הארי וג'יני פוטר

הערות הכותבת: רק סצנות קטנות מהסרט טיטאניק ששמתי שמה עם הארי פוטר. הם לא קוסמים, אז הא לכם! אני הזהרתי אתכם.

אימה לא שכבה, זו הייתה ספינה יפהפייה. כל כך מדהימה, שהיא הרגישה דקירה בבטנה, של דאגה. ספינה כל כך גדולה זו תהיה הסיבוב הראשון שלה באוקיינוס. הם יטיילו מלונדון אל ניו יורק עם עצירה כדי להוריד אנשים. דלת המכונית נפתחה ויד נכנסה פנימה כדי לקחת אותה. היא תפסה אותה עם הכפפה, תוקעת את הנעל שלה קודם, שמלתה נופלת באלגנטיות מסביב לנעליה הזוהרות. ג`יני וויזלי יצאה אל מחוץ לרכב, עורה כאילו בובה מזכוכית, שיערה הכתום נופל באלגנטיות על כתפיה. היא תפסה את חצאיתה ופסעה החוצה מהרכב, מחייכת אל הנהג שלה, ובירכה לשלום את הגבר הבא שבא אליה בדרך. המאהב שלה, הארי פוטר.

"ג`ינברה, כמה חביב לראותך פעם נוספת." הארי אמר, מנשק את קצה ידה. ג`יני חייכה והסמיקה.

"ובכן, תודה לך, הארי. אבל בבקשה, תקרא לי ג`יני. אתה המאהב שלי, ואתה יכול לקרוא לי ככה." ג`יני אמרה, עוטפת את ידה מסביב לשלו, הם הולכים בשביל ההליכה על הספינה.

"אני חייב לתת לך לעזוב אותי לבד כאן." הארי אמר, גורם לג`יני לצחקק, "אחרי הכל, ג`יני, אני לא אעזוב אותך."

"כל כך מתוק מצדך, הארי. אחרי הכל, אני נתתי לך את ליבי."

"ואני לובש אותו מסביב לצווארי כדי להוכיח שאני אוהב אותך." הארי אמר, מוציא מחרוזת מעוצבת בצורת לב, מכוסה ביהלומים ורודים. ג`יני הרחיבה את חיוכה.

"אני יודעת שאתה עושה את זה, הארי." ג`יני אמרה, מסתכלת קדימה והולכת על שביל ההליכה אל הספינה. גבר השתחווה אליה, מוביל אותה אל הספינה ולתוך הסיפון. ג`יני הסתכלה מעל החרטום, לעבר האוקיינוס. "זה יפהפה."

"ספינת החלומות, זה נקרא." הארי אמר, לפני שהתחיל לדבר עם הקפטן.

"ספינת החלומות." ג`יני אמרה לעצמה, בשקט. `ספינת החלומות מחזיקה אותי, אני לא רוצה לעזוב.`

-

"בלייז, בוא נלך." דראקו אמר בחוסר סבלנות. הוא היה במדרכה, הולך לטיטאניק.

"אני בא." בלייז אמר, מסרק את שיערו השטוח נגד שיערו. היו קולות חזקים נמוכים, והטיטניק הייתה מוכנה לעזוב.

"הנה הספינה, עוזבת. רוץ, בלייז!" דראקו צעק לחברו, רץ לעבר המעבר. הם רצו אל הספינה העוזבת, בקושי מגיעים לשביל ההליכה בזמן.

"איפה הכרטיסים שלכם?" הגבר שאל. דראקו הושיט לו את הכרטיס, ורץ לסיפון. הוא הרגיש שעיניים מתבוננות בו, אבל הוא התעלם מזה. הוא ובלייז רצו לאורך הסיפון ונפנפו. בלייז הלך לקדמת הסירה, דראקו הסתכל לעבר חברו ועקב.

"בלייז?"

"אני הולך הביתה." בלייז אמר, דמעות בעיניו. דראקו חייך.

"כן, אבל בוא נלך למצוא את החדר שלנו."

*

דראקו סיים את הנגיעה האחרונה בציור שלו, הילדים משחקים. איש אחד דיבר על משהו אליו, הוא הסתכל למעלה בקצרה וראה אישה הולכת למעלה על קצה הסיפון. היא הייתה יפה. תלתליה האדומים שכבו על כתפיה בעדינות. השמש הכתומה לכדה את לבביותה. הוא דפדף לעמוד חדש והתחיל לשרטט. היא הסתכלה עליו, מסתכלת עליו, והסתובבה בחזרה אל-

*

"ג`ינברה, את יודעת שאני שונאת כשאת עושה את זה." מולי אמרה, מושכת את הסיגריה מהפה של בתה. ג`יני נאנחה בעצבנות.

