דראקו...לה?

'למה לא לנסות שוב?'
חשב דראקו מלאפוי בכל הזדמנות, וכך גם חשב עכשיו, כשסקורפיוס הצעיר עלה לרכבת.
'המשפחה תפגע אם זה לא יעבוד.'
המצפון תמיד הוסיף.

לא שהיה לו מצפון אמיתי.
הוא היה פחדן, ופחדו דיבר לעיתים קרובות מתוך המצפון.
וולדמורט היה אחר, הוא היה יתום, חסר אהבה, וזה התיר לו מחסומים.

הוא ניסה בקטן.
הוא עבד בסגירת החלק הקידמי של היער האסור מיצורים בשביל שקט דו-צדדי, והצליח למצוא את אבן האוב.
הוא זימן את וולדמורט, שידע שהוא עצמו לא יוכל לשלוט בעולם, אבל עזר רבות.
הוא שם אימפריוס על חופן חברי משרד הקסמים, שקיבלו הוראה להתנהג רגיל.
הוא עדכן את התוכנית, וגילה שיום זה הוא היום האפשרי היחיד.

הוא מסר לסקורפיוס חבילה עטופה.
"תזכור מה אמרתי לך.." הוא לחש.
לסקורפיוס היה עתיד גדול בתוכניתו.
'אוכל המוות הראשון, הוא יהיה,' דראקו תמיד חשב.

הוא ראה את הפוטרים והוויזלים וחייך.
'לא, הפעם הם לא יקבלו את אור הזרקורים, אלא אותו היחס שאתן לכל בוגדי-הדם והבוצדמים,' הוא פיזם.

בקרוב יהיה לו צבא.
בקרוב יהיו לו משרתים.
בקרוב עולם הקוסמים יהיה טהור דם.

כל זה, כי יש לו את הקללה שאין-אליה-מחילה החשובה ביותר, אם כי הנסתרת:
שלילת הקסם.
הוא כבר שלל את קיסמו של בוצדם אחד, על ידי שאיבת דמו.

הוא צחק על המוגלגים המסכנים שנתנו לו את הרעיון תחת המילה 'ערפדים'.
ושמו יהיה פחדם הגדול ביותר- שמו יהיה דראקולה.