בעיני האיזמרגד

לילי הייתה בחדר המועדון. היא ישבה לבדה, מאושרת למדי, מול האח, שקועה בספר האהוב עליה. חבריה ישבו בספריה, משלימים את השיעורים שלהם בתורת הצמחים אותם היו אמורים להגיש מחר. לילי הייתה יושבת איתם למרות שסיימה את החיבור שלה, אבל ג`יימס-קוץ-בתחת-פוטר גם כן היה בספריה. היא לא הייתה במצב רוח המתאים להצעות המביכות להחליא [או משעשעות להפליא, תלוי באיזה צד אתם] שלו. לא התחשק ללילי שיאמרו לה פעם נוספת כמה הם מושלמים אחד בשביל השני. מתי אנשים יקלטו? היא לא יכלה להאמין לזה לפני שלוש שנים, אין סיבה שתאמין בזה עכשיו!לילי הרימה מבט מהרומן כשהתמונה נפתחה לרווחה. נהדר! חשבה לילי. פוטר, שאר החבורה שלו בעקבותיו, בדיוק קפץ בחינניות דרך החור שמאחורי התמונה. לא יהיה לה אף רגע שקט עכשיו. היא ראתה את פוטר סורק את חדר המועדון בחיפוש אחר אנשים נוספים, אבל לא הייתה מספיק מהירה בכדי להתחמק ממבטו. חיוך התפשט על פניו. היא נאנחה וסגרה את הספר שלה בעוד הואפסע לכיוונה. היא הרימה אליו מבט."היי, לילי.""ערב טוב, ג`יימס." לפחות הוא וויתר על לקרוא לה בשם המשפחה שלה."מה שלומך?" הוא חקר, החיוך הרחב והמטופש ההוא מרוח על פרצופו."אני בסדר, תודה." היא הכריחה את עצמה להיות אדיבה. "אתה?""אוה, את יודעת..." הוא התיישב לרגליה, רגליו שלובות, מרפקיו על ברכיו, ידיו לפותות לפניו. הוא קיבע את מבטו ברצפה.הנה זה בא, היא חשבה, עוצרת את נשמתה בצפייה ל - למה לא פשוט התעלמת ממנו? אולי הוא פשוט היה הולך מפה. טוב, יש לקוות, - הבלתי נמנע."יכול להיות טוב יותר אם תצאי איתי."ידעתי! הייתה לנו שיחה נורמלית, כמעט נעימה, והוא פשוט היה חייב להרוס אותה ולחזור על הפארסה הנוראית והלא-מצחיקה הזו."אז מה את אומרת, לילי? תצאי איתי?" הוא כרע ברך, נראה כמעט מלא תקווה. אידיוט מסכן. עיניו התחננו בפניה. הוא צריך להיות שחקן. לילי הכריחה את עצמה להסתכל בו במלוא הרצינות. אתם יודעים, באמת יש לו עיניים יפות. בטח כדי לפצות על כל השאר!לילי עצרה בעד עצמה מלפרוץ בצחוק."כן," היא אמרה."באמת?" הוא שאל, קופץ לרגליו."לא!"כתפיו שחו."ברצינות, ג`יימס! זה כבר שנים שאתה שואל אותי, כבר שנים שאני מסרבת. למה שזה ישתנה עכשיו?"היא לקחה את הספר שלה ופנתה לעבר מעונות הבנות, לפחות שם הוא לא יטריד אותה. האם הוא יוותר אי פעם?"האם תוותר אי פעם?"לרגע לילי הייתה מבולבלת. האם היא הביעה את השאלה בקול רם? היא עצרה והביטה מעבר לכתפה כדי לראות את ג`יימס ממוטט בכיסא שהיא זה-עתה נטשה. רמוס לופין עמד מולו, מחכה לתשובה על השאלה הנואשת שלו."אני לא יכול," הייתה תשובתו של ג`יימס. לילי איבדה עניין והחלה ללכת שוב."למה, קרניים?" שאל פיטר, משתמש בשם החיבה שהקונדסאים העניקו לו מסיבות לא ברורות."