"אף אחד אחר לא התנגד." ג`יני החזירה.

"אני כן." מולי אמרה, מושכת את שרוך מכוחה הדוק יותר.

"אמא! אני לא יכולה לנשום!" ג`יני השתנקה, מחזיקה את המחוך הצמוד. אמא שלה התעלמה ממנה.

"אמא! את חירשת?"

מולי הפילה את השרוך.

"אני מקוה שהתנהגת כמו אישה כהלכה, בפעם הזו." מולי אמרה.

ג`יני הנהנה, דמעות בעיניה. המחוך נפל, חושף חתכים לא נעימים, מדממים. ג`יני לא בכתה, אבל היה לה קשה לנשום כשהעוזרת ניסתה לקשור מחדש את השרוכים של המחוך יותר בעדינות. הבאה הייתה ארוחת הצהריים. אושר.

ג`יני רצה, לא היה לה איכפת יותר. היא רצה ורצה למטה אל הסיפון הנמוך ביותר. אל הסיפון של המחלקה השנייה ואל השלישית. היא עברה ספסל ונפלה כשמוט פגע בבטנה. היא עמדה פנים מול פנים אל האוקיינוס, היופי הכחול שלו. היא שמה את רגלה מעל הגדר ועברה בצד השני. היא עצרה את נשימתה ועיקלה את מה שהיא עומדת לעשות. גבר עם שיער בלונדיני בא אליה.

"אל תעשי את זה."

"תתרחק."

"תחזרי."

"אני אשחרר אם תתקרב יותר לפה."

"את יודעת, המים האלו קפואים. זה מרגיש כמו אלף סכינים שדוקרים אותך. כל מה שאת חושבת עליו זה הכאב."

"לא, תן לי לעשות את זה."

"אני אהיה חייב לקפוץ לבפנים אחרייך."

"אל תהיה אבסורדי. אתה לא."

"אני אעשה את זה, רק תתני לי את ידך."

הם היו שקטים. ג`יני התחילה לטפס בחזרה למעלה, ידה על שלו.

"השם הוא דראקו מאלפוי."

"אני ג`יני וויזלי."

נעליה נתפסו בשמלתה. היא החליקה וצרחה. ידיו הגיעו ותפסו את שלה. היא צרחה פעם נוספת ודראקו החל לדבר.

"תראי, אני תפסתי אותך. רק תמשכי את עצמך למעלה!" דראקו צעק, לוקח אותה מעל הקצה. היא נפלה מתחתיו, הוא נשכב עליה. אנשים באו וראו אותם.

"רד ממנה!" הארי צרח. ג`יני נעמדה מלפניו.

"לא, הארי, הוא הציל את חיי..." ג`יני אמרה, מסבירה את כל הסיפור לארוסה. דראקו הנהן לאורך כל הזמן. הם עזבו לבסוף. דראקו התיישב על הספסל, שולף החוצה סיגריה ומצית אותה, מושיב אותה על שפתיו.

*

ג`יני פגשה את דראקו ביום הבא, הם דיברו בזמן שהתהלכו מסביב לסיפון בפעם המי-יודע-כמה.

"מר מאלפוי-" ג`יני התחילה.

"דראקו." דראקו תיקן אותה.

"הו, ובכן, אתה בטח חושב על כמה שאני חייבת להיות משוגעת." ג`יני אמרה.

"לא. ממש לא."

"אני מרגישה משוגעת..."

"את אוהבת אותו?"

ג`יני הייתה שקטה. "מה?"

"את אוהבת אותו?"

"גסות רוח..." היא לחשה.

"את אוהבת את הבחור? כן או לא?"

"תסלח לי, זו לא שאלה ראויה."

"זו רק שאלה."

"אני עוזבת."

"בסדר."

הם עצרו. "את עדיין לא עזבת." דראקו אמר.

"לא, אני לא. אתה תעזוב."

"נהה,"

"מה זה הדבר הטיפשי שאתה סוחב איתך?"

"זה ספר אמנים." דראקו אמר.

ג`יני הייתה שקטה.

"וואו, אלו רישומים טובים." ג`יני אמרה. "יש לך כישרון, אתה יכול לראות אנשים בדרך שרוב האנשים לא יכולים."

"אני רואה אותך."

