכויות ולא מתכוונת לעשות כל רווח מפיק זה~ ישבתי מול המראה כשג'יני קלעה לי תסרוקת מורכבת: צמות קטנות שנשזרו בהן פרחים לבנים וחרוזים קטנים שקופים. הכל נראה כמו כתר על שאר שערי שהיה פזור. "זהו," אמרה ג'יני. "עכשיו קומי ונראה את כל הלוק." קמתי  מהכיסא ויישרתי את השמלה. "את..את..." ג'יני גמגמה. "הרמיוני, את מדהימה." היא אמרה לבסוף. בחנתי את עצמי במראה. לבשתי את השמלה שקניתי עם ג'יני וגברת וויזלי לפני כמה שבועות- היא הייתה בצבע לבן פנינה עם מחשוף V , היא הגיעה עד קצת אחרי ברכיי, והייתה צמודה עד מעל למותן, ומהמותן משוחררת ואוורירית. ענדתי גם עגיליי פנינה ונעלתי נעליים לבנות . "תודה," אמרתי לג'יני בחיוך. "ותודה רבה על התסרוקת.. היא ממש מקסימה." -"הו, זה שטויות," השיבה לי ג'יני בביטול. "וחוץ מזה," היא הוסיפה, "את מתחתנת עוד שעה, זה מגיע לך בהחלט." נכון, חשבתי, אני מתחתנת עוד שעה.. הייתי לחוצה, אבל שלמה עם עצמי לחלוטין- אני עומדת להתחתן עם הגבר שאני אוהבת כל-כך.  נזכרתי פתאום ביום שבו אני ו-רון עברנו לגור יחד. רון אמר שיש לו הפתעה, ולקח אותי לאוטו. לפני שהוא התחיל לנסוע, הוא כיסה לי את העיניים עם בד. "לאן נוסעים?" שאלתי, מבודחת."את תראי," הוא אמר לי, והרגשתי את שפתיו על שפתי. למרות שלא הבנתי מה קורה, שיתפתי פעולה. לאחר נסיעה שנדמתה כמו נצח, רון עזר לי לצאת מהאוטו, עדיין עם כיסוי העיינים. הרגשתי רוח על פניי ושמעתי רחש של מים זורמים. "איפה אנחנו??" שאלתי אותו. "מיד את תראי." הלכנו עוד קצת, ואז הוא עצר. הוא הוריד לי את כיסוי העיינים, ופערתי את פי. אני עמדתי מול הבית היפה ביותר שראיתי בחיים שלי. זו הייתה מעין בקתה, יפהפיה ממש, עם גג אדום, ומסביבה עצים ופרחים. מימינה, זרם נחל קטן ומקסים, ומעליו גשר שהוביל לאחו גדול. "ברוכה הבאה הביתה." רון אמר לי בחיוך. "זאת אומרת, אם עדיין מוקדם לך לעבור לגור איתי לבד, תמיד אפשר למכור ל-"אבל הוא לא סיים את המשפט כי התנפלתי עליו בחיבוק. "הוא מקסים." אמרתי לו. "זה פשוט מושלם." אבל הסתבר שעוד לא ראיתי כלום. כשנכנסנו פנימה, פלטתי צווחת אושר- מימיני היה מטבח קטן ומתוק עם חלונות שהשקיפו על הנחל. מלפניי, היה סלון עם אח בוערת, וכורסאות בצבע ירוק זית עדין. הבית היה מלא בצמחים קטנים וזר פרחים היה מונח על שולחן האוכל. בבית היו שלושה חדרי שינה ממש מקסימים, והכול היה כל כך קסום ויפה, ולא יכולתי להאמין שזה הבית שלי. חיבקתי אות רון שוב. "אני שמח שאת אוהבת אותו.." הוא אמר לי. "אני משוגעת עליו," אמרתי בחיוך. ואז, הסתכלתי בעייניו. "אני אוהבת אותך." -"גם אני אוהב אותך.."דפיקה בדלת העירה אותי מהזכרונות. גברת וויזלי הציצה בפתח. "אפשר להיכנס? אני רוצה לראות את הכלה!" "ברור," אמרתי לה, וג'יני פתחה את הדלת. "הרמיוני את פשוט יפהפיה!" היא אמרה לי וחיבקה אותי חזק. "אמא, תיזהרי על התסרוקת!!" צעקה עליה ג'יני."