עולם חדש

הוגסמיד זה מקום ממש נחמד. ממש מזכיר לי את הקניון, חוץ מזה שהכל קסום.
" טוב, כולם אמורים להיות פה עוד רגע."אמר הארי ונעצרנו. פתאום הגיעה עוד קבוצה של 4 אנשים. היה גבר ג'ינג'י שממש מזכיר את ג'יני, אולי זה הרון הזה שהארי אמר. איתו הייתה אישה עם שיער
חום מתולתל ואיתם עוד 2 ילדים ג'ינג'ים.
" שלום, כמה זמן לא ראיתי אתכם!" אמר הגבר.
" ראית אותנו שלשום דוד רון!" אמר אלבוס.
" בדיוק!" אמר וחיבק אותם.
" שלום ילדים!" אמרה האישה וחיבקה אותם. הילדים התחבקו גם.
" ומי זאת?" שאלה האישה את הארי.
" זאת סוזן. היא ילדת מוגלגים שלומדת ביחד עם רוז וג'יימס, היא תגור אצלנו עד תחילת שנת הלימודים".
" היי. אני הרמיוני וויזלי וזה בעלי רון. את תילמדי ביחד עם הילדה הגדולה שלנו, רוז. זה הוגו, הילד הקטן שלנו".
" היי! מה נישמע? אני רון ואני אח של ג'יני."
" איך אפשר לא לשים לב". אמרה גי'יני בציניות וגילגלה עיניים. כולם צחקו. עד שבאו שאר המשפחה אני הספקתי להכיר את רוז והוגו. הצטרפו עוד 3 משפחות, כולם אחים- רון,ג'יני,ביל,פרסי וג'ורג'.
לפי מה שאני הבנתי יש להם עוד אח, צ'ארלי, שלא התחתן ואין לו ילדים.
כולם שלפו את המכתבים עם רשימות הציוד ואז ג'ורג' אמר- "טוב אני חושב שהכי חשוב זה שרביט". כולם הנהנו כאות הסכמה והלכנו לחנות השרביטים.
" אני רק אומר שחשוב מאוד לזכור שלא אתה בוחר את שרביט אלא השרביט בוחר אותך." אמר הארי.
נכנסנו לחנות וראיתי ערמות על ערמות של קופסאות שרביטים. המילה היחידה שיכולתי להוציא מהפה שלי היא: "וואו".
ניגש אלינו המוכר ושאל: " מי מכם צריך שרביט?" אני,רוז,ג'יימס ועוד כמה ילדי וויזלי הצבענו.
" טוב, נתחיל איתך". אמר המוכר והצביע על ג'יימס.
"בהצלחה". לחשה לו ג'יני.
ג'יימס הלך, בחר שרביט וביצע תנועה קלה עם היד, והמנורה בחנות נפלה על הריצפה.
" טוב, בוא ננסה אחד אחר." אמר המוכר ותיקן את המנורה בעזרת השרביט.
ג'יימס שוב בחר שרביט, וביצע תנועה קלה עם היד והפעם יצאו ניצוצות מהשרביט.
" השרביט בחר אותך. זה שרביט מנימי לב של דרקון, שרביט טוב."
כל ילדי וויזלי ניסו כמה שרביטים ולבסוף מצאו את השרביט שלהם. בסוף, הגיעה תורי.
" אל תיתרגשי. את רק צריכה לבצע תנועה קטנה, כמו שכולם עשו." הארי ניסה לעודד אותי. אני מקווה שהכל יהיה בסדר, ואני לא אהרוס את החנות או משהו.
לקחתי שרביט, הנפתי אותו והפרחים באגרטל נבלו. "לא נורא, תנסי עוד אחד." ג'יימס אמר בעידוד.
לקחתי עוד שרביט, הנפתי אותו והשולחן רעד. ככה ניסיתי עוד 5 שרביטים עד שהגעתי לשרביט שבחר בי.
" שרביט מיוחד מאוד. אני מקווה שתישתמשי בו בחכמה." אמר המוכר והסתכל עליי ברצינות.
הלכנו לחנויות הספרים והגלימות, וקנינו מה שצריך.
"אבא אני רוצה חיה!" אמרה רוז לרון בתחנונים.