"מה אתה רואה?" היא שאלה בשקט, מרגישה תסבוכת בתשוקה בליבה, על הארי.

"את לא היית קופצת."

*

היא ראתה את המדרגה, היא הרגישה לחץ בחזה. היא ראתה אותו, לבוש בחליפה. היא הייתה בשמלה אלגנטית פשוטה ואדומה. הוא נישק את קצה ידה, קורץ. היא החזירה חזרה צחקוק.

"אתה יכול לדלג על הג`נטלמניות." היא לחשה.

"יכול." הוא אמר, גורם לצחוק לברוח משפתיו.

"אתה נראה נחמד." היא אמרה, בכנות. שיערו משוך לאחור, עיניו הכחולות-אפורות מהדהדות.

"את נראית מדהים." הוא אמר, ידה עטופה בידו.

שאר הערב עבר ללא אירועים מיוחדים.

 עד שדראקו נעשה משועמם.

"נגיד, האם תלכי למסיבה אמיתית?" הוא שאל.

היא הסתכלה מסביב והנהנה.

הם הגיעו לחרטום הספינה במהירות וג`יני חגגה כמו שהיא לא חגגה בחיים שלה. היא יכלה להגיד, באמת, שהיה לה כיף בלילה.

*

"דראקו!" ג`יני צחקקה, עיניה סגורות. דראקו לקח את ידיה והוביל אותה לקדמת הספינה.

"רק תשאירי את עינייך עצומות."

"אוקי." היא אמרה. הוא הוביל אותה קדימה. היא נעמדה לפניו, ביראה מהשקיעה והאוקיינוס שנפגשים בשמיים. היא הרגישה לחי על כתפה, היא הסתכלה לאחור עליו. עיניהם נפגשו בדרך שגם שפתיהם נפגשו.

*

ג`יני התעוררה כמה שעות מאוחר יותר, גופה לחוץ לדראקו. הוא ליטף את שיערה בעדינות, היא חייכה והתיישבה. הם התלבשו לאחר מכן, רצים למעלה אל הסיפון. הם פתחו את הדלת, מצחקקים ונתקלים אחד בשני. זה איך שהאהבה הרגישה, לא מה שלה ולהארי היה, אומרת כן רק בגלל שהיא חייבת, אבל דראקו גרם לה לרצות. הוא גרם לה לרצות לתת לו את לבה, לא בגלל שאמה הכריחה אותה. היא אהבה אותו, היא ידעה את זה. הוא אהב אותה, הוא הרגיש את זה. שפתיהם נפגשו שוב, באהבה. הלשון שלו משתפשפת בשלה. הם נפרדו בגלל משב רוח.

"אני אוהב אותך." דראקו אמר, ידיו על מותניה.

היא חייכה.

"גם אני אוהבת אותך, דראקו." ג`יני אמרה, ידיה שזורות בגופו.

היה פעמון, ואז קול התנגשות. ג`יני צרחה כשהתנגשה בקרקע. היא נעזרה בידי דראקו, שנחפז לקחת חגורות הצלה. מספר רגעים אחר כך, היו סירות הצלה, היא היתה על אחת.

"דראקו!" היא צרחה, קופצת לספינה. היא הרגישה את ראשה נחבט בקיר, ואז הכל נעשה שחור. עיניה נפתחו,  והיא הייתה על רפסודה עם דראקו, שהחזיק אותה בידיו.

"דראקו?"

"ג`יני, אהובתי." דראקו נשם, שפתיו נעשו כחולות ברגעים שחלפו.

"בוא, תעלה." היא אמרה, טופחת על צידה.

"אני לא יכול, ואני לא מתכוון."

"אני אוהבת אותך." ג`יני אמרה, מנשקת את שפתיו בעדינות ומשעינה את ראשה על הדלת. הוא שם את ידו על ראשה וסגר את עיניו, חיוך על שפתיו. היא פקחה את עיניה אחרי מה שנדמה לרגע, אבל היה כשעה, וראתה ספינה.

"ספינה? הו, לכאן! בואו לכאן!"  היא צרחה. הסירה הרימה אותה חזרה למעלה. היא הסתובבה אל דראקו.

"דראקו, חומד, דראקו?" היא שאלה, מנער אותו בעדינות. הוא זז, ג`יני הרגישה את ידיו. קרות כמו המוות. המוות לקח אותו. האנשים משכו אותה לסירה, היא בכתה. היא בכתה. והיא בכתה.

- - - -

נג-מר!

מה דעתכם?

זה תרגום, אגב ^^   נעם