מכתבים להארי

אחרי שנים אני מרגישה צורך לדבר על זה.

שנים אחרי שהיא השביעה אותי לא לדבר.

נשבעתי לה שעד שלורד וולדמורט אני אסתתר, אשגיח על הארי שלה ולא אדבר איתו או אומר לו דבר עד שיגיע הזמן.

עד שהלורד יחוסל.

קוראים לי אליזבת' וייט, אבל לילי תמיד הייתה קוראת לי ליז.

היא הייתה החברה הכי טובה שלי.

היום 36 שנים אחרי שהיא נרצחה בדם קר, והארי התינוק הקטן החמוד השובב שחור השיער וירוק העיניים כבר בן 37 בערך.

אני זוכרת את היום שהיא נרצחה בו,הגעתי אליהם הבייתה בשביל לומר שלום.

כשנכנסתי פיטר פטיגרו הכלבה אם מותר לקרוא לו ככה יצא בדיוק.

הארי וג'יימס שיחקו בסלון ואני ולילי ישבנו במטבח.

ללילי תמיד היה חוש שישי חזק אבל שלי יותר.

בזמן לימודינו בהוגוורטס הייתי מקבלת מידי לילה חזיונות דרך חלומותי.

לילי כבר הרגישה שמשהו הולך לקרות וממני היא קיבלה אישור אבל היא לא הספיקה לומר לג'יימס.

באותו יום היא השביעה אותי שעד שוולדמורט לא ימות סופית, שלא אצור קשר עם הארי אבל שאבדוק מה שלומו.

אני זוכרת שעוד באותו זמן גרתי אצל סיריוס, בכיכר גרימולד מספר 12.

כשהם נרצחו הגענו ביחד.

האמת שבאותה תקופה היינו זוג והיינו ככה גם היום כנראה אם הוא לא היה מת.

בכל מקרה הגענו לשם ביחד וראינו אותם מתים, גופתו של ג'יימס נחה רפויה וקרה בסלון, וגופתה של לילי נחה דוממת ועיניה כבויות לפני הלול של הארי.

הפעוט הקטן בכה, אני לא יודעת כמה זמן הוא בכה לפני שהגענו אל אני יודעת שברגע שראיתי את לילי הרמתי את הארי וצעדתי איתו אל עבר סיריוס.

סיריוס רצה לקחת אותו אבל הזכרתי לו מה שהבטחתי ללילי והוא עדיין התעקש.

עד שלבסוף הגיע האגריד ולקח את הארי בפקודת דמבלדור.

מאז היום ההוא נצרף בזכרוני ורודף אותי.

הגיע הזמן לדבר עם הארי, דחיתי את זה כמה זמן שרק יכולתי מפחד שיצרח עלי ויכעס.

אבל היום הגיע הרגע, זה הזמן ואם לא אספר את הסיפור הזה הסיפור ירדוף אותי וירדוף עד שאמות.

		הפרק הבא