בלי לומר שלום

שם הכותבת: דניאל

שם הפיקצר: בלי לומר שלום

דירוג: G

פאנדום: הארי פוטר

שיפ: ג'יני/הארי

זכויות יוצרים: כל הזכויות שמורות לרולינג, הזכויות על הכותרת שמור למחבר/ת הספר "בלי לומר שלום"

זה היה סוף הסתיו. ג'יני אחזה במטרייתה חזק ככל שיכלה; הגשם הסוער אשר לווה ברעמים, ברקים ורוחות חזקות איים להפיל את העצים במכתש גודריק.

ג'יני הבחינה בדמות עטוית ברדס במורד הרחוב. היא ניסתה לפענח את זהותה של הדמות, שהייתה בעלת שיער בלונדיני בהיר, כמעט לבן, ועיניים אפורות ערמומיות. היא התקדמה לעברה בצעדים מהירים, וג'יני זיהתה אותה. האדם אחז בידה בכוח. היא ניסתה להיאבק, אך לא צעקה לעזרה, רק לחשה, "הארי!" בתקווה שהרוח תשא את לחישותיה לביתם הצנוע במכתש גודריק.

"מה אתה רוצה?" היא שאלה, שומרת על קור רוח כמה שרק יכלה.

"אותך," ענתה לה הדמות, שהייתה לא אחר מאשר דראקו מאלפוי.

"אותי?!" ענתה ג'יני בתמיהה. "למה אתה צריך אותי?" שאלה, למרות שהתשובה כבר נצרבה במוחה – לפגוע בהארי...

"זה פשוט מאוד," אמר דראקו בבוז בזמן ששניהם פסעו לעבר פארק משחקים ריק. "אני רוצה שתיפרדי מהארי, תגידי לו שבגדת בו, תברחי ותשאירי אותו ואת ג'יימס, אלבוס ולילי לבד. שייפגע כמה שיותר..."

ג'יני חשבה לרגע... "אבל..." היא היססה, "חשבתי שאתה טוב, שאתה בצד שלנו... הארי הציל אותך ממוות הרבה פעמים ו...-" 

"טיפשה!" אמר דראקו, כשמבט מזלזל על פניו, "אין יותר צדדים, את לא מבינה? אדון האופל מת לפני זמן רב, אבל ביני לבין הארי יש שנאה- שנאה אשר בוערת בגופינו וזורמת בעורקינו! שנאה שלא תדעך לעולם! את צריכה להיפרד ממנו עד מחר עם צאת החמה..." אמר דראקו, מנסה להוסיף דרמטיות. 

"ואם לא אסכים? שום עונש לא יגרום לי להיפרד מהארי!"

 וכך היה. ג'יני העדיפה למות מאשר לאבד את הארי, אהוב ליבה- אפילו גורל כמו של רומיאו ויוליה לא ירתיע אותה... אבל אם דראקו ייפגע בילידיה לא תהיה לה בררה...

"אני חושב שאת יודעת..." אמר דראקו. "ארצח אתכם אחד- אחד עד שלא יישאר זכר למשפחת פוטר..."ג'יני חזרה הביתה. היא לא ידעה מה לעשות; מחשבות התרוצצו בראשה כמו נמלים האוגרות מזון לחורף. 

הארי ישן, וטוב שכך! אחרי שעה של חשיבה החליטה להיפרד ממנו בפתק, הדרך שתפגע בו בצורה הכי קשה, אבל תגרום לה לבכות פחות...

***

ג'יני יצאה מהבית בדיוק בזריחה, נזהרת שלא להעיר אף-אחד. את הפתק שכתבה מראש בכתב יד מסודר, שלא העלה שום חשד, הניחה על שולחן העץ המהגוני והלכה- הלכה בלי לומר להתראות, כי ידעה שלא תתראה עם בני משפחתה יותר... יותר מתאים לומר שלום.

היא נפגשה עם דראקו, שכיסה את עיניה בבד שחור ולקח את שרביטה, ושניהם התעתקו. ג'יני הריחה עובש וניחוח חזק של אדמה. דראקו הוריד את כיסוי העיניים מעיניה של ג'יני –פעולה שלא שינתה דבר כי המקום היה חשוך ואפל. דראקו

התרחק בעודו אומר- "שהייה נעימה... וויזלית!"

