האלה האבודה

כשהתעוררתי, החושך היה כל כך סמיך שכששלחתי את ידי קדימה לא ראיתי אותה. 'אלוהים, למה כל כך חשוך פה?' חשבתי. 'אני כנראה חולמת, כל מה שקרה היה חלום. זה חייב להיות חלום, בחיים האמיתיים לא קורים דברים כאלו...'

' את טועה. בחיים האמיתיים קורים דברים כאלו, אפילו יותר גרועים רק שבני האנוש לא שמים לב אליהם' אמר קול זר אך מוכר בראשי. 'מי אתה?' חשבתי בבהלה. 'עקבי אחר לבך יקירתי, רק כך תגיעי אל יעדך' עם סוף המשפט הקול נדם, ואותה תחושה של ריקנות, כאילו שכל האושר בעולם עזב אותי, התפשטה בגופי. 'מה שזה לא יהיה, זה הלך' חשבתי. רגעים ספורים עמדתי כך והתלבטתי מה עלי לעשות. ולבסוף ירדתי על ברכי וחיפשתי במה להאחז, אך לא היה שם כלום, אפילו לא ריצפה. 'אוקיי' התיישבתי. 'אז על מה אני יושבת?' שלחתי את ידי אל החלל הריק ומייד משכתי אותה בחזרה. היתה לי תחושת בטן שלא כדאי לי לעשות את זה. המשכתי לשבת כך בחוסר מעש. 'ומה בדיוק אני צריכה לעשות עכשיו?' חשבתי בבהלה.
ופתאום נזכרתי בקול הזר, 'לעקוב אחר ליבי?' נעמדתי "ואיך בדיוק אני אמורה לעשות את זה?" צעקתי אל הלא נודע. שום דבר לא השתנה. נזכרתי בספר שקראתי לא מזמן, אולי נקלעתי לאיזה סיפור? איך קראו לספר ההוא? 'הארי פוטר ואוצרות המוות' אם אני לא טועה. לומוס! צעקתי. לרגע חשבתי שראיתי משהו. לא, כנראה שסתם הזיתי.

התיישבתי, מיואשת. חזרתי על דבריו של הקול שוב ושוב במחשבותי, כאילו שהיו קלטת בטייפ שבור, אך ללא הועיל. לאחר כמה זמן שנמשך כנצח, החלטתי לסמוך על תחושות הבטן שלי. קמתי, והתחלתי ללכת בהיסוס ישר אל הלא נודע. 

לאחר הליכה ממושכת, פתאום ראיתי הבזק של אור. הפעם הייתי בטוחה שאני הוזה, המשכתי ללכת. ושוב הבזק של אור, רק שהפעם הוא נמשך יותר זמן ושוב נעלם. התעלמתי ממנו, אך בליבי החלה לקנן תקווה.
המשכתי ללכת ופתאום הופיע שוב אותו הבזק של אור, אך הפעם הוא לא נעלם אלא ככל שהתקרבתי אליו הוא נהיה יותר ויותר גדול והחל לקבל צורה של דלת.

כשהגעתי אליו לבסוף, האור היה כל כך מסנוור שלרגע לא ראיתי כלום. אבל לא עצמתי עיניים, פחדתי שהוא ייעלם, ושוב אמצא את עצמי בחושך.
האור החל להחלש, והופיע דלת, היא היתה ישנה והצבע החל להתקלף ממנה, כאילו שכבר שנים שלא פתחו אותה.
התקרבתי אליה בהיסוס ומייד חזרה אלי אותה חמימות שהרגשתי כשהקול דיבר אלי.
המשכתי להתקרב אל הדלת, אך הפעם קצת יותר בביטחון, שלחתי את ידי בהיסוס קל אל הידית, שלעומת הדלת נראתה חדשה לגמרי, לחצתי עליה ודחפתי את הדלת כדי שתפתח.

הפרק הקודם		הפרק הבא