הרוחות של לוסי

שם הפאנפיק: הרוחות של לוסי

ז'אנר: אנגסט

פאנדום: הארי פוטר - ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג

שיפ: סודי בהחלט

דירוג:PG-PG13

פרולוג - הילדה מרציף תשע ושלושה רבעים

הארי הציץ בשעון תחנת הרכבת קינגס קרוס, בעוד אלבוס האכיל את התנשמת הלבנה שלו בשעמום.

"לעזאזל," רטן ג'יימס "מתי הרכבת המחורבנת אמורה להגיע?"

"תדבר יפה," השתיקה אותו ג'יני וסידרה את מעילה הארוך של לילי, "את מתרגשת לכבוד השנה הראשונה שלך בהוגוורטס?" לילי הנהנה בחיוך.

"תעזובו אותי." נשמעה צרחה שהקפיצה את כול אנשי התחנה, אלבוס קפץ ממקומו וזרעוני הינשופים שלו התפזרו לכול עבר בעוד הוא מחפש במבטו את מקור הצליל- ילדה דקיקה שרצה אל כיוון רציף תשע ושלושה רבעים.

"נו כבר, תיפתח!" היא דפקה בידייה הקטנות על חומת הרציף, מפנה את מבטה לכול עבר כאילו מצפה למישהו אשר יצוץ פתאום בתחנה, היא שיחררה אנחת רווחה והתיישבה על הרצפה המטונפת של התחנה.

היא הורידה את התרמיל המרופט מגבה והחלה לחטט בו, אלבוס הבחין בינשוף הקטן על כתפה אשר קפא במקומו לנוכח סביבתו החדשה, היא שלפה מתוך התרמיל שלה שרביט בחיוך ניצחון ומילמלה לעצמה כמה לחשים חרישים.

אלבוס התקרב אל הנערה המוזרה שהתחילה למלמל ספק כשפים, ספק שטויות לעצמה, "איך קוראים לך?" הוא שאל אותה בהתענינות, היא הרימה את מבטה ובחנה את פניו במבט אשר עורר בו אי נוחות וחזרה להתעסקות בשרביטה "לוסי," היא ענתה לבסוף.

"בת כמה את?" אלבוס שאל לאחר דקת שתיקה מביכה

"שלוש עשרה," היא ענתה ותקעה בו במט של אני-לא-רוצה-אותך-פה-עוף-מכאן.

"כמוני," הוא חייך, כאשר היא לא החזירה לו חיוך הוא הבין שעדיף לו לעזוב אותה לנפשה.

היא התעסקה בשיערה הכהה וניסתה להותיר את קשריו בעזרת אצבעותיה הדקות במשך דקות עד שהרימה את מבטה לשעון, המחוגים הורו את השעה אחת עשרה, היא נכנסה לתוך הרציף בלי לאמר מילה והתיישבה באחד הקרונות הריקים מאדם וזרקה את תיקה על אחד המושבים.

לאחר אלפי דיברי פרידה, סידור החולצות והמכנסיים, בדיקות של 'האם אתה בטוח שיש לך הכול בתיק?' ושלל חיבוקים ונשיקות אלבוס נכנס לרכבת, הוא ראה את הילדה מהרציף ותהה אם להיכנס אל התא, הוא נכנס לאחר התלבטות ארוכה ועינייה הירוקות נעצו בו מבט משועמם.

"לא הכרנו כמו שצריך," הוא הכריז "קוראים לי אלבוס." הוא הושיט את ידו ללחיצה, כאשר הבין שהיא לא עומדת ללחוץ את ידו הוא החזיר אל ידו למקומה והסמיק.

"את אמורה להיות בשנה השלישית," הוא המשיך לבסוף "מה את עושה פה כול כך מאוחר?"

"חדשה" היא מילמלה באי רצון להוסיף עוד מידע על עצמה.

האישה הזקנה עם הממתקים עברה בין קרונות הרכבת, עיניי הילדה נצצו לנוכח שלל הממתקים, היא הוציאה ענק ישן מעוטר בסמלים ושלמה אל המוכרת מספר חרמשים בעוד היא אוכלת מעט שוקולד בהנאה.

"את נראת כאילו בחיים לא ראית שוקולד," אלבוס צחק והיא תקעה בו מבט רציני

"באיזה בית אתה?" היא שאלה לבסוף

"רייבנקלו."

"אתה לא נראה חכם במיוחד" היא ענתה לאחר שבחנה אותו שוב והוא צחק בשעשוע.

"מה מצחיק?" היא שאלה

"את פשוט מזכירה לי את אחי..." הוא מלמל כשסומק מציף את פניו.

הרכבת נעצרה לאחר דקות שתיקה ארוכות, היא ליטפה בידה את התנשמת שעדיין לא הסכימה לעזוב את כתפה ויצאה בריצה מן הרכבת בעוד היא תוחבת את ארנקה בתוך כיס חולצתה ומותירה את אלבוס לבד בתא הרכבת השומם.

"תלמידים חדשים, תלמידים חדש..." נשמע קולו הרועם של האגריד, הוא נבהל כאשר ראה את הנערה הקטנה יוצאת מהרכבת "לוסי, כלומר גברתי," הוא חייך חיוך מבוהל "חיכינו לך!"

הפאנפיק נכתב במידה שלא... ובמידה שאיך...

אל תצפו לטיפת היגיון ^_^

		הפרק הבא