זכרונות בגשם

כל הדמויות של ג'יי קיי רולינג.שום דבר לא שלי.

זיכרונות בגשם:

פרק 1-ההודעה:

הירידה מטיסה 0389 בנמל התעופה הית'רו שבלונדון הייתה בשעת לילה מאוחרת,כל נוסעי הטיסה מיהרו לתפוס את המונית הקרובה ביותר לשם ולנסוע לביתם.

איש מהנוסעים לא הבחין באישה יפה,בעלת שיער חום ועיניים כחולות,שנשאה תינוק בידה,אשר לו שיער חום גם כן,ועיניים ירוקות.עיניים,שכל מי שהכיר את לילי אוואנס,ידע לזהות היטב.

*&*

"הנה אנחנו,הארי!"אמרה לילי אוואנס אל תינוקה,כשסובבה את המפתח בדלת,ופתחה אותה,מביטה אל תוך הדירה שתהא ביתה-עד סוף משימתה.הארי היה נראה עייף מהטיסה,למעשה,גם היא הייתה,היא רחצה אותו,והשכיבה אותו לישון.לאחר מכן תכננה לעשות סיור בדירתה,להתקלח,ואחר-כך לצנוח אל תוך מיטתה,היכן שלא תהיה.

לילי מעולם לא חשבה שיבוא יום והיא תחזור לאנגליה,היא בנתה לה חיים נוחים בארצות הברית,ולא הייתה לה שום סיבה לחזור לכאן.טוב,מלבד המשימה שרוג'ר הטיל עליה.

בהתחלה,כששמעה מה נצטרכה לעשות,הטילה ספקות רבים לכך שהיא אכן תצא,אבל בסוף היא מנתה את היתרונות והחסרונות של המשימה,והחליטה לצאת.כעת,נראה היה לה שהיה עדיף לא לקחת את המשימה ולהישאר בארה"ב.

האוויר הלונדוני כישף אותה,והיא הרגישה שהיא חזרה הביתה,מה שבהחלט לא היה לעניין,אנגליה כבר לא הייתה ביתה,והיה עליה להזכיר זאת לעצמה שוב ושוב.

היא נזכרה באותו יום שרוג'ר סיפר לה על משימתה,זה היה יום שבהחלט חולל  מהפך בחייה:

*&*

"לילי?"

"כן,אדוני?"

"תקראי לי רוג'ר,לילי,כמה פעמים עליי להזכיר לך זאת?"ענה רוג'ר בחיוך קל.

לילי צחקה "אוקיי,רוג'ר,מה אני יכולה לעשות למענך?"

"תוכלי בבקשה לבוא למשרדי בעוד חמש דקות?אני צריך לדבר איתך,זו בקשה דחופה ביותר,רוב הסיכויים שתשארי כאן עד הערב"

"בוודאי,אדו-רוג'ר"

"תודה לך,לילי"

לילי הייתה מבולבלת,כמובן,היא הייתה העובדת המקורבת ביותר לשר הקסמים האמריקאי,דבר שכל עובד היה חולם עליו,אבל מדוע הוא רצה לשוחח איתה?עד הערב?נו טוב,היא תצטרך לבטל את התוכניות שלה עם דיימן,הוא יהיה מאוכזב,אבל שהיא תסביר לו הוא יבין,היא הייתה בטוחה.

דיימן התעקש לצאת הערב,אמר שזה חשוב לו מאוד,וששום דבר לא יזיז אותו מהחלטתו,לילי ויתרה,בסופו של דבר,וכשנכנסה 5 דקות אח"כ למשרדו של שר הקסמים,אמרה לו שלא תוכל להישאר עד יותר משמונה וחצי בערב.

"זה בסדר לילי,זה יספיק לי,את כל השאר נצטרך פשוט להשאיר למחר"

בתחילת השיחה,ביקש רוג'ר מלילי לשמור על סודיות מוחלטת,אמר לה שהדבר שהוא עומד לספר לה הוא הדבר הכי שמור ומסווג במשרד הקסמים האמריקאי,ושהוא סומך עליה בעיניים עצומות,הוא שאל אותה אם תבצע בשבילו ובשביל קהילת הקוסמים האמריקאית כולה דבר שיחזק את המדינה,ויהפוך אותה למעצמה הגדולה כעולם.

לילי הנהנה במרץ,נאמנה לאדונה.

לרוג'ר הייתה משימה בשבילה,המפורטת לפרטי פרטים:לחדור אל משרד הקסמים האנגלי בלונדון לתפקיד מפתח,להתיידד עם ראש אגף ההילאים,כי אחד מתפקידי האגף הוא השמירה על חפצים קסומים ובעלי עוצמה,ולגנוב את אבן החכמים,ברגע שהיא תצליח במשימה זו,היא תיצור קשר מיידי עם מרגלי המשרד,השתולים שם כבר חצי שנה,והם ידאגו לסידורים הנדרשים כדי להחזירה לארצות הברית.

