האיש שרצה להיות אוכל מוות.

חלק I - מפגש.

רבסטאן לסטריינג' עמד באמצע היער, שרביטו שלוף. על פניו הייתה ארשת מודאגת, מפוחדת. ידו הימנית, שהחזיקה את השרביט, רעדה, וזיעה קרה הופיעה במצחו.

"אנחנו נמצא אותך!" קרא הקול מתוך העצים. רבסטאן לא חיכה. הוא פנה אל העצים והחל לרוץ במהירות לכיוון ההפוך ממנו בא הקול.

"שתק!" נשמע עוד קול, אך הוא היה רחוק מדי מרבסטאן בשביל לפגוע בו. רבסטאן לא הפסיק לרוץ. למרות שרגליו וברכיו כבר החלו לכאוב וזיעה כיסתה את מצחו, הוא לא הפסיק לרוץ עד שהגיע לקצה היער, לשביל שהתפצל לשני דרכים- האחת אל הכפר הסמוך והשנייה לנהר. רבסטאן החליט לרוץ אל הכפר. מסביבו אנשים לטשו עיניים בבלבול, אך הוא עדיין לא עצר.

לאחר כמספר דקות הוא הגיע לקצה הכפר ונכנס לפונדק הסמוך. הוא התיישב בקול אנחה גדול, מתנשם ומתנשף.

"מה תרצה אדוני?" שאלה המלצרית בחיוך.

"כוס מים." אמר רבסטאן, מסדיר את נשימתו. הוא ניגב את הזיעה ממצחו וסידר את שערו הארוך והכהה.

לאחר כדקה חזרה המלצרית המחויכת ובידה כוס מים מלאה. היא הניחה את הכוס על השולחן והלכה. רבסטאן חטף את הכוס ושתה את המים הקרירים בלגימה. הוא נרגע מעט, אך נשימתו עדיין לא הייתה סדירה. גופו רעד והזיעה לא פסקה.

כששעת ללילה מאוחרת הגיעה והפונדק נסגר, הוכרח רבסטאן לצאת ממנו. הוא יצא את הכפר, מפחד מהאנשים שרדפו אחריו.

"נגמרו המשחקים." רבסטאן הסתובב בבהלה וראה מאחוריו את האנשים שרדפו אחריו. ארבעה. האדם שדיבר היה גבוה, גופו מוצק, עיניו קטנות וערמומיות ואפו קטן. פניו היו מצולקות ושערו היה בהיר.  

"לא כדי לך לעשות את זה, צ'אק." אמר רבסטאן ושלף את שרביטו.

"למה?" שאל צ'אק וחייך חיוך ממזרי. "כי אתה חושב שאתה אוכל מוות?" האחרים צחקו בקול רם.

"לא, כי אני אוכל מוות." הארבעה הסתובבו וראו מאחוריהם אדם גבוה, שרירי, בעל שער קצר וכהה, עיניים כחולות וזיפים שחורים וגסים. רודולפוס לסטריינג' פסע מן הצללים, ארשת רצינית על פניו. למראהו, ארבעת הבחורים החלו לסגת. "שנתחיל?" שאל רודולפוס, מביט באחיו. רבסטאן הנהן. שניהם שלפו שרביטים והחלו לתקוף את הארבעה. ניצוצות ירוקים התעופפו לכל עבר ואחריו מספר שניות, צ'אק וחבריו שכבו על הרצפה אחד על יד השני, מתים.  
 

"תודה." אמר רבסטאן אחרי שרודולפוס סגר את דלת הבית מאחוריו. "מי הם היו?" שאל רודולפוס. נימתו הייתה רצינית ומחושבת. "כמה אנשים מסמטת נוקטורן שהייתי חייב להם אוניות." ענה רבסטאן באשמה. "איך אתה מצפה שאדון האופל יגייס אותך כשאתה כל הזמן מסתבך בצרות?" רודולפוס התעצבן. הוא הלך אל המטבח ומזג לשנינו כוסות וויסקי. "יש לך כישרון. יכולת לנצח את ארבעתם לבד." אמר רודולפוס אחרי שסיים את כוס הוויסקי שלו בלגימה. הוא עיוות את פרצופו כשטעמו החריף של הוויסקי התחיל לחלחל.  "אולי תיקח אותי אליו?" הציע רבסטאן, אך למראה מבטו המאיים של אחיו הוא נסוג. "אל אדון האופל? בשביל מה?" רודולפוס החל להאדים. "אולי הוא ייתן לי משימה וכך אני יוכל להוכיח לו שאני נאמן לו ואז הוא יגייס אותי. כמו שקרה איתך." רבסטאן אמר, בקולו נשמעה נימת פחד כשאחיו התקרב אליו, לא מסיר ממנו את מבטו. "תבוא איתי מחר." אמר רודולפוס ונסוג מעט מאחיו. הוא התקרב את השולחן ומזג לעצמו עוד כוס וויסקי. "אני נפגש עם בלטריקס בלק, יאקסלי ולוציוס מאלפוי. הם אוכלי המוות הקרובים ביותר לאדון האופל." רבסטאן מחייך. "כדי שתתנהג יפה, כי הם יהרגו אותך ואותי אם לא תנהג בהם בכבוד הראוי." "תודה." אמר רבסטאן ויצא מהמטבח. הוא עלה במדרגות והגיע לחדרו. הוא נשכב במיטתו אחרי שרחץ את עצמו ואכל מעט מרק חם. בלטריקס לסטריינג', יאקסלי ולוציוס מאלפוי. האנשים הקרובים ביותר לאדון האופל. ואני הולך לפגוש אותם. חושב לעצמו רבסטאן וחיוך נמרח על פניו. לאחר מספר דקות הוא נרדם.  

