קפוץ וקפוץ עד שתיפול

דודל החליט לברוח. לתמיד.
הוא השאיר מאחור את הוריו ואת חבריו החייזרים, לא שהיה לו אכפת.
חבריו לא היו בדיוק חבריו, בכוכב ג'אמפ אסור להתחבר עם אף אחד, פשוט לומדים ולומדים עד שמזדקנים.
הוריו היו גדולים ובילו את רוב חייהם בתוך החלליות השואבות שלהם. הוא שנא אותם כי הם היו שואבים אותו באמצע משחקים וכי הם קראו לו דוד. דוד! איזה מין שם זה? זה לא שם כמו "אפיטל", שם נפוץ ומגניב בכוכב ג'אמפ, שלא כמו "דוד" שהיה שם של חפץ לחימום המים.
דודל הגיע לשער המוות. קראו לו כך משום שמי שעבר דרכו לא חזר, וגם כדי להפחיד את כולם, שלא יברחו מהכוכב.
אבל לדודל לא היה אכפת. הוא נכנס.
תושבי ג'אמפ ידעו מעט על השער. הכל היה מסרטי הסברה במהלך הלימודים. יש שם מפלצות מוזרות שאפשר להרוג בעזרת נזלת עגולה, חורים שחורים ששואבים אותך לאבדון, מושבים שזזים מצד לצד, מתפרקים לאט לאט, נעלמים ברגע שנוגעים בהם או נשברים כשעומדים עליהם.
כמובן שהיו שם גם את חלליות השאיבה, להציל את מי שהלך.
דודל הגיע למושב הראשון, הירוק, בקפיצה גדולה וכך המשיך לקפוץ ולקפוץ.
הוא קפץ כך עד שראה כובע מוזר עם מקלות מסתובבים. הוא הניח את הכובע על ראשו ומייד עף איתו, מרגיש חופשי ומשוחרר. עד שהכובע נפל, כמובן.
בדרך הוא גם מצא כמה רקטות שנשאו אותו גבוה עד שנפלו. רק הוא לא נפל.
הוא הגיע למושבים הנעים ועבר בהם בלי קושי, גם במושבים הכתומים המתפוררים לא היה לו קשה. אפילו את הלבנים שנעלמים הוא הצליח לעבור.
ואז הוא ראה מפלצת.
יצור מוזר עם כנפיים, הולך מצד אל צד. דודל כיוון אליו את אפו וירה נזלת עגולה. היצור נעלם.
זה גם מה שקרה עם המפלצת השנייה, אבל עם המפלצת השלישית הוא היה צריך לירות פעמיים.
הוא התחמק מחורים שחורים והרג מפלצות בקצב, בטח עוד מעט יגיע לסוף.
הוא קפץ ובטעות נחת על מושב חום שנשבר תחתיו.
דודל נפל ונפל עד שפגע בקרקע.
עד שעשה את כל זה!
אין סיכוי, הוא לא היה מוותר על ההזדמנות לעבור לעולם אחר.
וכך קרה שדודל עלה בחזרה וקפץ שוב ושוב עד שנפל ועוד פעם ועוד פעם.
לא נמאס לו, הוא היה חייזר תחרותי ביותר.
ואז זה הגיע.
הוא ראה חללית שואבת מתקרבת אליו ומתוך אינקסטינט הוא ירה בה בלי לחשוב פעמיים והיא נעלמה.
למרות שהיה סיכוי שכרגע רצח את הוריו, המשיך דודל לקפץ קדימה ולהרוס כל ספינה או מפלצת מתקרבת ולהימנע מכל חור שחור.
הוא כבר הגיע למספר 1000.987 כנשאב אל תוך חללית.
הוריו היו שם.
"דוד" אמרה אימו "מה חשבת לעצמך? אתה יודע כמה דאגנו? כבר כמה חלליות שאיבה נעלמו כשהלכו לחפש אותך"
דודל הרגיש רע מאוד "אני לא רוצה להיות פה" אמר "זה מקום נורא. אני רוצה לעבור לעולם אחר"
"אבל דודל" אמר אביו ברצינות "אין דרך החוצה מג'אמפ. אתה פשוט קופץ וקופץ עד שאתה נופל. אין לזה סוף."