לא יכול בלעדיה

טוב, אז היי. זה הפאנפיק הראשון שלי, ככה שכל תגובה תתקבל בברכה (אם היא לא תהיה אגרסיבית מדי, תהיו עדינים ><)

תהנו.  

אה, אולי הכי חשוב: אני מוותרת על זכויות יוצרים לג'יי קיי רולינג.

פרולוג - זה מתחיל 

לונדון, בית הספר "הוגוורטס לכישוף ולקוסמות", 1978

"אני מצטערת מאוד אלבוס, אבל הפעם אני חייבת לא להסכים איתך." אמרה פרופסור מקגונגל בקשיחות.

"כולנו ידענו שגם היום הזה יגיע."

"אלבוס, תהיה הגיוני! לא מדובר כאן בפרט שולי אלא בעתיד כל עולם הקסם! זה מסוכן."

אלבוס דמבלדור, המוכר יותר כפרופסור דמבלדור, נאנח בכבדות. "הלוואי והייתה לי ברירה אחרת, מינרווה. אבל לצערי, זו האפשרות היחידה שלנו להביס אותו."

"אני לא מטילה ספק בנחיצותה של המשימה, אבל למה הם? הם צעירים כל כך. תן לי לעשות את זה אלבוס, אני מתחננת."

"אני הייתי יוצא בעצמי למשימה הזו, אך אני חושש שאין לי כל סיכוי בהצלחתה." מבטו וטון דיבורו הביעו עצב ויגון רב. הלוואי והייתה לי אפשרות אחרת, חשב, אבל הם הסיכוי היחיד.

"אם לך אין סיכוי, הגדול שבקוסמים, למה שלהם יהיה סיכוי? הם אומנם שני הקוסמים המוכשרים ביותר לשכבתם, אך זה לא הופך את סיכוייהם לגבוהים יותר, בטח שלא מסיכוי ההצלחה שלך!" היא הייתה על סף עילפון. כבר שעה שלמה שהם דנו בנושא ואלבוס סירב לתת לה כל הסבר הגיוני להחלטתו, או הסבר כלשהו. מלבד זאת, היא הייתה מותשת לוויכוחים נוספים, ובכל זאת לא התכוונה לוותר על עמדתה כל כך בקלות.

"אני חושש שלא אוכל להסביר יותר מזה ותהיי חייבת לסמוך על שיקוליי. רק להם יש את הסיכוי להצליח במשימה. סיכוי קטן אומנם, אך גדול יותר משל כל אחד אחר." למרות שסמך על מינרווה בעיניים עצומות ועם ידיים קשורות מאחורי הגב, הוא לא יכל לספר לה יותר. זה יהיה מסוכן מידי.

עם זאת, הייתה מינרווה מקגונגל מבולבלת ומלאת שאלות. "אבל למה הם? אלבוס, תן לי הסבר אחד! אם שולחים תלמידים, למה לא את סוואן או וולבר? או לפחות נשלח רק אחד מהם. אתה הרי יודע כמה הם לא מסתדרים אחד עם השנייה."

חיוך דק התפרש על פניו של הפרופסור ועיניו הכחולות הפציעו בחום. "אני בהחלט יודע. אבל לצערי, רק לשניהם ביחד יש סיכוי. סיכוייהם לכוד שווים כשל כל אחד אחר."

היא לא התכוונה לוותר. "אתה יודע שלא הייתי סתם אומרת, ואני סומכת עליהם בכל ליבי, אבל הם לא יצליחו להתרכז ולבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. הם יריבו, כמו תמיד. ואני בכלל לא התחלתי לדבר על המשימה שבלאו הכי מסוכנת וקשה מאוד."

"אני מסכים איתך. זו משימה לא פשוטה ואכן מסוכנת מאוד, אבל אני סומך עליהם. הם יצליחו למרות הריבים. בבקשה מינרווה, סמכי עלי. את יודעת שהייתי יוצא בעצמי למשימה בלי לחשוב יותר מידי, אם זה היה אפשרי. ואם להם יש את הסיכוי הטוב ביותר, עלינו לסמוך עליהם." 

עכשיו הייתה זו מינרווה שנאנחה בייאוש. "אני סומכת על שיקולייך אלבוס, יותר מכל אדם אחר, ואני מניחה שהמקרה הזה לא שונה מהאחרים." איך וויתרה ככה?

הוא חייך חיוך מעודד. "הרי מי יותר מתאים למשימה מאשר פוטר ואוונס?"

זה הפרולוג. הוא קצר, אני יודעת, הפרקים לעומת זאת ממש ארוכים.  

אני אשמח לתגובות =]

		הפרק הבא