הסקופ לא שלי!

וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג :)


לילי התקדמה לאורך המסדרון בהוגוורטס, הולכת לעבר הכיתה שבה ייתקיים השיעור הבא.היא בדקה שספר הלימוד נמצא אצלה והחלה להתקדם מהר יותר לאחר הצצה חטופה בשעונה. היא מאחרת.

אך לפתע שתי ידיים צצו ממאחורי שטיח קיר ומשכו את לילי לתוך כוך נסתר.

"מי זה?" התפרעה לילי. היא הרגישה חסרת אונים ומפוחדת, מי זה? מה הוא יעשה לה?

ואז חיוך עלה על פניה. "אה, זה אתה, ג'יימס."

ג'יימס חייך חיוך שובב. ניצוץ בהק בעיניו הירוקות.

לילי צחקה. "אני מאחרת, אתה יודע," היא העירה.

"גם אני. אבל אני חייב לספר לך משהו."

"מה?" התעניינה לילי.

"אמרתי לעצמי שתשמחי לדעת ש..." הוא צחקק.

"נו, דיי, ג'יימס! אני מאחרת ואם אתה לא מפסיק עכשיו ומיד למתוח אותי, אני הולכת בלי לשמוע את הבשורות החשובות שלך."

ג'יימס נאנח. לילי כזאת עקשנית. "סתם, רק רציתי לספר לך שיש לי את הסקופ, אבל אני בטח צריך עכשיו ללכת בכדי לא להפריע ללילי שמאחרת לשיעור..."

"אתה השגת את זה?" קפצה לילי.

"ברור," ענה ג'יימס, שמח שסוף סוף לילי מתעניינת במה שהוא אומר.

"מה, הצלחת לצלם את זה?" מיהרה לילי לשאול.

"סתם, בקרוב כולם יצפו בסרט שצולם על ידי המצלמה הנסתרת בחדר הדיונים של המורים, שבו נערכה האסיפה האחרונה, שבמקרה החליטו בה כמה החלטות חשובות מאוד... וכמה מורים יצאו שם מה זה רע... אבל גם כמה יצאו טוב."

לילי צחקה. "יפה, ג'יימס. תפרסם את זה, אבל רק אם החומר שצולם באמת מעניין. עכשיו, אני מאחרת לשיעור תולדות הקסם," היא יצאה מהכוך, שבאותו הרגע היא שמה לב שהוטל עליו לחש מופליאטו. לכן ג'יימס לקח אותה לכאן.

הוא רצה שלא ישמעו את דבריו. טוב, הוא תמיד עושה מהכל עניין. היא נאנחה.

"טוב, ביי לילוש," חייך ג'יימס וחיבק את לילי.

"אני שונאת כשאתה קורא לי ככה."

"מה לעשות, אחות קטנה," חייך ג'יימס. "את בשבילי תמיד תשארי תינוקת."

"אוייש, נו," נאנחה לילי. "אתה מד'בר כמו אבא."

"וזה טוב?"

"בינתיים לא."

"טוב, לפחות ממני יצא משהו, אני דומה לאבא." חרץ ג'יימס ללילי לשון.

לילי גלגלה את עיניה. "זה שאבא היה הגיבור של כולם וכל זה, לא אומר, כאילו, שאם תדבר כמוהו יצא ממך משהו.כל אבא מדבר ככה אל הילדים שלו."

ג'יימס הזעיף פנים. "התחלת עם ה-'כאילו', אה?"

לילי התעלמה ממנו ומיהרה להתרחק משם, מודעת לכך שהיא כבר מאחרת בחמש דקות לשיעור.

ג'יימס הלך גם כן, צועד בנחת לשיעור שאליו הוא היה צריך להגיע לפני חמש דקות. לא היה לו אכפת לאחר לשיעור, הרי המורים היו רגילים לאיחורים שלו.

טוב, חשב. יש לי עוד סקופ ענק לפרסם היום.

		הפרק הבא