לתפקיד זה נבחרה לילי,מכיוון שנולדה באנגליה,וחיה שם עד גיל 22,הוסכם פה אחד שהיא תעורר הכי פחות חשד.בזכות היותה מכשפה מוכשרת ובעלת ידע נרחב בתורת הכישוף,יש להניח שתקודם במהירות רבה,ותחבב על עצמה על מכשפים רבים,השרויים בתפקידים חשובים במשרד הקסמים האנגלי.

בשביל תפקיד זה היא תצטרך לשנות את המראה שלה ואת שמה,היא תשהה שם לפחות חצי שנה,כדי להשתלב,ורק אז תתחיל למלא את תפקידה.לשם כך נרכשה לה דירה במרכז העיר.

"כמובן שאת תוכלי לקחת איתך את הארי"

"אני אצטרך לשנות גם את שמו?"

"ובכן,את שמו לא,אך את מראהו כן,כדי שיראה קשור אלייך בדרך  מסוימת,עם מראך החדש"

"בסדר,אדוני."

"אז האם את מקבלת על עצמך את המשימה?"

"כן אדוני,אני מקבלת על עצמי את המשימה"

"רוג'ר,לילי!"אמר השר בחיוך, והוסיף בקול נרגש:"ידעתי שאוכל לסמוך עלייך!במעשה זה את תביאי תהילה עצומה לכל המכשפים האמריקאים!,אוי,לילי,אני כל-כך גאה בך!"

"תודה לך,רוג'ר.."

"את הפרטים הקטנים והשאלות נשאיר למחר,אני רואה שהשעה נהיית מאוחרת.."

"אוקיי,רוג'ר,תודה רבה לך,לילה טוב!"

"לילה טוב לך,יקירתי,ורק דבר אחד,בנוגע לראש מחלקת ההילאים,אחרי שאת לוקחת מתחת לאפו את האבן.."

"כן,רוג'ר?"

"אחרי סיום תפקידך,תצטרכי להרוג אותו"

*&*

באותו ערב,בסיום הדייט שלהם במסעדה,הוליך אותה דיימן אל הסנטרל פארק,וביקש ממנה שם להינשא לו.

לילי,שהייתה מאוהבת בו מעל הראש,הסכימה מייד,אך סיפרה לו על המשימה ששר הקסמים הטיל עליה,ועל השהות הארוכה שלה שם,הוא לא יוכל לבוא איתה.

דיימן אמר שלא אכפת לו,שכל עוד היא תחזור,הוא יחכה לה,ושהוא אוהב אותה,הוא אמר לה שתצפה לביקור או שניים,וצחק את צחוקו השקט,העמוק,שלילי אהבה כל-כך לשמוע.

הוא שאל אותה מתי הטיסה,היא אמרה לו שב20 ליוני,והוא אמר לה שהוא ייפגש איתה בשדה התעופה,כדי להיפרד ממנה ומהארי.

דיימן אהב את הארי כאילו הוא היה אביו,הוא שיחק איתו,שר לו,שמר עליו,האכיל אותו,ועזר ללילי להשכיב אותו לישון,בלילות שבהם לילי היתה מותשת מהעבודה.לילי אמרה לו שהוא מתנהג בדיוק כמו אבא שלו,ודיימן צחק ואמר שבקרוב הוא באמת יהיה אבא שלו.

דיימן,לילי והארי קולן.

לילי אהבה את הצליל של זה.

נכון,אולי דיימן והארי לא היו נראים בדיוק כמו אב ובן:דיימן,עם שערו החום,המתולתל והקופצני,עם עיניו האפורות,היפות כל-כך,(בכל פעם שלילי הסתכלה בהם,היא הרגישה שהיא מתבוננת אל תוך ענני סערה)והארי,שלו היה שיער שחור ומבולגן,שאף פעם לא הצליח להסתדר,ועיניו הירוקות,הדומות כ"כ לשלה.

אבל דיימן היה אבא נהדר,והוא לא נטש אותה,הוא לא יהיה כמוהו,שאחרי שנודע לו שיש לו בן,עזב אותה לכל הרוחות,שבורת לב,בודדה.הוא היה הסיבה שהיא עזבה את אנגליה,נחושה לפתוח בחיים חדשים,ולהשאיר את העבר מאחוריה.

והיא הצליחה,עד לאותו יום.

*&*

"שמעתי שהולך להגיע דייר חדש בעוד יומיים" אמר סיריוס בלאק לחברו,ג'יימס פוטר,בעודם משחקים שח קוסמים.