" בסדר רוזי. אבל אל תאבדי אותה טוב? אני לא רוצה לקנות לך 30 חיות בשנה."
" מי שמדבר. כל שנייה היית מאבד את סקאברס." אמרה הרמיוני וכולם צחקקו.
" מה אתם צוחקים? זה בכלל לא נכון!" רון התפרץ.
 "אנחנו צוחקים כי זה נכון!" אמר לו ביל בחזרה.
" זה גם לא היה סקאברס. זה היה פיטר פטיגרו!" אמר פרסי.
" היצור המטונף!" הארי מלמל לעצמו.
" טוב, לא ניכנס לזה עכשיו. לא ניתן לזה להרוס לנו את היום נכון?" הרמיוני ניסתה להרגיע את הארי שהתחיל להיתעצבן.
הלכנו לחנות החיות ורוז בחרה חתול שחור וקראה לו קליגולה. ג'יימס בחר צפרדע וקרא לה אנדרו. רציתי גם חיה אבל הסתובבתי בחנות ולא מצאתי. שנייה לפני שיצאנו מהחנות ראיתי ינשוף צחור ויפה.
הינשוף היה לבן כמו שלג ולא יכולתי להפסיק להביט בו.
" סוזן את באה?" צעק לי ג'יימס כי כנראה הסתכלתי יותר מידי זמן.
"רק שנייה!" היה משהו בינשוף שמשך אותי, הרגשתי כאילו אני מהופנטת. הלכתי וקניתי את הינשוף.
"מתי הספקת?" שאלה רוז.
"עכשיו". עניתי בחיוך.
" איך קןראים לו?" הצטרף הוגו לשיחה.
"עדיין לא חשבתי על זה...."
"הוא מזכיר לי את הדוויג..." שמעתי את הארי ממלמל.
"זכרונות, זכרונות..." ענה לו רון. מעניין על מה הם מדברים...
"בחרתי! קוראים לו רוג'ר!"
"שם מצויין, מתאים לו בדיוק!" רוז ענתה.
" טוב, אני חושב שסיימנו כאן". אמר הארי לפתע וכל הילדים התנגדו.
" ניתראה בהוגוורטס אקספרס!" ג'ורג' צעק.

חזרנו הביתה. היה ממש כיף. לא הרגשנו את הזמן עובר והגיע ה-1.9.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"מהר, נפספס את הרכבת!" ג'יני צעקה.
"אני בא אמא!" אלבוס צעק.
 יצאנו מהר מהבית והגענו לתחנת רכבת.
" הוגוורטס אקספרס ילדים" הארי אמר בחיוך.
" כמה דברים המקום הזה מזכיר לי"... ג'יני לחשה להארי והיא חייכה.
" אנחנו כאן, אפשר להתחיל!" כל הוויזלים הצטרפו. הם סיפרו לי על רציף 9 ו- 3/4 ועל הקיר שצריך לעבור. כל אחד בתורו עבר את הקיר  וכרגיל, נישארתי אחרונה.
אני חייבת לעשות את  זה! שלוש ארבע ו-
הייתי במקום אחר בתחנה, מלא בקוסמים. המקום היה צפוף והרכבת כמעט יצאה. קריאות געגועים ושלום נישמעו מכל עבר.
לרגע הרגשתי את הלב שלי ניצבט. איפה אמא ואבא כשצריכים אותם...
"הכל בסדר סוזן?" רוז הפריע למחשבות שלי.
" כן, הכל טוב".
" אז בואי, שלא נפספס את הרכבת!" עלינו בריצה והתיישבנו "בתא המשפחתי" שהיה מלא בוויזלים,פוטר אחד ו-וולטרס אחת.
" משהו מן העגלה ילדים?" עברה מוכרת עם עגלה מלאה בממתקים קסומים.
" כן! " צעק פרד.
" מה תירצה חמוד?" שאלה המוכרת.
" שבע חבילות "ברטי בוטס" בכל הטעמים ושמונה צפרדי שוקולד. תירצו גם משהו?"
" לא תודה פרדי". ענתה רוז בנימוס.
" אתה יודע שיש לנו סעודה בהוגוורטס נכון?" שאל ג'יימס.
" כן אני יודע. אבל אני ממש רעב!"
