איך פגשתי את אמא

ישבנו כל המשפחה בסלון אחרי ארוחת הערב.

״ילדים, אתם יודעים שכשאני הייתי תינוק, ההורים שלי נרצחו בידי הלורד וולדמורט נכון?״ שאלתי את ילדיי אשר צפו בטלוויזיה. כתשובה לשאלה קיבלתי הנהונים משלושת ילדיי ועיניים בורקות מצד לילי.

טפחתי על המקומות בספה לידי וליד ג׳יני והתחלתי לספר. ״בגיל שנה נרצחו הוריי בידיי הלורד וולדמורט. הם נרצחו בשעה שהגנו עליי מפניו. אחרי שמתו, גידלו אותי הדודים שלי - ורנון ופטוניה. לורנון ופטוניה יש בן, בן גילי - דאדלי.

החיים עם משפחת דארסלי היו נוראיים. הדודה שלי פטוניה ובעלה ורנון התייחסו אליי כמו אל משרת אישי ובכל פעם שדיברו על הוריי-״ ״אבא איך זה קשור לאמא?״ שאל ג׳יימס ״ אני תכף מגיע לזה״ עניתי ״ועכשיו איפה הייתי? אוה כן!. ורנון ופטוניה התייחסו אלי כמו אל משרת ובכל פעם שדיברו על הוריי הם היו מדברים עליהן בזלזול. הם קראו להם בשמות כמו ׳מטורפים׳, ׳לא יוצלחים׳ ועוד שמות שאני לא רוצה לפרט. גדלתי כמו משרת. בעוד שלדאדלי היו שני חדרים - אני גרתי בארון מתחת למדרגות , למרות שלדאדלי היו אלפי צעצועים שהוא לא שיחק איתם - לי היה רק חייל בדיל אחד וגושי אבק לשחק איתם, כשדאדלי יכל לאכול את מה שרק רצה - אני אכלתי לחם יב. והייתי צריך לבשל לכולם. עשיתי כביסות, שטפתי כלים, בישלתי ניקיתי את הבית, כיסחתי את הדשא, ניקיתי חלונות, תיקנתי בגדים ועוד הרבה דברים שאתם צריכים להיות שמחים שאינכם צריכים לעשות.

יום אחד קיבלתי מכתב. ׳מכתב? בשבילי? אני אף פעם לא מקבל מכתבים!׳ חשבתי וניסיתי לפתוח את המכתב. איך שדוד ורנון שם לכך לב, הוא לקח את המכתב והשליך אותו לאש הבוערת כאילו לא קרה כלום. מאוחר בלילה שמעתי אותו ואת דודה פטוניה מתכווחים. יכולתי לשמוע אותם צועקים שאני ׳פריק דפוק בשכל׳ בדיוק כמו ההורים שלי - ׳לא יוצלח׳. במהלך השבוע התחלנו לקבל עוד ועוד מכתבים שחזיתם כתובה בדיו ירוקה-״ ״מכתבים מהוגוורטס אבא?״ שאלה לילי בעיניים בורקות ״נכון, אלו היו מכתבים מהוגוורטס חמודה.״ אמרתי ״בכל אופן, כל פעם שורנון היה משמיד מכתב אחד היינו מקבלים עוד שלושה. ינשופים היו מתגודדים ברחוב וצופים על הבית. יום אחד ורנון החליט שאנחנו בורחים מכל הטירוף הזה. הוא התרוצץ בבית כמו משוגע וצרח על כולנו לארוז מזוודה. לאחר חצי שעה כאשר כולנו היינו ארוזים נכנסנו למכונית ונסענו אל המרינה. מן המרינה לקחנו סירה. הים היה סוער והיה קשה ומסוכן להפליג, אך בכל זאת הםלגנו והגענו לבית על אי קטן בלב ים. לבית הזה הגענו יום לפני יום ההולדת שלי. היו שם רק שתי מיטות ככה שאני הייתי צריך לישון על הריצפה. היה קפוא באותו הלילה. הריצפה הייתה מאובקת מאוד והאח הייתה כבויה. אני זוכר את עצמי ישן על הריצםה מכוסה בשמיכה דקיקה, ישנה ומסריחה ומסתכל בשעון עד שיראה חצות. בדקה שהשעון הראה חצות נשפתי על הנרות המצויירים שעל עוגת היום הולדת המצויירת שציירתי באבק ובחול שהיו על הריצפה, הבעתי משאלה, ואיחלתי לעצמי יום הולדת שמח.

לפתע, נשמעו דפיקות בדלת. דוד ורנון היה מפוחד מאוד ופטוניה ודאדלי התחבאו מאחורי הספה המרופטת עליה ישן דאדלי. הדפיקות התחזקו בכל רגע שעבר ודוד ורנון כל כך פחד שהוא הלך והביא רובה ציד! לפתע נפרצה הדלת ו-״ אמרתי נזכר בהכל כאילו זה קרה אתמול כשלפתע הופסקתי בידי ג׳יני. ״ילדים!״ היא קראה ״השעה כבר 11 בלילה ואתם צריכים ללכת לישון!״ היא הוסיפה. ״לאא אמא!! אבל אבא באמצע הסיפור!״ קראה לילי בעצב , אלבוס כמו הילד הטוב שהוא כבר קם ממקומו איחל לכולם לילה טוב והחל לעלות למעלה בעוד הוא מבזיק חיוך שובב וסודי אליי ואילו ג׳יימס החל להתמרמר על כך שזוהי חופשת הקיץ והוא יכול להישאר ער עד מתי שבא לו. ״ג׳יימס סיריוס פוטר! השעה אחת עשרה בלילה ואתה תלך לישון ברגע זה!״ קראה ג׳יני בעוד לילי אשר כבר הייתה באמצע גרם המדרגות הסתובבה וגיחכה כלפי ג׳יימס הממורמר. אחרי מספר דקות של ריב שנמשכו עד הרגע בו התערבתי ואמרתי לג׳יימס שבשביל טובתו האישית עליו לעלות למעלה, ג׳יימס עלה למעלה וג׳יני ואני נותרנו בסלון.

״אז הארי, איך הסיפור שלך ממשיך?״ שאלה ג׳יני בסקרנות ובחיוך ערמומי - למרות שהיא מכירה את הסיפור הזה כבר יותר טוב ממני. ״אני לא יודע.. , כנראה שתצטרכי לחכות כמו הילדים למחר כדי שאני אמשיך אותו״ עניתי בשובבבות מרים אותה כמו כלה ונושא אותה אל המדרגות מכבה בדרך את האורות בקומה התחתונה.

--

אני ממש מצטערת על הנטישה. לא הייתי באתר בכללי כבר הרבה זמן ואני ממש מצטערת. 

הפרק הקודם