ג'יני, מתוך הרגל, תיקנה אותו באומרה, "פוטר! ג'יני פוטר!" 

"לא נכון," אמר דראקו ,"את וויזלית באופן רשמי, מעכשיו..."הוא צחק.

גי'ני ישבה בחשכה, ליבה אמר לה לבכות, אך מוחה אמר לה להירגע. היא ידעה שהארי לא ינוח עד שיקבל אותה בחזרה; הארי תמיד הציל אותה, גם לפני שהיה בניהם משהו, גם בזמן שהיא הייתה רק עוד מעריצה שהתרוצצה סביבו... בחדר הסודות הוא סיכן את חייו בשביל להציל אותה מטום רידל, למרות שבקושי הכיר אותה. 

היא והארי חוו ריבים גדולים, ואכזבות גדולות- דבר כזה לא יפריד בניהם, זוג עם אהבה איתנה!

היא נזכרה איך הוא היה מביט בה. לא היה לו אומץ להציע לה לצאת, בגלל רון, והיא, טיפשה שכמותה, התחילה לצאת עם דין כדי שהוא יקנא. וזה עבד. 'סוף - סוף', חשבה ג'יני, כשהם נהיו זוג. אך כמו שאהבתם הייתה חזקה – כך מריבותיהם היו נוראיות! פעמים רבות הם עמדו להיפרד בגלל אהבתו של הארי אליה- הוא תמיד הזכיר לה שזה מסוכן להיות החברה של "הנבחר", והיא תמיד הזכירה לו שהוא זה שחלם עליה.

היא נזכרה בנשיקה מלאת התשוקה, אך גם המכאיבה, שהארי נתן לה לפני שעזב, כשהייתה בשנתה השישית. היא כל – כך כעסה עליו בגלל הנשיקה הזאת- היא בלבלה אותה לגמרי! היא לא הייתה החברה שלו אז, הם נפרדו לזמן קצר, אבל הכאב נשאר אותו כאב, לא משנה אם הם היו ביחד או נפרדו. עזיבותיו תמיד גרמו לה לאי – נוחות...

 'עכשיו תורי לעזוב,' חשבה.

היא נזכרה בפעם הראשונה בה נפגשו. היא אפילו לא ידעה שהוא הארי פוטר הזה, שכולם מדברים עליו. זה היה על הרציף, בתחנת קינגס קרוס; הוא בקושי הביט בה, אבל גם הוא לא ידע שזו ג'יני וויזלי, שתהפוך לג'יני פוטר...

זה היה טיפשי לחשוב על כל הדברים האלה, כי ג'יני, שכוונתה הייתה לא לבכות, בכתה בחשכה. היא פחדה שהארי לא יימצא אותה- אפילו היא לא ידעה איפה היא נמצאת. 

'אולי באחוזת מאלפוי?' חשבה, 'זה יהיה ברור מדי.'

***

הארי התעורר והופתע לגלות שג'יני לא לצידו. היא לא הייתה בחדר האמבטיה, או במטבח, או בחדר הילדים. 

'איפה היא יכולה להיות?' חשב הארי בזמן שהלך להכין קפה. פתאום הבחין בפתק קצר, אשר נכתב בכתב יד מסודר, הכתב של ג'יני.

 'היא בטח הלכה לקניות והשאירה פתק,' חשב. הוא התבונן בפתק...

הארי היקר,

צלילים בראשי אמרו לי ללכת, לעזוב. והם צדקו- מחשבותיי לא נתנו לי מנוח.

יחד זה לא כמו בנפרד. יחד זה קשה, מעיק ומייגע, וכל שנייה ביחד גורמת לי למועקה.

לא אמרתי לך כלום- כתבתי פתק במקום. קשה לעזוב, כמו שקשה להיות יחד.

וזהו. זה הסוף,

               אתה-יודע-מי.

הארי קרא את הפתק מספר פעמים, פתאום שם לב למשפט כתוב בקטן בפינת הפתק, "האות הראשונה בכל שורה תגלה את האמת."