ילדותו של ארתור בהוגוורטס

ארתור שמח על מינויוי לגריפינדור, הוא כבר רצה לדעת איפה המועדון ומה הסיסמא, וכמובן הוא רצה להתחיל ללמוד, בקיצור ארתור היה מאושר.

המדריך הראשי ליאור שנפ שרא לתלמידי השנה הראשונה, והלך כול הדרך איתם למועדון.

ארתור פחד להתבלבל בין כול המדרגות אז הוא שאל את ליאור:"איך אני אזכור לאן ללכת?".

"אל תדאג, זה קסם".

כאשר הגיעו למועדון אמר ליאור את הסיסמא:"אלבוס פרסיבל וולפריק בראיין דמבלדור", ארתור חשב שהיא מצחיקה ומאוד ארוכה.

בבוקר לאחר ארוחת הבוקר הלך ארתור לשיעור שיקויים, עם הפרופסור סלהגורן, ארתור במבט ראשון חשב שסלהגורן נחמד (לפחות כך הוא קיווה).

בשיעור הם למדו דברים פשוטים ואיך להבדיל בין מרכיבים לשיקויים כמו:זנב חזיר, מעיים ומוחות של צפרדעים (דבר שהגעיל את מולי מאוד).

בסוף השיעור אמר סלהגורן:"התלמיד שלשיעור הבא יביא לי שיקויי או התחלת שיקוי הכי מוצלח יקבל פרס, שיקוי מיוחד במינו שקוראים לו פיקין, שגורם לכם לשעה אחת לשמוע מחשבות של ילדים אחרים ממרחק של כול הטירה".

רינו,ארתור ומולי ממש התדגשו ורצו לקבל את הפיקין, כי כול אחד רוצה להקשיב למחשבות של אחרים.

כאשר הגיעו למועדון אמר ארתור את הסימא והלך ישר למיטה ונרדם.....

הפרק הקודם		הפרק הבא