ריצה במקדש

נידונתי לאבדון.
אינני מסוגל למות. בעצם, אני מת כל כך הרבה פעמים ביום, שאני כבר לא מרגיש מוות. מה זה מוות אם אתה קם לחיים כל פעם מחדש?
הכל התחיל באותו יום שבו הודעתי לחבריי שכחלק מעבודתי כארכיאולוג, אני הולך לחפש פסלון עתיק. אף אחד לא ראה את הפסלון בימינו, אך כולם יודעים שהוא קיים. אנחנו קוראים לו "הפסלון המוזר הזה".
בכל מקרה, ידעתי שהפסלון המוזר הזה נמצא במקדש עתיק בג'ונגל בדרום אמריקה. לקחתי מטוס פרטי והגעתי לשם תוך חצי יום.
ארזתי את תיקי, שלפתי את החבל שלי ובמאמצים ניכרים התחלתי לטפס על חומת המקדש.
כשהגעתי לראש החומה, עצרתי כדי להסתכל על נוף הג'ונגל הפראי. רק אנשים כמוני מסוגלים להעריך ג'ונגל טוב.
כשהתחלתי ללכת על החומה, שמתי לב שהיא שבורה וחסרה בכמה מקומות. אחרי שהצלחתי להתגבר על פחדיי, קפצתי מעל לחלק החסר בחומה ללא בעיות.
המשכתי לחפש מערה. ידעתי שהפסלון המוזר הזה מוחבא במערה.
בסופו של דבר, אחרי כמה שעות של הליכה על החומה, מצאתי מערה.
נכנסתי אל תוך המערה והוצאתי את הפנס היוקרתי שלי מהתיק והנחתי את התיק על קרקע המערה. הגיע הזמן לפעול.
חיפשתי במשך כחצי שעה עד שמצאתי עץ באמצע המערה. ברגע שנגעתי בעץ, נשמעו קולות מוזרים וצווחניים. אולי שימפנזות?
טיפסתי על העץ עד שמצאתי את הזהב המנצנץ. הפסלון המוזר הזה.
ברגע שנגעתי בפסלון נכנסה בי תחושה מוזרה ונפלתי מהעץ. הארתי על העץ וראיתי כמה שימפנזות כועסות קופצות אליי במהירות. התחלתי לרוץ כל עוד רוחי בי.
רצתי במשך... אולי שעה? בכל מקרה, זה היה הרבה זמן. קפצתי מעל שורשים עבים, אספתי כל מיני חלקי זהב מוזרים שראיתי בדרך וגם הייתי צריך לפנות בהרבה מקומות.
בסופו של דבר התנגשתי בעץ. זה לא היה נעים. הרגשתי איך כל גופי נשבר ומדמם לפני שאיבדתי את ההכרה. ראיתי אור בהיר והתחלתי להתקרב אליו. ידעתי שזה המוות.
לפתע הפסלון המוזר הזה הופיע וחסם לי את האור.
כשההכרה חזרה אליי ראיתי את השימפנזות מתחילות לרדוף אחריי כשאני במערה.
"מה קורה פה?" צעקתי "אני לא מת?".
בכל זאת, שמחתי שאני לא מת ושוב רצתי בשיא המהירות.
אבל הפעם נפלתי מהחומה. שוב הכאב, שוב האור, שוב הפסלון, שוב התעוררתי במערה והתחלתי לרוץ.
כל זה קורה כבר שנה שלמה. אינני מסוגל לעבור לעולם הבא ואינני מסוגל לרדת מהמקדש. המקדש גם ידוע בתור "המקדש שלא נגמר" כי אנשים מעולם לא הצליחו להעריך את אורכו. הוא היה כמו מבוך, כך שאי אפשר היה להעריך את אורכו מקרוב, והוא היה מלא ערפל, כך שלא ראו כלום מלמעלה או מלמטה.
בכל מקרה, כל השנה אני עושה את אותו הדבר. זה לעולם לא ייגמר, כך הבנתי.
נידונתי לאבדון.