Famous Last Words

'כל כך טוב לחזור' חשבתי בשמחה, מביטה על הכאוס שהתפתח ברציף תשע ושלושה רבעים.

שמי הוא רוז וויזלי. כן, הבת של רון והרמיוני וויזלי המפורסמים, החברים הכי טובים של הארי פוטר שאפילו יותר מפורסם מההורים שלי. תאמינו לי, אני יודעת. לא הכול קל, בניגוד לדעות האחרות.

דבר ראשון, אבא שלי למעשה חייב אותי להיות בגריפינדור כמו ה-20 מיליארד הוויזלים שלפני. מסתבר, שהוא שכח שמצנפת המיון בוחרת, ולא אני. כתלמידת שנה שביעית ברייבנקלו, אני לא מתלוננת.

דבר שני, הארי פוטר הוא דוד שלי. אני לא צריכה לפרט, נכון? אני מתכוונת, כשאתה אחיין של מי שהרג את לורד וולדמורט מובטחת לך קצת תהילה. כמובן שזה לא משתווה למה שג'יימס, אל ולילי נאלצו לסבול עד השנה החמישית של ג'יימס. אני מניחה שיש גבול עד כמה זמן אפשר להעריץ מישהו בגלל אבא שלו. למרות שיש מישהו מלחיץ שעדיין עוקב אחרי אל. מפחיד.

אהה לא רק שאני ברייבנקלו, אני גם המדריכה הראשית. אמא שלי הייתה כל כך גאה, דוד הארי לא היה מופתע, ודוד ג'ורג' לגמרי איבד כל תקווה לגביי. טוב נו, אני מניחה שאי אפשר לרצות את כולם.

"רוז, רוז" בת דודתי הצעירה, לילי, רצה אליי חסרת נשימה. לילי מתחילה את שנתה החמישית. היא, אחי הוגו, והאחים שלה, במיוחד ג'יימס לפני שסיים ללמוד, אף פעם לא נתנו לתלמידי סלית'רין רגע של מנוחה. תקשיבו לשטן הקטן: "רוז, איזה דרך הכי טובה להכין קדרה מלאה בשיקוי של חיים ומוות מתפוצצים?"

רואים לה התכוונתי?

הרמתי גבה לבת דודתי, "את מבינה שאת שואלת את המדריכה הראשית החדשה, נכון?"

לילי לא חששה בכלל. "את לא תספרי עלינו" אמרה בביטחון, מסתכלת עליי בעיניים רחבות וחפות מפשע. נשבעתי בנשימתי בגלל שזה היה נכון. שזה מגיע לבני דודי אני חלשה. לפעמים אני מתפללת שהיה לי את האומץ לעשות משהו שהם עשו, אבל אני חייבת להתפשר על שכל ישר, מהיר  ולשון חריפה. מילים לפני מעשים.

"בסדר" רטנתי. "תוסיפו כנפי חרקים ופרוות חד קרן, תערבבו לכיוון בשעון, חכו שלוש עשרה שניות ובום, קלחת מתפוצצת אחת, סלית'ריני אחד מכוסה בשיקוי של חיים ומוות מתפוצצים ומקורר לכמה שעות עם אפקט של נזלת יוצאת מהאוזניים, ולילי לונה פוטר אחת בריתוק." נעצתי בה מבט זועם והיא גיחכה. "תודה רוז" והבת דודה השטנית שלי דילגה לחבריה כדי לספר להוגו ואל על מה שהיא למדה.

ראיתם, עוד חיסרון שהרמיוני וויזלי היא אמא, זה שיורשים את המוח שלה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת להיות חכמה. אני בערך יודעת הכול בכל נושא שמלמדים בהוגוורטס. דבר אחד שרע הוא, שבני דודי ואחי יודעים זאת. כמו שלילי היקרה הרגע עשתה, הם משתמשים בזה נגדי. ילדותיים.

היבטי בשעון. לא אחד עם כוכבי לכת אליו, לא, אחד דיגיטלי. אוף יש לי רק 5 דקות לעלות לרכבת. רציתי לראות את חבריי לפני שאלך לתא של המנהל עם המדריך הראשי בשביל לקבל הרצאה קטנה.

הכיף הזה יצטרך לחכות עד אחרי שאני אמצא את קטי ואת איימי, חשבתי לרדת מהרכבת כדי לחפש את חברותיי. לא שמתי כל כך לב שדלת התא שמולי הייתה פתוחה והתנגשתי ב...סקורפיוס מאלפוי. ממש נהדר.