בסדר, בסדר." אמרה גברת וויזלי. "אני אשאיר אתכן להתארגן. אני מתערבת איתכן על שתי כוסות בירצפת ש-רון עדיין מנסה לשים את העניבה שלו כמו שצריך.. אני אלך להציל אותו." היא צחקה, ויצאה מהחדר. הלוואי שאמא שלי הייתה יכולה להיות פה. חשבתי בעצב. "טוב, אני אלך להחליף בגדים," אמרה ג'יני, שעדיין לבשה טי-שרט של "התותחים מצ'אדלי" ומכנסיי טריינינג. "טוב, " אמרתי, ושוב שקעתי במחשבות. הפעם נזכרתי ביום שבו רון הציע לי נישואין.היינו בבית, ואני אכלתי ארוחת בוקר. "אממ.. הרמיוני?" הוא אמר לי בבישנות. "כן?" הרמתי את הראש מהנביא היומי. ואז הוא ירד על הברך. בהתחלה לא הבנתי מה קורה. ואז, הוא הוצא מהכיס קופסת לבד אדומה קטנה, עם פרח קישוט עליה. "הרמיוני," הוא אמר, ופתח את הקופסה. "תתחתני איתי?" כיסיתי את פי בידי, והתחלתי לבכות מאושר. לא הצלחתי להוציא מילה, מהפה, אז הנהנתי. הנהנתי כל כך חזק שכאב לי הצוואר, אבל לא היה לי אכפת. התנפלתי עליו בחיבוק והפלתי אותו לריצפה. הוא הרים אותי על היידים והתיישב על הספה, כשאני עליו. "אז אם כך," הוא אמר, מחייך מאוזן לאוזן, "זה שלך." הוא השחיל לי טבעת על האצבע. היא הייתה מורכבת מכמה פסי כסף שנשזרו יחד סביב אבן חן נוצצת בצבע כחול כהה. התחלתי לבכות וחיבקתי אותו שוב. עכשיו, כשיישבתי בחדר עם השמלה והכל, והסתכלתי שוב על הטבעת המקסימה, הוצפתי באושר, בדיוק כמו באותו היום. ג'יני יצאה מהשרותים. עכשיו היא הייתה לבושה בשמלה סגולה כהה, עם עיטורים כסופים בקצוות. השיער שלה היה אסוף חלקית בקוקו "בלוף" והיא נעלה נעליים בצבע כסף. "ג'יני, את נראית מדהים." אמרתי בהתפעלות, "כשאני אלך לחופה כולם ייסתכלו רק על השושבינה, תאמיני לי..""אל תדברי שטויות," היא אמרה בגיחוך. ואז היא עצרה רגע, והתסכלה לי בעיינים. "אני כל כך שמחה בשבילכם." היא אמרה, וחיבקה אותי. אני חושבת שרק באותו הרגע, קלטתי שזה באמת קורה. אני באמת מתחתנת. או שקלטתי את זה רגע אחר כך, כשגברת וויזלי נכנסה ואמרה לי- "הרמיוני, חומד, בואי! את מתחתנת!" נשמתי עמוק, החזקתי לג'יני את היד ויצאנו אל מחוץ למחילה. בחוץ, עמד אוהל גדול ולבן, כמו זה שהיה בחתונה של ביל ופלר. כשעמדתי בפתח האוהל, כל האורחים שישבו סביב השולחנות ואכלו, השתתקו, חייכו אליי ומחאו כפיים. ג'ורג' שרק. התחלתי ללכת, כשג'יני וגברת וויזלי משני צדדי. מוזיקה התחילה להתנגן. בקצה השני של האוהל עמד, גבוה ונרגש, רון שלי. הוא לבש חליפה בצבע כחול כהה, שהתאימה לטבעת שלי. חייכתי אליו, והוא חייך בחזרה. כשהגעתי אליו, נעמדתי מולו, והוא החזיק בידיי. כל העבר המשותף שלנו חזר אליי בבת אחת- איך שפגשתי אותו בפעם הראשונה ברכבת, איך שהוא הציל אותי מהטרול, איך שקינאתי כשהוא יצא עם לבנדר, איך שהייתי עצובה כשהוא עזב במסע לחיפוש ההורוקרוקסים, איך שהוא נישק אותי בקרב על הוגוורטס, איך שהוא הציע לי נישואין, והכל התרכז לרגע הזה, עכשיו. "אני אוהב אותך." הוא אמר לי, כך שרק אני יכולתי לשמוע. "גם אני אוהבת אותך." אמרתי, והתכוונתי לזה בכל ליבי.

"אתה מוזמן לנשק את הכלה." ~סוף, תגובות בבקשה!!~