" מה שתגיד." וכולם גיחכו. פרד לא הפסיק לאכול ותוך חמש דקות גמר את כל מה שקנה.
" יש רק דבר אחד שאני לא מפסיקה לחשוב עליו כל החופש". אמרה פיתאום רוז.
"מה?" ענה ג'יימס בהתעניינות.
"ההורים שלנו, וכל המישפחה. הם לא למדו רגיל בהוגוורטס כמו שאתה יודע. כל הזמן קרבות,רוע ו-וולדמורט. לא הייתה להם שנה אחת של שקט. לא שזה טוב, כי בשנה השנייה אמא שלי התאבנה ואבא שלי הקיא חלזונות.
אני יודעת שאין מול מי להילחם כי אין וולדמורט ואוכלי מוות, אבל אתה חושב שגם לנו יהיה מעניין בהוגורטס?" שאלה רוז.
" כבר שכחת? ההורים שלנו מפורסמים! הם הצילו את עולם הקוסמים! אני פוטר ואת וויזלי, תמיד יהיה לנו מעניין.
ההורים שלנו הם אגדה מהלכת ואולי ירשנו מהם כישרון להסתבך בצרות. על כל מקרה, הוגוורטס זה מקום מיוחד ויהיה לנו כיף."
" אתה צודק בהחלט!" קפץ פרד משום מקום כשכל הפרצוף שלו מלא בשוקולד.
"כבר סיימת לאכול?" הקניטה אותו רוז.
"אמרתי לכם, הייתי רעב!"
בהמשך הנסיעה כולם דיברו על ג'יני,הארי,רון,הרמיוני וכולם, על ילדותם בהוגוורטס. מהנסיעה הזאת (שהייתה ממש ארוכה)
למדתי על כל השנים בהוגוורטס,וולדמורט,הקונדסאים,המילחמה,דמבלדור,סנייפ,אוכלי המוות,מיסדר עוף החול,צבא דמבלדור,הקרב על הוגוורטס ואיך הארי,רון והרמיוני הצילו את עולם הקוסמים.
מי ידע שדברים כאלה נוראיים יכולים לקרות.
" כולם לרדת מהרכבת הגענו להוגוורטס! תלמידי שנה ראשונה בואו איתי!" צעק האגריד. לפי הסיפורים האגריד הוא אדם נחמד שעזר המון להארי,רון והרמיוני
. עלינו על סירות ואיתי בסירה היו פרד,רוז וג'יימס. ישר הבנתי שתמיד ניהיה ביחד לא משנה מה יקרה, ניהיה חברים לנצח. למרות שהרגשתי קצת לא שייכת כי הם מישפחה והם מכירים אחד את השני כבר מילדות, ואותי הם מכירים רק מתחילת החופש.
אבל הם לא נתנו לי להרגיש לא שייכת והרגשתי שאני מכירה אותם מאז ומתמיד. אהבתי את כולם אבל אל ג'יימס הרגשתי משהו שונה, כל פעם שהוא דיבר אליי הרגשתי איך הלב שלי פועם מהר ושאני מיתרגשת.
הרגשתי ככה בעבר כלפי ילד מהכיתה שלי אבל זה עבר תוך חודש, ועם ג'יימס זה ככה כבר מאז שפגשתי אותו.
"הלוואי שניהיה באותו בית!" פרד אמר.
"אין מצב שלא, הרי וויזלים ופוטרים תמיד בגריפינדור!" ענתה לו רוז.
"ומה איתי?" שאלתי בביישנות. 
"בטח תיהי בגריפינדור. לפחות אפשר לקוות." ג'יימס אמר בעידוד. היינו ממש קרובים לטירה והמראה שניגלה לעינינו היה מרהיב. טירה ענקית ומדהימה, ממש כמו באגדות.
ארבעתנו הסתכלנו על הטירה בפה פתוח והיתקשנו לסגור אותו.
"הגענו להוגוורטס! תלמידי שנה ראשונה נא לרדת מהסירות!" צעק האגריד. כל התלמידים היו נירגשים מאוד.
"אני נוויל לונגבוטום, המורה שלכם לתורת הצמחים. חכו פה ותכף נתחיל במיון. בהוגוורטס ארבעה בתים: גריפינדור,סלית'רין,רייבנקלו והפלפאף. בהצלחה לכולם!