"באמת?הממ,נקווה שזה לא יהיה עוד אחד מהזקנים המשעממים האלה.מרלין יודע שהבניין הזה צריך קצת רענון"

"יפה אמרת,קרניים,יפה אמרת"

"תודה לך,רך-כף,"

"אז מה אתה אומר,שנלך לקבל את פניו של הדייר החדש?אם יהיה לנו מזל,נמצא קורבן חדש למתיחות בבניין,כל השכנים כבר התרגלו לכל המתיחות,ואני אומר לך,ג'יימסי,זה פשוט מוציא את כל הכיף.."

"אל תקרא לי ג'יימסי!"

"בסדר,ג'יי-ג'יי,אתה תמיד כזה עצבני?"

"דרך אגב-שחמט,סירי," אמר ג'יימס,נהנה לראות את ההבעה שעלתה על פניו של סיריוס.

*&*

כשלילי קמה באותו בוקר,היא הרגישה הרבה יותר טוב מאתמול בלילה,והייתה מוכנה להתחיל לפרוק את הדברים שהביאה אתה,היא הברישה את שערה החום החלק,ושטפה את פניה,מתקשה להתרגל לעיניה הכחולות.לאחר שהתקלחה והתלבשה,הלכה לבדוק מה עם הארי.

הארי ישן בשלווה.לילי יצאה מחדרו בשקט,נזהרת מלהעיר אותו.מזל שהשאירה לו לפחות את עיניה הירוקות,כי בלעדיהן,לא הייתה מצליחה לזהותו כלל,היא שינתה את שערו לאותו גוון חום,כמו שלה,כדי למלא את הבקשה של רוג'ר,אבל השיער פשוט לא היה נראה שייך לו,דפיקה בדלת ניערה אותה מהרהוריה,היא תהתה לעצמה מי זה,כשניגשה לפתוח את הדלת,בטח שכן שבא להגיד שלום,חשבה לעצמה.

כשפתחה את הדלת,היא הייתה המומה.

בטח,היא חשבה שזה שכן,אבל היא בהחלט  לא דמיינה לעצמה שסיריוס בלאק יהיה אחד.

*&*

סיריוס לא ציפה שתפתח לו את הדלת אישה צעירה,בטח לא אישה צעירה ויפיפייה,בדמיונו הוא ראה איש זקן ורגזן,קורבן חדש למתיחות.אבל,רגע,בפנייה של האישה היה משהו מוכר לו..

סיריוס לא פספס את ההלם,שעבר ולו רק לשניה,על פניה של האישה,שאחר כך התעשתה ואמרה בחיוך:"שלום,בוקר טוב!"

"בוקר טוב,גבירתי,"אמר,בחיוך ערמומי,:"אני סיריוס בלאק,השכן ממול,למרבה הצער,שותפי לדירה לא יכל להגיע ולברך אותך כראוי,אז הוא ביקש ממני לעשות שאת בשמו".

סיריוס בהחלט לא התכוון להגיד לאישה הצעירה והיפה ש"הברכה" שלו ושל ג'יימס הייתה אמורה להיות טיפ-טיפה שונה.

"ובכן,תודה,קוראים לי רוז אברדין,עברתי לכאן אתמול בלילה,עם הבן שלי,הארי"

סיריוס היה סקרן:"יש לך ילד?"

"כן..אבא שלו,ג'ייסון,מת לפני  שהוא נולד"

סיריוס הרגיש גל אהדה כלפי האישה:"אני כל-כך מצטער..לא התכוונתי-"

"זה בסדר" קטעה אותו רוז בחיוך,"זה קרה לפני שנתיים"..

"ועדיין,לא הייתי צריך..אני מצטער,יש לי תכונה נוראה של לדחוף את האף לעניינים של אנשים אחרים"

סיריוס יכול היה לראות ממבטה של האישה שהיא ידעה את זה,הוא תהה איך.

כדי לפצות על התנהגותו,הוא הציע לה לבוא עמו לבית קפה בסמטת דיאגון,לאחר שגילה בשמחה שהיא מכשפה.היא נענתה בחיוב.

כשישבו בבית הקפה,משוחחים,הבין סיריוס לאט לאט עד כמה האישה הזו מיוחדת,היא הייתה חכמה באופן יוצא מן הכלל,עם חוש הומור מפותח,היא בקרה כמעט בכל העולם-מצרפת,דרך אמריקה ועד אתיופיה.היא הייתה עדינה,אך בו בזמן ידעה להביע את דעתה כשצריך,שלא להזכיר עד כמה יפה היא הייתה.למעשה,היא הזכירה לו מאוד אישה אחרת שהכיר,שהייתה כמו אחותו הקטנה.

סיריוס ידע שמהקשר הזה לא ייצמח שום דבר רומנטי,אלא היא תהיה כמו אחותו השנייה-כמו לילי אוואנס,שנעלמה ללא שוב.

אז..מה אתם אומרים?

זה הפאנפיק הראשון שלי,אז בבקשה תהיו עדינים!

יש לי מחר יומולדת,אז תשלחו לי תגובה..בתור מתנה?..:)

LiliLlaXx

		הפרק הבא