על אלכוהול וטעויות נהדרות

רמוס ישב ברגליים משוכלות והביט בלהבות המרקדות, בשעה שג`יימס ניסה לזמן את בקבוק הוויסקי-אש שהתגלגל על האדמה כמה מטרים ממנו.

"אצי!" הוא מלמל בפרצוף ספק מבולבל ספק משועשע

."אצי?" שאל פיטר וכיווץ את גבותיו בטמטום. "אצי!" הוא חזר, "אהה..אצי! קרניים, אתה יודע... אני לא... אני לא חושב שככה אומרים את  הקישוט הזה..." מלמל פיטר מבעד לצחוקו האידיוטי.

"איזה קישוט, זנב תולע?" שאל סיריוס בתמיהה. " הרי אין קישוטים בחג היהודי הנחמד הזה!"

"אה...אפצי!! איציק! אוצוץ!" המשיך ג`יימס בנסיונתיו הכושלים לבצע כישוף זימון פשוט.

"אציו, קרניים, אציו." נאנח רמוס. חבריו השיכורים כבר מזמן הפסיקו לשעשע אותו.

"איך אמרת, ירחוני? אציוח? אציוח!" הוא הורה על בקבוק הוויסקי בשרביטו, וזה נשמט מידו הרופפת והתגלגל היישר אל ברכיו של רמוס.

"אוה, תסתכל!" הוא אמר, מרים את שרביטו של ג`יימס ומכוונו אל הבקבוק. "אציו." הבקבוק ריחף לאיטו ונחת בשלמות בידיו של רמוס. כל החבורה מחאו כפיים בהתלהבות.

"נו, ירחוני, קח שלוק!" קרא סיריוס. "הבקבוק כבר אצלך!"

"לא תודה, הטמטום שלכם מספיק להלילה, אתם לא רוצים כאן עוד מנה של התנהגות מטופשת, תאמינו לי," אמר, "למרות שאני בטוח שבניגוד אליכם, אני יכול לשלוט בעצמי יפה מאוד גם כשהאלכוהול זורם ליבדם."

"ובכן," אמר ג`יימס, "אם לא יודעים, לא מנסים! כלומר... אם לא מנסים, לא מודעים! אוה, לעזעזאל! אם לא מנסים, ירחוני, לא יודעים!"

"נתערב שהוא יעשה יותר שטויות מאשר כולנו ביחד?" קרץ סיריוס.

"אוה, זה בהחלט בלתי אפשרי. גם השתיין הכי גדול בעולם לא יהיה מסוגל. על כמה מתערבים?"

"עשר אוניות."

"עשרים. זה נצחון מובטח," אמר רמוס.

"עשרים." אישרו הארבעה.

רמוס הביט בבקבוק הוויסקי בזלזול, שלף את הפקק ולגם לגימה ארוכה מהנוזל החריף.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - כעבור שעתיים- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"ואז הצמרור אומר להיפוגריף- לא תודה, כבר אכלתי לשלוש בצהריים!" רמוס מחה דמעה של צחוק מפניו ואמר; "הבנת, זנב תולע, ממזר מטונף שכמותך? לשלוש, אתה מבין, לשלוש!" הוא גיהק ופלט נחרת צחוק אחרונה.

"כן, כן. הבנתי, ירחוני. מצחיק מאוד." מלמל פיטר בזעף.

"נכון! תגידו, חבריי משכבר הימים, נשאר עוד מהדבר הוורוד הזה? נו, אדון שמלו?"

"מרשמלו, ירחוני. וגמרת הכל," אמר ג`יימס בעצבנות. רק סיריוס הביט ברמוס וחייך מאוזן לאוזן.

"היי, אתה!" אמר רמוס בקול עבה והניף את אצבעו הכביכול מאיימת. "מה אתה מסתכל עלי ככה? רוצהשאני ירסק`ך ת`צורה? אני גרגורי גויל הגדול," הוא אמר וקם על רגליו במאמץ מה, "אני חזק וקשוח! אני כל יכול! הא הא הא!" רעם רמוס בחיקוי לא מוצלח במיוחד, התנדנד מעט ואז נפל על סיריוס, משטח אותו אל האדמה.

"יר...חוני...רד..." נחנק סיריוס, גם מהמשקל שרבץ על בטנו וגם מריח האלכוהול שהציף את נחיריו.

"לא רוצה ולא רוצה!" קרא רמוס בשמחה. סיריוס גייס את מיטב כוחותיו ובזעם הדף מעליו את רמוסהשיכור, שכעת גהר מעליו, מביט בטיפשות בפניו של סיריוס.

"אתה יודע, רך כף," אמר רמוס, "אני חושב שאני יכול להבין למה כל הבנות האלה רודפות אחריך וצווחות כשהן רואות אותך במסדרון. יש לך אף מאוד ישר. ועיניים ממש מעניינות, אפורות כאלה... וזה שרירים, מה שאני מרגיש פה בחזה שלך? יש לך גם ריח לא רע בכלל, אתה יודע, רך כף? ושפתיים סגלגלות כאלה, זה נחמד, זה אפילו יכול לגרום לאנשים לרצות לתת לך נשיקה קטנה. הנה, כזאת." אמר רמוס ונשק בעדינות לשפתיו של סיריוס ההמום. פיטר וג`יימס פלטו קריאת הפתעה.

"כן," המשיך רמוס בשטף, "זה לא רע בכלל, כמו שחשבתי." הוא צבט את אפו של סיריוס בחיבה והתחיל להתרומם מעליו, כשסיריוס ריתק אותו אל חזהו בשנית, הביט בו ארוכות, והצמיד את שפתיו לשלו, מניח ללשונו להזדחל פנימה ולעשות את שלה.

רמוס ניתק מסיריוס במבט מבוהל, ולאחר כמה שניות התגנב חיוך לשפתיו והוא ליקק אותן באיטיות.

בצד, סובב ג`יימס את ראשו בתנועה חדה כלפי פיטר, והביט בו בעיניים ופה פעורים בתדהמה אילמת.

הבעתו של פיטר לא הייתה שונה בהרבה.

סיריוס משך אלין את רמוס לנשיקה אחרונה, ובסופה לחש באוזנו, "ירחוני, אתה חייב לי עשרים אוניות."

רמוס צקצק בלשונו, נשק לסיריוס גם הוא בעדינות, ולחש באזנו, "רך כף, יש לי הפתעה בשבילך." הוא הושיט את ידו אחורה וגישש אחר בקבוק הוויסקי, מנפנף בו מול פניו של סיריוס.

הבקבוק היה מלא כמעט כשם שהיה לפני שעתיים.

קרדיט לאתר - הקטע שלי