" הוא פנה אל ארבעתנו ואמר:" אני מאוד מקווה שתיהיו בגריפינדור,תמשיכו את המסורת!" ידעתי מי זה נוויל מהסיפורים ברכבת. הוא היה גריפינדורי אמיתי שחשף זאת כשהרג את נגיני והציל את רון והרמיוני.
"כולם להיכנס בבקשה, אנחנו מוכנים לקבל אתכם." אמר נוויל כעבור כמה דקות. כולנו ניכנסנו מביטים המומים בשמיים המכושפים שניראו כמו שמי הלילה: שחורים,קצת מעוננים ומלאים כוכבים מנצנצים.
כולנו נעמדנו בגוש וברגע שפרופסור מקגונגל עמדה כולם באולם שתקו.
"שקט בבקשה! תודה,ככה יותר טוב. לפני שנתחיל במיון אני רוצה להגיד כמה דברים: תלמידי שנה א' חשוב שתדעו שהכניסה ליער האסור אסורה בהחלט!
וזה נוגע לכל התלמידים לא רק לאלו שבשנה א'. השנה החלטתי לעשות שינוי קטן בסגל המורים, פרופסור לונגבוטום הוא ראש בית גריפינדור החדש!"
ברגע שאמרה זאת שריקות ומחיאות כפיים באו משולחן גריפינדור, שכל-כך השתוקקתי לשבת בו. "שהמיון יתחיל!"
כל התלמידים באולם השתתקו אבל יכלו לשמוע לחשושים מכל מיני שולחנות שרצו שג'יימס,פרד ורוז יהיו בבית שלהם.
נוויל הקריא את שמות התלמידים: "ליסנדר סלמנדרה!" המצנפת: "רייבנקלו!"
"ג'יימס פוטר!" כולם השתתקו. המצנפת: "גריפינור!" שולחן בית גריפינדור צהל, ובשאר השולחנות נישמעו קריאות אכזבה.
" סקורפיוס מאלפוי!"  המצנפת: "סלית'רין!"
"רוז וויזלי!" שוב פעם השתרר שקט. המצנפת: "גריפינדור!" שריקות נישמעו מגריפינדור.
" פרד וויזלי!" וזה היה צפוי, שקט. המצנפת: "גריפינדור!" כל התלמידים בגריפינדור שמחו.
"ג'יין נייט!" המצנפת: "הפלפאף!" לאחר עשרות תלמידים, הגיע תורי.
"סוזן וולטרס!" לא הייתה תגובה מיוחדת מצד התלמידים, אך ג'יימס,רוז ופרד הסתכלו עלי בציפיה. המצנפת: מעניין,מעניין מאוד. את חכמה, אך לא חרוצה.
ברייבנקלו תוכלי להיות מכשפה מדהימה, וגם בסלית'רין. אני רואה שאת רוצה להיות עם חבריך בגריפינדור. את גם אמיצה במיוחד, ויש לך יכולות מיוחדות. 
אני חושב שאני אשלח אותך ל- "גריפינדור!" מחיאות כפיים באו משולחן גריפינדור. "יש, היא איתנו!" שמחה רוז.
בסוף הערב תלמידי גריפינדור שמחו וצהלו יותר מכל שולחן אחר. כולם בירכו אותנו לשלום ושמעתי המון "ברוכה הבאה לגריפינדור."
גריפינדור שמחו מכיוון שתלמידים "מפורסמים" הגיעו לבית שלהם. המדריכה שהובילה אותנו למעונות הייתה דומיניק וויזלי. הייתי באותו חדר ביחד עם רוז, ילדה נחמדה בשם אליזבת' מקפור ואמנדה הולד.
כולן ילדות נחמדות שהספקתי להיתחבר איתן. הלכנו לישון,קמנו בבוקר ובכניסה לאולם הגדול חיכתה לנו הפתעה לא נעימה ומעצבנת....

===========================================================================================================================================================================

אני יודעת שזה פרק קצת ארוך יחסית לפרקים הקודמים וסליחה שלקח לי זמן להעלות את הפרק!
תקשיבו, עד שאין לפחות 3 תגובות *אין עוד פרק!*

הפרק הקודם