כי פוטרים לעולם לא מוותרים!" אמר סיריוס בקול עמוק ומשעשע. ג`יימס חייך אל חברו ונתן לו אגרוף קל בכתף. סיריוס שפשף את זרועו, מעמיד פנים שכאב לו."לא," אמר ג`יימס, עם דבר מלבד רמז קל לצחוק בקולו. "זה כי אני אוהב אותה, לא ככה?" שלושת האחרים הפסיקו לצחוק מיידית. לילי שמטה את הספר שלה בהלם."הא?" היה כל מה שסיריוס יכל להפיק.לילי עצרה במהירות כדי להרים את הספר מהרצפה. היא חשבה שגם היא לא הייתה מסוגלת ליותר מ-"הא". לילי זחלה על הרצפה בניסיון נואש לאסוף את כל דפי הספר. היא קראה אותו כל כך הרבה פעמים עד שהוא התחיל להתפרק."למה?" שאל רמוס. התשובה של ג`יימס לא נדמתה להפתיע אותו כמו את האחרים.לילי נפגעה מהנימה של קולו. היא חשבה שהם ידידים, אבל מהצורה שבה אמר `למה`, זה נשמע כאילו הוא לא יכל לחשוב על סיבה שבגינה מישהו יוכל לחבב את לילי, קל וחומר לאהוב אותה.ג`יימס ניתק את מבטו מהאש שבה הוא בהה. "איך אפשר שלא? זה הכל ושום דבר בכלל בו זמנית. אני מנסה שלא, אבל בכל פעם שאני רואה אותה... אני אוהב אותה קצת יותר בכל יום שעובר. היא כל כך נבונה ומצחיקה, ויפהפייה בצורה מדהימה, והעיניים האלו... אלוהים, העיניים האלו! הם גורמות לי להרגיש כל כך חלש. וכמובן, יש את ה- ""לא." קטע אותו לופין. "הבנתי את זה, אבל אני מתכוון, למה אתה עדיין אוהב אותה?"ג`יימס הביט מעלה אליו, פניו מעידות על בלבולו."כן!" נראה היה שסיריוס התאושש משתיקתו הזמנית, וצעקתו פיצתה על הזמן שעבר. "אני מתכוון, באמת, קרניים - כמה פעמים אתה עומד להניח לה לדחות אותך, חבר?" הוא שאל רטורית. "כל הדברים שעשית בשבילה..."זה תפס את תשומת הלב של לילי. מה בדיוק סיריוס בלק חשב שג`יימס פוטר אי פעם עשה בשבילה? לילי אפילו לא העמידה פנים יותר שהיא מנסה לאסוף את הדפים שלה, אלא נצמדה לרצפה, מקשיבה בלהיטות לשיחה של הבנים."השתנית בשבילה, חבר!" הוא הניח להכרזה להישאר תלויה באוויר לרגע לפני שהמשיך." היא אמרה לך שאתה יהיר - וזחלת החוצה מהתחת של עצמך. היא אמרה לך שיש לך אגו גדול - ופתאום התחלת לפקפק בעצמך. היא חשבה שאתה בריון - והפסקת עם הטלת הקללות האקראית - ואם יורשה לי להוסיף, הלגמרי הגיונית - שלך. אפילו הפסקת לכשף את סנייפ! כלומר, בכל פעם שאני רואה אותו אני פשוט רוצה..."לילי דמיינה את סיריוס חונק את האוויר שלפניו, אבל היא התנגדה לדחף להתרומם ולהתבונן בארבעת הבנים, אחד במיוחד; היא תתגלה אם תעמוד, והיא רצתה לשמוע עוד."... אבל איכשהו אתה מתנגד לדחף הזה. בטח יש לך כוחות על, חבר. למשל אתמול - סנייפ היה זה שהטיל עליך קסם מעידה ואתה יודע את זה. אני יודע שאתה יודע! אבל פשוט הלכת משם. אני מתכוון, עשיתי הצגה די טובה וגרמתי לזה להיראות כאילו אתה נתת לו את דימום האף הזה, אבל אני לא תמיד אהיה שם כדי להציל את הכבוד שלך, חבר."