הוא שם לב וגיחך אליי, אבל אני רק עברתי לפניו, לא רוצה להתנגש במאלפוי עכשיו.

"את נראית נהדר היום, וויזלי" הוא קרא אחרי בזמן שהתרחקתי.

מבלי להסתכל אליו אמרתי מעבר לכתפי, "הלוואי והייתי יכולה להגיד אותו דבר, מאלפוי." למרות שזו לא התגובה הכי טובה שלי, אבל זה היה צריך להיעשות. אנחנו יכולים להחליף מילים חמות אחר כך, ואני אוכל לפצות על זה.

סקורפיוס מאלפוי, הידוע גם כקללה של קיומי, הוא גם ברייבנקלו בשנה שביעית. אני יודעת, הפתעה גדולה. אם אבא שלי השתגע שגילה שאני ברייבנקלו, רק דמיינו את פניו של אביו של סקורפיוס. דראקו מאלפוי: היריב הכי גדול של אמא, אבא ודוד הארי כשהם היו בהוגוורטס. הסיפורים ששמעתי. הוא עדיין ידוע כמאלפוי הגירית המקפצת? הלוואי שידעתי. אולי מישהו יתקדם ויעביר את התואר לבנו... אני רק יכולה לקוות.

בחזרה לאביו של מאלפוי. הוא היה תומך של וולדמורט, ביחד עם הוריו. אבל מאז המלחמה בהוגוורטס, הוא ניסה לפתוח דף חדש. לפי אבא, ואני מצטטת "הוא עדיין טיפש חלקלק" (תוסיפו במרמור "רונלד!" מאמא שלי), אבל אבא לעולם לא יאהב את מר מאלפוי, אתם יודעים איך זה היה שהם היו בבית ספר ביחד. הם לא היו כל כך מיודדים, נכון?

מר מאלפוי ניתק את עצמו ואת משפחתו מכוחות האופל. הוא אפילו הפסיק לדבר עם אביו, לוציוס (אמא שלו מכבדת את החלטתו). אני מניחה שזה איך מאלפוי הקטן מוין ברייבנקלו ולא לסלית'רין. מאלפוי לא בסלית'רין? איך השמש עדיין זורחת?

רק עם המזל שלי, המאלפוי הראשון שלא בסלית'רין הוא בבית שלי, נכון?מהיום שבו מוינו, מאלפוי ואני לא הסדרנו. אולי כי הוא כמעט חכם כמוני, ואני מודה, זה ממש מעצבן אותי. לא רק שהוא יהיר ומעצבן, הוא גם חייב להיות גאון.

בחמש השנים הראשונות שלי בהוגוורטס, מאלפוי תיעב אותי ואני אותו. אותו דבר כמו תמיד, אבל אז, רק בשנה שעברה משהו השתנה. מאלפוי באמת התחיל להסתכל עלי בפעם הראשונה. הוא התחיל להחמיא לי. ולא מחמאות ציניות. מחמאות אמיתיות, כמו היום כשהתנגשתי בו, (פשוטו כמשמעו) " את נראית נהדר היום, וויזלי." מזכירה לכם, הוא אמר את זה בדרך יהירה ואגבית, אבל עדיין. ממתי מאלפוי מחמיא למישהו? כמובן, חוץ מהרגעים שהוא צריך להתחנף.

מציק לי שחברים שלי ממשיכים ואומרים שזה בגלל שהוא מחבב אותי. אני מזלזלת בהם בכל פעם. סקורפיוס מאלפוי מעוניין בוויזלית? אני לא חושבת. לא הולך לקרות. בכל מקרה אני התרגלתי לזה כבר, אפילו אם אני לא מבינה את זה. שמעתם את התגובה החסרת סבלנות שלי.

אהה, הנה החברות המציקות והמעיקות שלי. הגעתי לקצה הרכבת ובתא האחרון ישבו שתי חברותיי הטובות ביותר. נכנסתי דרך הדלת הפתוחה והתיישבתי לצד קטי.

"אז, איך היה הקיץ שלכם?" שאלתי, מסתכלת על חברותיי.