***

למחרת בבוקר קם רבסטאן עוד לפני שהשמש זרחה בשמיים. הוא קם ממיטתו, רחץ את עצמו והתלבש. כשהוא יצא מהחדר, הוא נתקל באחיו, שהיה בדרכו למטה. "בוקר טוב." אמר רבסטאן. רודולפוס לא ענה לא בחזרה. הוא רק הנהן וירד במדרגות. רבסטאן ירד אחרי אחיו.   אחרי ארוחת הבוקר, יצאו שני האחים מהבית. רודולפוס אמר לאחיו: "תחזיק בידי." "אני יכול להתעתק." התעקש רבסטאן, אך רודולפוס לא הוריד את היד. לבסוף, נכנע רבסטאן ותפס בידו של אחיו. השניים התעתקו מהמקום. הם הגיעו אל רחוב ארוך מלא בתים קטנים בפרוור מוגלגי כלשהו, בקרבת לונדון. "פה הם נמצאים?" שאל רבסטאן בגועל למראה שני מוגלגים שבדיוק נכנסו לביתם. "זו ההסוואה הטובה ביותר." אמר רודולפוס והשניים המשיכו ללכת במורד הרחוב עד שהגיעו לבית קטן ומרובה. הם עברו דרך הגדר הקטנה ונקשו בדלת. "מי זה?" שאל קול חנוק וצרוד מאחורי הדלת. "רודולפוס לסטריינג'." ענה רודולפוס והדלת נפתחה. מולם עמד בחור לא גבוה ולא נמוך, בערך בגובהו של רבסטאן, שערו הבהיר והארוך קלוע בצמה. עיניו היו בהירות וקרובות אחת לשנייה, אפו קטן ופיו דק וסדוק. הוא לבש חליפה שחורה. "שלום יאקסלי." אמר רודולפוס. יאקסלי הנהן בשתיקה ונתן להם לעבור ולהיכנס לבית. אחרי שהם התיישבו בסלון הבית, החל יאקסלי לדבר. "מה הוא עושה פה." הוא הצביע על רבסטאן בבלבול. "זה אח שלי." ענה רודולפוס והניח את ידו על כתפו של אחיו. "חשבתי אולי נצטרך אותו." יאקסלי הביט ברבסטאן במשך מספר שניות ואז התיישב. "לא זה לא משנה." אמר ושתה מהכוס שהייתה מונחת בשידה לידו. "זו בלטריקס שאתה צריך לדאוג ממנה. היא לא אוהבת הפתעות, כמו שאתה יודע." רודולפוס הנהן. "הוא יודע מה אנחנו הולכים לעשות?" שאל יאקסלי. "לא." ענה רודולפוס. "אדון האופל רוצה להעביר מסר למשרד הקסמים." החל יאקסלי לומר. "לפי החפרפרת שלנו בתוך משרד הקסמים, היום סגנו של ראש מחלקת ההילאים, הנרי וויליאמס, ילווה מספר של מוגלגים שמשפחותיהם נהרגו בידי אוכלי מוות, על מנת להסביר להם את המצב." "זה אומרת שהוא יגלה להם על עולם הקוסמים." אמר רבסטאן. "נכון." אמר יאקסלי. "הוא יאסוף אותם מרחוב שיירת'. אנחנו נחכה להם שם, ונעביר את המסר של אדון האופל." רבסטאן הבין מיד. הוא הביט באחיו שהנהן. השלושה יצאו מהסלון והתעתקו מהבית. הם הגיעו לבית שנמצא בפרוור בקצה השני של לונדון. בלטריקס בלק פתחה את הדלת. שערה היה מלא ושופע ושחור, עיניה כחולות, קטנות ומטורפות, שפתיה מלאות וכמעט חסרות צבע. גופה היה דקיק ורגליה וידה נראו שבריריות כזכוכיות הדקות ביותר. "מי זה?" היא נחרה על השלושה. "זה אח שלי, רבסטאן." הציג רודולפוס. "מה הוא עושה פה?" היא שואלת, לא נותנת להם לעבור. "הוא בא לעזור." רודולפוס הביט בה. היא עיוותה את פרצופה ונתנה להם לעבור. רבסטאן ויאקסלי התקדמו אל עבר סלון הבית. רודולפוס תפס בפניה של בלטריקס וקירב את שפתו אל שפתיה. המגע היה רך ונעים. בלטריקס תפסה בשערו בחושניות וחיבקה אותו. "כדי שנלך אליהם." היא אמרה, אחרי שרודולפוס ניתק את שפתיו ממנה. הוא הנהן והם הלכו אל עבר הסלון, שם ישבו בשקט יאקסלי ורבסטאן.      "לוציוס יפגוש אותנו במקום." אומרת בלטריקס ועולה לחדרה. רודולפוס עולה אחריה. "יש לנו זמן." אמר יאקסלי לרבסטאן. "תעסיק את עצמך." הוא מחייך ומתעתק מהבית. רבסטאן הולך אל המטבח וחותך לעצמו שתי פרוסות לחם. לאחר מכן, הוא מורח עליהן חמאה ואוכל אותן ברעבתנות. השעות עוברות וגוונים אדמדמים מופיעים בשמיים. הזמן ללכת. יאקסלי חוזר ובלטריקס ורודולפוס יורדים חזרה למטה מחדרה. בלטריקס ויאקסלי מתעתקים. "מוכן?" שואל רודולפוס. רבסטאן מהנהן והשניים מתעתקים מהבית. הארבעה התעתקו אל רחוב שיירת'. ברחוב לא היה אדם מלבד אישה זקנה שישבה על ספסל והאכילה חתול רחוב חום פרווה. בנייני דירות ישנים וכמה בתי קפה סגורים היו מסביבם. לוציוס התעתק קרוב אליהם. שערו הבהיר והארוך סורק בדייקנות והגיע עד לכתפו. פניו היו חיוורות, אפו מעוגל ועיניו ירוקות. הוא נראה רציני ולחוץ. לוציוס היה היחיד שלא שאל לגבי רבסטאן. למען האמת, זה נראה כי לא ממש אכפת לו גם. "מתי הם מגיעים?" שאל רודולפוס את לוציוס. "לא יותר מכמה דקות." עונה לוציוס בקרירות. רק אחרי כחצי שעה הם מגיעים. כעשרה מוגלגים, שישה מהם בגיל העמדה ועוד ארבעה ילדים בגיל העשרה. את השיירה הוביל בחור גבוה ודקיק בעל כתפיים רחבות, שיער קצר ופרוע ועיניים טרודות. שרביטו היה שלוף. הוא היה מוכן ללחימה, אבל לא לארבע אוכלי מוות ועוד קוסם. יאקסלי תקף ראשון. הוא שלח קללת שתק על ההילאי, שנפל על הרצפה, חסר כל יכולת לזוז. המוגלגים נבהלו, אך לא יכלו לברוח מידיהם האכזריות של אוכלי המוות. בלטריקס דחקה שלושה מהילדים לפינה וירתה בשלושתם את קללת המוות, בעוד צחוקה המבחיל נישא בשמיים. רודולפוס הרג עוד שניים, הוא חתך להם את הגרון בעזרת קללה שלמד מאביו. יאקסלי הרג את ההילאי ואת הילדה המוגלגית. לוציוס הרג עוד שניים. נשאר רק רבסטאן. הוא שלף את שרביטו והתקרב את המוגלגים הנותרים. "אבדה קדרה!" פרץ אור ירוק בוהק פרץ משרביטו ופגע באחד המוגלגים. הוא תפס בשני והרג אותו באותה הקללה בה השתמש אחיו. כל המוגלגים וההילאי שכבו מתים על הרצפה. בלטריקס צרחה משהו ופרץ אור ירוק נורה משרביטה, כשהאות האפל של אוכלי המוות התנוסס בשלווה מאיימת בשמיים. רבסטאן החל להזיע ולרעוד. הוא הרג כרגע שני מוגלגים חפים מפשע. זה היה רצונו של אדון האופל, ניסה להרגיע את עצמו רבסטאן, אך לשווא. "עבודה יפה." לחשה בלטריקס באוזנו של רבסטאן. הוא רק הנהן. 

החמישה התעתקו מרחוב שיירת'.

		הפרק הבא