לילי הוצפה באשמה. היא צעקה על ג`יימס עשר דקות רצופות בגלל התקרית הזו. התלוננה שכמדריך ראשי הוא אמור לשמש דוגמא. שהוא באמת צריך להתבגר כבר, היא המשיכה והמשיכה והוא לא אמר מילה. הוא פשוט ספג את הכל. ג`יימס היה כזה חבר נאמן - הוא היה יכול פשוט להפליל את בלק."אפילו הפסקת עם המתיחות!" נראה היה שסיריוס עדיין לא סיים. "ומה שיותר גרוע, קרניים, זה שגם הפסקת את שלי! היית עושה כל דבר בשביל הנערה הזאת - כבר עשית הכל!"מדוע לילי מעולם לא ראתה את זה קודם לכן? למה היא הייתה צריכה לחכות עד שסיריוס-הארור-בלק יבוא כדי שתקלוט עד כמה ג`יימס השתנה?"ואיזו תודה אתה מקבל על זה, חבר?"לילי הבחינה בכמה מהשינויים שחלו בג`יימס, מובן שהבחינה. היא חשבה שהכל היה רק למענה. נראה שצדקה. אבל האם זה בכלל שינה משהו? ג`יימס באמת השתנה, כמובן, זה מצדיק את השאר? ודאי, הדבר החשוב הוא שהוא אכן השתנה? ג`יימס הקשיב לה אחרי הכל! לג`יימס כן היה אכפת מה היא חושבת. לילי הייתה מופתעת בצורה נעימה. הרגשה חמימה טיפסה במעלה גופה, החל מאצבעות רגליה. האם זה... אל תהיי טיפשה, זה סתם.אבל בלק המשיך לדבר..."היית הולך אחריה לכל מקום. היית חוסם את דרכו של וולדמורט למענה!" הצהרתו האחרונה נאמרה בלחישה, שכן אף אחד לא רצה שישמעו אותו מדבר עליו. אבל לילי לא הופתעה למשמע השימוש בשמו המפורש; בלק לא היה טיפש מספיק בשביל לפחד ממילה, לא משנה מה היא ייצגה. גם היא לא, אבל היא הבינה את הרגשות שהמילים האלו הביעו בשביל אנשים. לפתע היא ידעה שסיריוס צדק. ג`יימס היה נלחם בוולדמורט עצמו אם זה היה מבטיח את בטחונה של לילי."ומה היא עושה? זורקת את זה בפרצוף שלך!"ג`יימס קבר את פניו בידיו והניע את ראשו מצד לצד בייסורים."היא שונאת אותי, לא ככה? היא שונאת אותי!"רמוס הניח יד מנחמת על כתפו של ג`יימס, יודע שזה לא באמת יעודד אותו. רק דבר אחד יכל לעשות זאת - אדם אחד.לילי נעמדה, מתעלמת מהכאב שעבר ברגליה מההתכווצות הממושכת עלהרצפה ומהמבטים המופתעים מהגריפינדורים האחרים שלא ידעו שהיא עדיין הייתה שם. היא הלכה אל ג`יימס ונעמדה מולו, בין האח והכורסא עליה ישב. רמוס פסע הצידה. כשהוא הסיר את ידו, ג`יימס הביט מעלה, היישר אל לילי."מה את רוצה, אוונס?" שאל סיריוס. "באת לתלוש עוד חתיכה מהלב של ג`יימס ולדרוך גם עליה?" סיריוס היה חבר תקיף; ג`יימס היה אחיו, כפי שהוא ראה את הדברים."סיריוס," הזהיר רמוס בנהימה נמוכה.אבל לילי וג`יימס שניהם התעלמו ממנו. כשלילי הביטה מטה אליו, עם העיניים המטריפות, הירוקות האלו, הוא לא יכל לעשות דבר מלבד לחשוב אך ורק עליה. הוא אבד בתוכן, ומעולם לא שמח יותר בחושבו על טביעה. אף אחד אחר לא שינה כשהיא עמדה כל כך קרוב אליו. הוא רק רצה לעבור את האינצ`ים הספורים שהפרידו בינהם, אבל הלקה את עצמו מנטלית על החמדנות הזו. הוא יכל לחשוב רק עליה, הפרפרים בבטנו וההאצה של פעימות ליבו.