קטי ענתה ראשונה, עם ניצוץ בעיניה "נהדר. התאמנתי בקווידיץ' בעיקר , אפילו יש לי כמה אסטרטגיות חדשות השנה בשביל לזכות בגביע." קטי היא הקפטן של רייבנקלו בקווידיץ' ורודפת ממש טובה.היא יכולה לשחק בשביל אנגליה כשהיא תסיים ללמוד. היא גם משוגעת לגמרי. אין מזג אויר שלא עפנו בו (אני גם רודפת), אף פעם לא מוקדם או מאוחר מידי בשבילנו כדי להיות על המטאטאים ולהתאמן ואין אסטרטגיה שלא ניסינו. ואני אומרת לכם, חלק מהם הם מטורפים לגמרי. שלא תבינו אותי לא נכון, קטי היא גאון, הקפטן הכי טוב שאי פעם היתה לנו, אבל בשם הזקן של מרלין, לפעמים אני שואלת ברצינות איפה השפיות שלה. אני מאמינה שהיא התחרתה בקפטן בקווידיץ' הראשון שהיה לדוד הארי, אוליבר ווד. וממה ששמעתי, הוא אמר משהו.

שיער חום, עיניים כחולות, לקטי יש סגנון רציני. לעומת איימי ואני, יש לה שתי רגליים על האדמה, וצריכה לפעמים קצת עזרה. כמו הפעם ההיא עם האוגר... אהה, כן, אין פלא שהבעלים של הדובשנריה הסתכל אלינו בחשדנות.

עכשיו איימי השיבה, "קיבלתי בושם חדש מאמא ועכשיו אני עובדת על זוג ג'ינס שמשנה את הסגנון לפי המצב רוח, סקיני ג'ינס כשאת מרגישה סקסית והמגפיים נחתכות כשאת רגועה." היא חייכה אלינו כשהנדתי את ראשי. הנה לכם, אנשים, מכנסי מצב רוח, מהאחת והיחידה איימי קורנר. איימי היא טובת לב עם שיער שחור ועיניים ירוקות ואחת מאנשים הכי יצירתיים שאני מכירה.

אם קטי היא הכוכבת קווידיץ' ואני החכמה, אז איימי היא הדיווה. מלהפוך את התלבושת בית ספר לחמודה יותר עד למה ללבוש לדייט, אני היא האחת.

ריכול עם חברות שלי מעלה לי את המצב רוח אפילו יותר, אחרי ששמעתי את הסיפור המשעשע מאוד של איימי על הניסיון הכושל שלה לצבוע את השיער לבלונד, חייכתי עד כדי גיחוך ושאלתי "אתן יודעות מי המדריך הראשי החדש?"

מידית, שני פרצופים מרושעים עלו על פניהן, הייתה לי תחושה רעה. זה אף פעם לא טוב כשהחברות הכי טובות שלך מסתכלות עליך עם המבט מרושע. זה אומר שהן יודעות משהו שאתה לא יודע, והן אוהבות את זה, אבל הן יודעות שאת לא תאהבי. כן, זאת הכוונה של הפרצוף המרושע.

"את כבר יודעת מי זה" קטי אמרה ברצינות. "למען האמת, כדאי שתלכי תא של המנהל או שבקרוב כבר תאחרי."

זינקתי, במבט מודאג לכיוון קטי ואיימי, שעכשיו מנסות להחניק את צחוקן. כמעט יצאתי מהתא שאיימי אמרה, "המדריכים הראשיים חולקים חדר מועדון, השם שלך כתוב על המעונות שם. מאוד אינטימי. כדאי שתיזכרי את זה"

טרקתי את הדלת כדי לחסום את הרעש מהצחוק המשוגע שלהן ורצתי ברכבת היישר לתא המנהל. הדלת הייתה פתוחה ורצתי היישר אליה והתנגשתי בסקורפיוס מאלפוי. שוב. איך זה בשביל דז'ה וו? הוא תפס את ידי ומשך אותי לעמידה אבל משכתי אותה אליי.

הוא הסמיק אליי. אמרתי כבר כמה אני שונאת שהוא מסמיק?

"עוף לי מהדרך, מאלפוי. אני צריכה ללכת לתא המנהל, בתור המדריכה הראשית, אני מציעה לך לזוז." אמרתי בהתנשאות, לא באמת אכפת אם אני נשמעת סנובית.

מאלפוי לא נראה מופתע. "אז, אני ממש לצידך. אני המדריך הראשי החדש."

הוא, סקורפיוס מאלפוי. המדריך הראשי. אני, רוז וויזלי. המדריכה הראשית. חולקים חדר מועדון, עם מעונות.

שמישהו יהרוג אותי עכשיו.

		הפרק הבא