ג`יימס בהה מעלה אליה ממקום מושבו. אור האש שיווה לשיערה אור מבהיק בכל גווני הזהב, הנחושת, הברונזה והארגמן שהוא יכל לדמיין. פניה המושלמות הוקפו באור רך וצללים עשירים. היא מעולם לא נראתה יפהפייה יותר.אני לא שונאת אותך, ג`יימס," היא אמרה בפשטות, הקטן בחיוכים מושך לאחור את זוויות פיה.אז היא עטה מטה והטביעה נשיקה על לחיו. הוא עדיין יכל להרגיש את המקום צורב שעות לאחר מכן.מאוחר יותר, לילי לא תוכל לזכור מה גרם לה לנשק אותו - אפילו אם זו הייתה רק נשיקה על הלחי. אבל היא כן תוכל לזכור איך זה הרגיש... אפילו אם זו הייתה רק נשיקה על הלחי.כל ארבעת הקונדסאים צפו בה הולכת משם בפיות פעורים לרווחה. רמוס שחרר שריקה נמוכה וטפח לג`יימס על כתפו.לילי הכריחה את עצמה ללכת בקו ישר. היא סירבה להיכנע לרגליה החלשות. זה רק בגלל שהתכווצת על הרצפה כל כך הרבה זמן, היא אמרה לעצמה. היא התנגדה לדחף להסתובב ולהתבונן בג`יימס כשהלכה לאורך חדר המועדון הדומם באופן מוזר. זה הרגיש כמו ללכת שלושה קילומטרים. כשעמדה להיעלם במעלה המדרגות היא פנתה ותפסה את מבטו של ג`יימס. הוא עדיין נראה הלום רעם. היא צחקה ושלחה אליו חיוך מעבר לכתפה. היא ראתה את פניו מוארים בגיל, עיניו מנצנצות בצורה כובשת לב.היא ראתה את סיריוס ופיטר קופצים מעלה ומטה ומתנגשים אחד בשני מאחורי גבו של ג`יימס. סיריוס החל לשיר במלוא גרונו - "לילי אוהבת את גֶ`-אִי-מְס, לילי אוהבת את גֶ`-אִי-מְס!" לילי הסמיקהלמשמע הדברים, ו-`גֶ`-אִי-מְס` שבר את קשר העין רק כדי לסובב את ראשו ולומר לסיריוס, "שתוק, רך כף!"כשהוא הפנה את ראשו חזרה אליה, לילי כבר לא הייתה שם. אבל ג`יימס לא יכל למחות את החיוך מפניו, חרף קריאות הבוז של הקונדסאים. שלושת האחרים קפצו עליו וגררו אותו לרצפה, פורעים את שיערו. הוא צחק והצטרף לריב המדומה, מתגלגל על הרצפה עם חבריו מול האח. הוא תפס את צווארו של פיטר בצחוק ונתן לו `נוּגִי`.כשלילי חזרה למעונות היא קלטה שהיא שכחה את הספר שלה. אבל לא היה לה אכפת. היא ידעה שלא יעבור זמן רב עד שג`יימס ימצא אותו. הוא ידע שזה שלה, הוא תמיד צחק עליה על שקראה אותו פעם אחר פעם. אולי כשהוא יחזיר אותו, אני אגמול לו בעוד נשיקה, היא הרהרה. היא חייכה לעצמה, כיבתה את הנר שלה והסיטה את וילונות מיטתה. היא צנחה על הכרית שלה ומעכה אותה באגרופיה, מעמעמת את צווחתה הנרגשת.לילי אוונס לא יכולה להיות קלת-דעת! היא התגלגלה על צידה ומשכה מעל ראשה את השמיכה, משחררת צחקוק ואנחה מאושרת.אוה כן, היא כן!

		הפרק הבא